מדי יום רביעי, לאחר סדר לימוד קצר - 180 בחורים יוצאים לפעילות יהודית בתשעים בתי ספר ציבוריים ברחבי העיר ניו יורק.

על פי חוק אמריקני שנחקק בשנת 1952, זכאי כל ילד הלומד במסגרת חינוך רגילה, לקבל שעת לימוד בדת בשעה האחרונה של יום רביעי. מכאן שמה הנפוץ של התוכנית: "מיטוואך שעה" (שעת יום רביעי). בשנת תש"א, ייסד הרבי הקודם את המוסד "של"ה" - "שיעורי לימוד הדת", שהחל לפעול על מנת לנצל שעה זו בהוראת ולימוד יהדות, והעביר את ניהולו לרבי.

משפחות יהודיות רבות ניצלו מהתבוללות ונהפכו לשומרות תורה ומצוות הודות לשיעורים הללו. הנה מה שמספר הרב עזריאל חייקין, מלפנים רבה הראשי של אוקראינה:

"הייתי תלמיד ישיבה צעיר בפריז, כשהרבי הגיע באביב תש"ז ללוות את אמו הרבנית חנה לאמריקה. זכיתי להיות נוכח בהתוועדות יוצאת דופן של הרבי. במהלך ההתוועדות תיאר הרבי את גדולת חותנו, ואת מסירותו והתחשבותו לילדי ישראל הלומדים בבתי ספר ציבוריים, ולפיכך רחוקים ממורשתם היהודית. כמנהל התוכנית, סיפר הרבי על דיווח שקיבל מאחד המדריכים.

"לאחר שסיימנו את השיעור, כך סיפר המדריך לרבי, ילדה אחת אמרה לי 'אתה יודע, יש לי חברה נוצרית והיא מזמינה אותנו ללכת איתה לכנסיה ביום ראשון. אנחנו נהנים ללכת איתה'. כששמעתי את זה, הקפדתי להעניק לילדה זו תשומת לב מיוחדת. יצרתי קשר עם הוריה ומשפחתה ועשיתי כמיטב יכולתי לחזק בהם את הגאווה במורשת היהודית. הם החלו להעריך את היהדות וערכיה הברורים, והחליטו להימנע מכניסה לכנסייה ולה משנה מה..."

בשנת תש"כ התקיימה בוושינגטון ועידה בנושא ילדים ונוער, ועל פי הוראת הרבי השתתפה בה משלחת רשמית מטעם חב"ד, שבהשתדלותה אימצה הוועידה ברוב קולות החלטה לטובת השעה ללימוד הדת: "שילדים ונוער יקבלו יותר הזדמנויות לחינוך דתי מיוחד בהרבה מפעילויות ימות השבוע, כולל שעת חופש או שעת פטור מבתי-הספר העממיים עבור תכניות תחת פיקוח גופי הדת המקומיים".

בהתוועדות אחרון של פסח, שהתקיימה שבועות אחדים לאחר ועידה זו, אמר הרבי: "ראו במוחש גודל התועלת שבדבר, ששעת לימוד זו הצילה מאות ילדים מקליפת נוגה וגם משלש קליפות הטמאות... אפשר להראות באצבע על ילדים ("לעבעדיקע קינדער") שהצילו אותם ע"י שעה שבועית זו: הנה ילד שלומד עתה בתלמוד-תורה וישיבה, הנה ילדה שלומדת עתה ב"בית רבקה" או "בית יעקב", והנה אשה שכבר נישאה ומנהלת בית יהודי..."

ילדים רבים, מקבלים את הידע היהודי שלהם מהשיעורים אותם מוסרים הבחורים בבית כנסת שנמצא בסמיכות לבית הספר בו הם לומדים. תפילה, ברכות ופעילות מיוחדת לחגים, הם רק חלק מהתוכן שמועבר להם. במהלך השנה האחרונה, למדו במסגרת זו תשע מאות ילדים, כאשר שבעים מהם עברו למוסד חינוך יהודי כשר. במשך כמעט תשעים שנות הארגון, השתתפו בו רבע מיליון ילדים.

המטרה המוצהרת של הארגון היא לשכנע ילדים לעבור למוסדות חינוך הכשר. אולם גם אלה שאינם עוברים, מקבלים טעם ורגש יהודי. אחד מהם הוא סטיבן שנקן שהשתתף ב"מיטוואך שעה" בשנות השבעים: "זו היתה רק שעה בשבוע, אבל היא גרמה לי להעריך את העובדה שאני יהודי". הדברים שנלמדו בשיעורים חדרו לליבו. עשרות שנים לאחר מכן, שלושת ילדיו של סטיבן השתתפו אף הם בשיעורים הללו, ולאחר ארבע שנים עברו לבית ספר יהודי. במהלך השנים, למעלה מעשרים וחמישה אלף ילדים עברו למוסדות חינוך כשרים.

הבחורים לא רק מעבירים שיעור יהודי חווייתי פעם בשבוע, הם גם מבקרים בבתי הילדים בחג החנוכה ומדליקים עימם נרות, משחקים סביבון ומספרים להם סיפורי חנוכה. בפורים עורכים עבורם מסיבות פורים מיוחדות, לפני פסח מחלקים להם מצה, בל"ג בעומר נהנים הילדים מתהלוכות ומסיבות, ובחג השבועות ממנינים לקריאת התורה מלווים בגלידה קרה ורעננה. פעמיים בשנה מתקיים קעמפ מיוחד עבור הילדים, כשמאות ילדים מבכרים להשתתף דווקא בקעמפ הזה, ובמהלך השנה מתקיימים שבתונים מיוחדים, כדי להעביר לילדים טעם של שבת אמיתית.

"בין אם אנו רוצים להאמין בזה או לא, אמירת ברכה, שמיעת סיפור, ושירה יהודית הם מה שמדליקים את הניצוץ היהודי. אם הילד רוצה עוד, אנחנו מנסים לשכנע אותו לעבור למוסד חינוך כשר", מספר אחד מהמדריכים.

פעם בשנה, במהלך עשרים וארבע השעות של י' שבט, יום ההילולא של הרבי הקודם, עורך הארגון מבצע התרמה לכיסוי ההוצאות השנתיות שנאמדות במאות אלפי דולרים. עקב אופיו המיוחד של הארגון, אסור לו לקבל עזרת ממשלתית, והוא מסתמך אך ורק על תרומות מאנשים פרטיים.

במכתב לי' שבט תשכ"ו כותב הרבי: "ביום היארצייט דכבוד קדושת אדמו"ר מורי וחמי, אביע תקותי שעושה כת"ר ויעשה גם בעתיד כל שביכלתו לבסס הריליז טיים לילדי ישראל במחנו, ענין שבעל היארצייט השתדל בו ביותר והפציר בכל אחד להשתדל בזה, והרי דברי צדיקים קיימים. וגדול זכות כל השתדל בזה ובפרט רב בעדתו" (אג"ק חכ"ד ד'ס"ב).

לתרומה > לחצו כאן