בירושלים נפטר היום (רביעי) ר' עוזיאל פלטין ז"ל.

המנוח ז"ל היגר מישראל לארה"ב, שם התגורר ואף זכה להתקרב לאורו הגדול של הרבי ולשהות ב-770 במשך מספר שנים.

 לאחר מכן עלה בחזרה לארץ הקודש.

ר' עוזי ז"ל היה ימאי במשך שנים רבות ואף הוציא לאור ספר, המספר את תולדות חייו ואת מהלך התקרבותו לתורה ומצוות ולחסידות חב"ד.

ההלוייתו תתקיים הערב בשעה 20:00 בשמגר בירושלים, ומשם אל הר הזיתים, שם ייטמן.

ת.נ.צ.ב.ה.

במדור 'חיים יהודיים' בשיחת השבוע הובא בעבר סיפורו: 

במשך ימי חייו הספיק לגמוא אוקיינוסים, לשוטט ברחבי העולם, לעבור חוויות מסעירות, אבל את מסלול הנדודים הארוך והקשה ביותר עבר בתוך נפשו. הוא יצא מבית יהודי חם ומסורתי, תעה הרבה בשדות זרים, ולבסוף חזר אל הבית ואל המקור.

זה סיפורו של עוזי פלטין, איש חביב, חייכן ומחוספס מעט, שהיה איש חיל-הים ואחר-כך מלח באניות סוחר, ועתה הוא חסיד חב"ד.

את קורות-חייו העלה על ספר - 'בימים ההם' - וצריך להכיר את המחבר כדי להבין את כל הדקויות שבספרו...

סיפורו נפתח בראשית שנות הארבעים, בשכונת זיכרון-יוסף הירושלמית. הוריו היו שומרי מצוות, אך הוא נסחף עם הרוח החדשה, שגרמה לצעירים רבים להשליך מאחורי גוום את מסורת אבותיהם.

שחו אל האופק

עוזי מרד בבית ובהורים, עזב אותם והגיע ל'הכשרה' של 'הנוער העובד' בקיבוץ בארי שבנגב. שם הרגיש את טעמם של החופש והדרור. תפוס את העולם ככל יכולתך. משם פנה לשירות בחיל-הים. שם נתמנה לאיש סיפון על ספינת-הקרב 'ק. 28', ספינה קטנה שההפלגות בה היו קצרות, לצורכי אימונים ורק בתוך הים התיכון.

קסמו של הים שבה אותו. עוד בילדותו הרכה נמשך אל הים. פעם החליטו הוא ואחיו לשחות אל האופק. השניים שחו ושחו, וכשהגיעו לאפיסת כוחות, כבר לא ראו את החוף שמאחוריהם. את הדרך חזרה עשו על סירת דייגים, שמצאה אותם בנס ממש ברגע האחרון...

לבד במשמרת

בתום שירותו הצבאי הצטרף לצי הסוחר והיה ליורד-ים אמיתי. שנים ארוכות חצה אוקיינוסים וראה עולם. הוא טעם מכל מה שחיי הים הציעו בשפע: מחלות, סכנות, הוללות, בדידות וגם זמן ללבטים. לדבריו, הלבטים מאפיינים רבים מאנשי-הים.

"כשאתה ניצב בודד במשמרת לילה על גשר-הפיקוד, ולנגד עיניך פרוס הים הענק, אתה נמשך על-כורחך להרהורי נפש", הוא אומר. "הים ועוצמתו שאינה ניתנת לתיאור, מהווים קרקע מתאימה למחשבות עמוקות על אפסיות הנבראים ועל גדולת היד העליונה שמכוונת את הכול. אתה מתחיל לחפש את המשמעות האמיתית שמאחורי הדברים".

מבט אחד

בשנת תשכ"ו מחליט עוזי לפרוש מחיי הים. הוא מתיישב בניו-יורק ונעשה נהג מונית. ערב אחד נכנס נוסע למונית ומבקש להסיעו ל-770 איסטרן פארקוויי, מקום מושבו של הרבי מליובאוויטש. עוזי מגיע, מוריד את הנוסע, מביט באורות הדולקים ומשהו פנימי מושך אותו להיכנס. כעבור שעה קלה הוא כבר יודע שכאן הוא נשאר.

כעבור זמן-מה זכה להיכנס ל'יחידות' אצל הרבי. וכך הוא מתאר את הרגעים הללו: "עמדתי שם, אני הספן הקשוח שלא ידע פחד גם מול גלים סוערים, ואחרי שבריר שנייה מול המבט החודר של הרבי, אבדו לי כל האומץ וכל קשיות-העורף. כשיצאתי החוצה אמרתי לעצמי: 'זהו, נגמרו חיי הבלגן; כעת מתחילים להיות יהודים'".