כל איש ציבור מגיע לפעמים לרגע הזה שהוא נדרש לומר דברים קשים לאי מישהו. לא רק איש ציבור, כמעט כל אדם שבא במגע עם אחרים, ובפרט איש חינוך וכמובן הורה לילד.

העולם היום מדבר הרבה על 'אהבה ללא תנאי', וזה נכון,

יש לאהוב את ילדנו אהבה ללא תנאי. עלינו לא רק לאהוב, צריך גם להביע את זה. אבל מה לעשות שלפעמים צריך גם להוכיח בדברים קשים? לפעמים צריך להשתמש בשמאל הדוחה ולא רק בימין המקרבת. איך עושים את זה נכון? האם זה סותר ל'אהבה ללא תנאי'?

הרבי מביא מהפרשה, פרשת וארא, מושג אחד בעל שתי מילים, שמגדיר ומבהיר את הדברים באחת: ׳מטה אהרן׳.

אהרון הכהן הוא סמל האהבה, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לא סתם אחרי פטירתו בכו כל בית ישראל שלושים יום, וכפי שרש"י מפרט שם ואומר: "כל בית ישראל. האנשים והנשים לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה". 

אבל, לאהרון היה גם מטה. מטה מסמל קושי, אולי גם מכה, ואהרון ידע להשתמש גם בו כשהיה צורך להיות קשוח.

אבל היה זה ׳מטה אהרון׳, היה זה מטה של אהבה, קשיחות ותוקף של אהבה.

וכך אמר הרבי בלקוטי שיחות חלק כו׳: כשבאים להתעסק עם יהודי שני, הדרך היא 'ימין מקרבת', מתוך אהבת ישראל כפי שנהג אהרן הכהן שהיה 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' וכמו שבעל התניא כותב שהדרך היא להשתמש 'בחבלי עבותות אהבה'.

אבל לפעמים אין ברירה. כמחנך, איש ציבור או הורה אתה מבין שהדרך היחידה כרגע היא 'הכאה בדברים', או אז יש לזכור שהמטה צריך להיות 'מטה אהרן'. זה חייב לבוא ממקום של אהבה אמיתית, רק כך אפשר להוכיח, רק כך זה באמת ישפיע.

הלואי שנדע לזכור את זה ברגעים של כעס ועצבים.

שבת שלום,