מה שקרוי "אסון אוסלו" או "פשע אוסלו" מורכב משני חלקים: הצהרת עקרונות והסכם ביניים. בשני המסמכים השאירו אדריכלי אוסלו את הנושאים הגורליים, נושאי הליבה, פתוחים: מדינה לפלסטינים - כן או לא, ירושלים, הפליטים, הגבולות, ההתנחלויות. לאור (או לחשכת) תכנית ה-100 של טראמפ - להלן "תכנית נתניהו" - אפילו חכמי אוסלו מצטיירים כאחראים וזהירים. הליכוד (מפלגה המתיימרת להיות 'לאומית') ומנהיגה (המתיימר להיות ראש 'המחנה הלאומי'), הם ולא אחרים, עומדים להפוך  את כל מה שבאוסלו א' וב' היה רק בחזקת פוטנציאל הרסני - למציאות מרה, אסונית, בלתי הפיכה: אוסלו ג'!

מדינה פלסטינית?

שגריר ארה'ב, דייויד פרידמן, הציג את אירוע פרסום התכנית בבית הלבן כמעמד של אישור רשמי (29.1.20): "ישראל עשתה צעד ענק קדימה לשלום. לראשונה מדינת ישראל מתחייבת  לקיומה של מדינה פלסטינית."

וראש הממשלה, במטוס בחזרה מוושינגטון, אישר ( 31.1.20): "אנחנו עובדים על זה 3 שנים. הסכם מיטבי למען מדינת ישראל".

גבולות?

על דעת מנזר-השתקנים במצודת זאב, התומך בתכנית בשתיקה מוגת לב, התחייב נתניהו לחלק את הארץ : 70% משטחי יהודה ושומרון בתוספת שטח נרחב בתוך הקו הירוק (אום-אל-פחם, בקה-אל- גרביה, טייבה, קלנסוה, ג'לג'וליה, כפר קסם, טירה, ערערה, קרע, כפר ברא, חולות חלוצה, פיתחת ניצנה) יהפכו ל'פלסטין'.

ירושלים?

שטחי כפר עקב ושועפאת המזרחית - מחוץ לגדר, אך בריבונות ישראל בירושלים  –  יועברו למדינה הפלסטינית. אבו דיס הסמוכה תהיה בירת פלסטין. בעטרות, בשטח ישראל, יקום מרכז תיירות פלסטיני.

"הפלסטינים יזכו למדינה, יכפילו את השטח בו הם מחזיקים היום ותהיה להם בירה במזרח ירושלים, שם תפתח אר'הב  שגרירות" (הנשיא טראמפ).

התנחלויות?

על מחצית שטח C  תחול הקפאה: "ישראל לא תבנה התנחלויות חדשות, לא תרחיב התנחלויות קיימות ולא תקדם תכניות פיתוח"....

15 היישובים שבתוכו מוכרזים כ-'מובלעות', איים מוקפים בים פלסטיני ריבוני, ואלו הם: חרמש, מבוא דותן, אלון מורה, איתמר, הר ברכה, יצהר, עטרת, מעלה עמוס, מיצד, כרמי צור, תלם, אדורה, נגוהות, בית חגי, עתניאל –

על היישובים האלה נגזר שיתוק - "ישראל לא תרחיב מובלעות קיימות", וכך - שמנה וסלתה של  ההתיישבות היהודית נדונה למצור, ניוון וקמילה. לעומת זאת, בבנייה הערבית הבלתי חוקית באותו האזור אסור יהיה לגעת: "ישראל לא תהרוס מבנים קיימים". רשימת היישובים ה'מובלעים' נבחרה בקפידה. נטרולם ישאיר את יתר היישובים בקונפיגורציה של "גושים", חלומו הרטוב של השמאל הקיצוני. כך – על מצע תכנית טראמפ -  תושג 'אחדות לאומית' בין הליכוד לכחול-לבן...

פליטים?

מי שקרויים 'פליטים' יורשו "להצטרף" למדינה הפלסטינית (מנגנון שטרם נקבע יטפל ב"מחלוקות" לגבי אלמנטים עוינים). בכך יינתן אור ירוק לייבא דרך המדינה הפלסטינית פליטים מכל ארצות תבל בכל מספר שהוא ולרכזם כאיום מתמיד על גבול ישראל.

התכנית אינה חוסכת מאתנו גם את שאר 'פשעי אוסלו', למשל את "המעבר הבטוח" בין הרצועה ליהודה ושומרון. שני החלקים האלה של המדינה הפלסטינית יחוברו במנהרה, שתהנה כמסתבר מחסינות ודרכה יעבור הכל. מול עזה תקים פלסטין –  לפי התכנית – אי מלאכותי, שישמש כנמל של המדינה העתידית. מה ימנע פלסטין ריבונית מלהכניס למדינה בדרך זו מחבלים או, למשל, להזמין גדוד חיילים תורכים אצל ארדואן, כמו אלה שנלחמים היום בטריפולי שבלוב? נכריז מלחמה על אנקרה?

ישראל מתחייבת כמו כן להקים 'אזור נופש' פלסטיני בצפון ים המלח, ואליו ייסלל כביש פלסטיני (מי יהיה שם הריבון?).

נתניהו ניסה להקדים מתאבן לבליעת סם המוות של חלוקת הארץ - את הסיפוח המידי של בקעת הירדן, בתקווה שנבלע את פיתיון 'החלת הריבונות' ונשלה את עצמנו שבעל הבית האמריקני יוותר לנו על הארוחה העיקרית, הקטלנית, של הכרה במדינה פלסטינית. הנחתו היתה שהערבים לעולם לא יחתמו על תנאים כמו הכרה בישראל כמדינה יהודית, וויתור על זכות השיבה, פירוק החמאס מנשקו, הכרה בירושלים כבירת ישראל. לא תהיה עסקה, ואנחנו נישאר עם המקדמה. שכחו את הסכם אוסלו המלא תנאים שחשבנו שערפאת "לעולם לא" יחתום עליהם, והנה -  הוא חתם, אכל את כל הפירות ולנו השאיר את חתימתו הנכלולית, ביחד עם 1600 נרצחים, "קורבנות שלום". יאמרו נא לנו מוחי הכפיים הכפייתיים מטכס השקת פלסטין בבית הלבן: עכשיו, שהאמריקנים דורשים שנבלע בלגימה אחת את הציפוי המתוק ביחד עם הרעל, כי אצלם "אין ארוחות חינם" -  אולי תפנימו שכל התרגיל הזה, במקום להניב לנתניהו 61% - ישאיר המוני מצביעים מן הימין בבית?!

ועדיין נשאלת השאלה, מי מוסמך להחליט כאן החלטות גורליות? פרידמן הבין כפי שראינו, שבמעמד מחיות הכפיים בבית הלבן נתניהו כבר הכיר במדינה פלסטינית בשמה של מדינת ישראל. השר צחי הנגבי טוען (29.1.20) להיפך: "כעת אנו זוכים לממש מיד ריבונות בשטח, וכל היתר יכול להמתין. לעולם לא נסכים לריבונות פלסטינית בארץ ישראל." ובראש המשלים את עצמם עומד השר בנט, המחלק שבחים מופלגים לתכנית ולהחלת הריבונות המידית (שכבר נמוגה), אך מתעקש ש"ממשלת ישראל לא תכיר במדינה פלסטינית". בנט נרתע מלומר לנתניהו בפה מלא: אם תביא לידי הכרת הממשלה במדינה פלסטינית, נפרוש מן הממשלה ואין לך "בלוק"!

הבכייה לדורות המאיימת עלינו מתכנית-נתניהו מסתכמת במילה אחת: מ ד י נ ה . מכל ההתניות וההגבלות כגון – פירוז ופירוק נשק, הכרה ביהודיותה של מדינת ישראל, וויתור על 'זכות השיבה' – לא יישאר שריד. רק הכרה שתעניק מדינת היהודים לריבונות פלסטינית בליבה של ארץ ישראל ההיסטורית לא תימחק לנצח. נתניהו מדבר על "ריבונות מותנית ומוגבלת", אך זה אוקסימורון, סתירה מיניה וביה, 'קצת מעוברת'. מן הרגע בו תינתן ההכרה שלנו, האומות תתעלמנה מכל ההגבלות, כי מעתה תיחשב האדמה הנושאת את הריבונות הפלסטינית - "אדמת פלסטין". גם אחרי גרמניה הנאצית, המדינה שהוקמה שם אחריהם היתה שוב גרמניה ריבונית וכך יהיה עם אפגניסטן אחרי הטליבן ועם שכם וחברון, אפילו צה'ל יכבוש אותן עשר פעמים. בשטח עצמו, ביום יום, ימנע מאתנו 'העולם' בקנאות כל מה שאנו מרשים לעצמנו היום כדבר המובן מאליו, כי הריבונות – קדושה.

עולם זר ועוין מחכה לראות הכרה של הטוען החוקי היחיד לארץ הזאת, הוא העם היהודי, בבעלותו הריבונית של עם אחר, 'העם הפלסטיני', על האדמה הזאת. אחרי זה לא יהיה עוד "מועד ב'" ובתולדות ישראל יירשם המעשה כקרע היסטורי ובגידה לאומית.