בשנה האחרונה הוזמן הרב גליצנשטיין השליח הראשון לאילת להתוועדות עם שלוחי תל אביב ובין הסיפורים הרבים הוא סיפר להם את הסיפור עליו כתבתי בשבוע הקודם בטור זה על יגאל צירין מאילת. רק לאחר שסיפר הרב גליצנשטיין את השתלשלות האירוע עם בקשתה של האלמנה צילה שהרבי יתרום ספרים לעילוי נשמת בעלה. הבין הרב גערליצקי לפשר שאלת הרבי על זקנו של ר' זלמן שמערלינג.

שמעתי פעם מר' מענדל פוטרפס, שיש סיפורים שיש להם זקן מלא. כל אחד מוסיף שערה לסיפור עד שהוא מתמלא...

בדרך כלל אימרה זו משקפת את אותם סיפורים שמתעוותים ומשתנים ללא הכר בחלוף הזמן, ובמעבר בין אנשים המספרים.

אבל במקרה דנן, הסיפור שנכתב כאן - באתר COL - בשבוע שעבר על יגאל צירין ז"ל ועל הספרים שהרבי תרם לספריה לעילוי נשמתו, הוביל לתגובות מעניינות - והסיפור התעבה וגדל והתרבו בו הפרטים, וניתן לומר עליו שאכן הוא קיבל זקן מלא תרתי משמע...

•

קרוב לארבעים שנה לא ידע מחותני הגר"י גערליצקי, שליח הרבי לתל אביב על שאלה תמוהה שנשאל על ידי הרבי ושנתבקש לשמור עליה בסוד.

רק בשנה האחרונה, עת ישבו שלוחי תל אביב בראשותו להתוועדות עם הרב ישראל צבי גליצנשטיין, שליחו הראשון של הרבי לאילת, הבין על מה ולמה שאל הרבי את שאלתו.

היה זה בתשרי תשל"ט, כאשר נסע יחד עם עוד מחבריו השלוחים מצפת ללבנון להדפיס שם את ספר התניא. לאחר שהשלימו את המלאכה בהצלחה, נסעו לאי בקפריסין והדפיסו גם שם את התניא.

לאחר מכן הורה הרבי לאותם שלוחים להדפיס את התניא בבירת טורקיה. כמו כן, הרבי הורה שיבקשו מר' זלמן שמערלינג מתל אביב, שחתנו הוא שגריר ישראל בטורקיה, שיצטרף אליהם לנסיעה. אולם הרבי אמר שלא יפצירו בו יתר על המידה ואם יסרב שיסעו לבדם.

במהלך ההדפסה התקשר הרב גערליצקי לרב חודוקוב, מזכירו של הרבי,  ושאל כיצד לכתוב את שם העיר על עמוד השער של ספר התניא - האם לכתוב איסטנבול או קושטא? הרב חודוקוב ביקש להמתין והלך לשאול את הרבי.

התשובה היתה: "לכתוב כמו שכותבים בגט".

ממשיך הרב גערליצקי לספר: "היה נראה שהשיחה מסתיימת, אלא שהרב חודוקוב שואל אותי: 'האם הייתם אצל ר' זלמן?'. השבתי בחיוב. 'ואיך הוא נראה?' שאל הרב חודוקוב. עניתי שהוא נראה בסדר גמור.

"הרב חודוקוב הבהיר מיד שכוונתו היא: האם הוא מגדל זקן? עניתי שאכן הוא מגדל זקן. הרבי שהאזין לשיחה, נשמע שואל: 'ומה גודל הזקן?' לא ידעתי מה לענות.

"ואז אמר לי הרב חודוקוב: תן לי דוגמא, כמו מי הוא נראה? באותו רגע עלה בראשי לומר שזקנו דומה בגודלו לגודל הזקן של המזכיר הרב בנימין קליין וכך אמרתי. שוב הוא שאל: 'האם הוא מקצץ את הזקן או שאינו נוגע בו כלל?' השבתי שאינני יודע ולא שמתי לב לפרט זה.

"הרב חודוקוב סיים את השיחה לא לפני שהזהיר אותי לא לשוחח עם אף איש על תוכן השיחה ואמר שהדברים צריכים להישמר בסוד. כשפגשתי את ר' זלמן שמערלינג בהזדמנות הראשונה שאלתי אותו מה היה בתשרי האחרון כאשר ביקר אצל הרבי - והוא סיפר לי שהרבי הפציר בו לגדל זקן, למרות שהוא כבר בן שמונים שנה...

•

וכה סיפר הרב גליצנשטיין באותה התוועדות בתל אביב:

יגאל צירין, תושב אילת, היה נשוי לצילה צירין. הוא נהרג בתאונת דרכים, בדרך לעבודתו במכרות תמנע. צילה נשארה עם יתומים קטנים ואנו היינו בקשר עם המשפחה. יום אחד, בחודש אלול, הגיעה לביתי גב' צילה צירין, ובקשה בפיה: היא רוצה להקים ספריה לעילוי נשמת בעלה, ולכן היא מבקשת ממני, שהיות ואני נוסע לרבי לחודש תשרי, שאבקש מהרבי כמה ספרים, כהשתתפות בספריה, לעילוי נשמת בעלה.

אמרתי לה שאתן לה תשובה בנידון. פשוט, היא לא הבינה בדיוק את המשמעות. היא חשבה שאני ניגש לרבי ומבקש ספרים וכו'. הדבר היה קשה לי, אולם גם להגיד לה שאינני יכול לעשות זאת, גם היה קשה לי.

לפתע נזכרתי, שלבעלה יש דוד בתל אביב, והוא ר' זלמן שמרלינג. התקשרתי אליה, ואמרתי לה: יש לכם דוד ר' זלמן, והיות והוא אדם מבוגר וגם הרבי מקרב אותו, אז אולי כדאי שתבקש ממנו, שהוא יבקש ספרים מהרבי. היא אמרה שזה רעיון טוב, ואכן טלפנה לר' זלמן, והוא אמר לה שאין בעיה, הוא יבקש ספרים מהרבי.

ר' זלמן היה נוהג, כל שנה, להביא לרבי הדסים מהודרים מאד מארץ הקודש. ואכן, כשר' זלמן נכנס לרבי בערב חג הסוכות למסור את ההדסים, הוא סיפר לרבי את כל העניין - וביקש ספרים.

הרבי ענה לר' זלמן: נעשה עיסקה. אתה תתחיל לגדל זקן ואני אתן ספרים. ר' זלמן השיב לרבי: עשינו עיסקה, אני מתחיל לגדל זקן.

עבר חודש תשרי, והרבי לא נתן לו ספרים - והוא היה קצת מאוכזב. כשר' זלמן הגיע לחודש תשרי הבא, כשנכנס לרבי בערב חג הסוכות למסור את ההדסים, הוא אמר לרבי: 'רבי, מה עם ההתחייבות?. אני מגדל זקן, ואתה לא נתת את הספרים'.

הרבי ענה לו: כעת אני אתן את הספרים. והרבי נתן לר' זלמן ספרים מרבותינו נשיאינו, ספר מכל רבי. הוא מסר את הספרים לגברת צילה צירין. היא העבירה חלק מהספרים לבית חב"ד אילת וחלק לספריה העירונית של אילת. עד כאן תוכן דברי הרב גליצנשטיין.

להשלמת הפסיפס של סיפור זה מוסיף קרוב משפחתו של ר' זלמן, הרב נחניה שמרלינג שליחו של הרבי לכפר יונה, כי כאשר הגב' צילה צירין העלתה את הרעיון להקים ספריה להנצחת בעלה, היא חפצה מאוד שהרבי יתרום ספרים והיא פנתה לדוד ר' שניאור זלמן. הוא סיפר לי, שבנסיעתו לרבי בתשרי תשל"ט נכנס ליחידות וביקש בשם המשפחה ספרים. לדבריו, הרבי סירב, משום שתרומה שכזו תפתח פתח לבקשות רבים.

הרבי אמר לו אם אתן לאחד אצטרך לתת גם לאחרים. ר' זלמן לא הרפה וביקש מהרבי להחריג אותו ולהוציא אותו מהכלל. הרבי אמר לו שאם הוא מבקש ממנו לצאת מגדרו, הרי שגם שעליו, ר' זלמן, להתחייב לצאת מגדרו - ואז הרבי אכן ייתן את הספרים.

לשאלת ר' זלמן למה הרבי מצפה ממנו, אמר לו הרבי: שיתחיל לגדל זקן (בתמונות רבות נראה ר' זלמן יושב מאחורי הרבי בהתוועדות ללא זקן). ר' זלמן אמר לרבי שהוא ימתין להזדמנות. אמר לו הרבי שאם בהזדמנות תליא מילתא, הרי שתהיה לו הזדמנות - ור' זלמן התחייב.

הוא חזר מתשרי לארץ, ובב' חשון תשל"ט נפטר סבי ר' שמחה ז"ל, לאחר מחלה קשה. ומימי השבעה ועד יומו האחרון לא נגע ר' זלמן בזקנו.

•

מדהים לראות כיצד הרבי השפיע על יהודים בשנים האחרונות לחייהם לקיים את מצוות גידול הזקן וגם כיצד היה חשוב לרבי שיגדלו זקן לא רק כסממן יהודי אלא גידול זקן בשלימות מבלי "לגעת" בו כלל!

וכבר נתפרסם סיפור גידול זקנו של הנגיד ר' בערל וויס מקליפורניה, כאשר הרבי הקדיש לו שיחה ארוכה בהתוועדות שלאחר חג השבועות ובה האריך בחשיבות גידול הזקן כסגולה להשפעה רוחנית וגשמית, ובגילו המבוגר החל לגדל זקן עד יומו האחרון.