כידוע וכמורגש במוחש, אחת המשימות הקשות והמאתגרות ביותר בדור זה ובפרט בתקופתנו זו בשני העשורים האחרונים, היא להצליח לגרום לילדינו, לתלמידינו, להיות אוהבי תורה ומחבבי מצוות פשוטו כמשמעו.

שהתלמיד בישיבה לא יקום מפני החשש לקבל קנס מהמשגיח, ותלמידה בתיכון לא תהיה צנועה מאימת המנהלת או מה שיאמרו הבריות.

זאת אומרת, לא לחנך לצייתנות, אלא לערכים. כשהמורה יוצא מהכיתה, רק אז אפשר לבדוק ולבחון אם חינך את תלמידיו או אילף אותם, וד"ל.

בשנים האחרונות זיכה אותי ה' להיות בהרבה מוסדות חינוך, אם לבנים אם לבנות, אם לגיל הנמוך ואם לגיל המתקדם יותר. נכון, מי אנחנו שנחלק ציונים, אלא שמצד שני, אורח לרגע רואה דברים מזווית אחרת, דברים שמנהלי וצוות המוסד לא מסוגלים לראות. הדבר מזכיר לי את מה שכתב רבנו, שההורים לא מסוגלים להיות אובייקטיביים (היות שהם נוגעים בדבר), ולכן עליהם לסמוך על המוסד שבו הילד מתחנך.

ונחזור לענייננו. אחד המוסדות שבו מזכה אותי ה' לבקר מדי שנה בשנה, מוסד שהוא פשוט לתפארת ליובאוויטש, וללא ספק גורם נחת רוח עצומה וכבוד רב לרבי, הוא הסמינר בה"א הידיעה בית חנה בצפת, בניהולו של ידיד נפשי המחנך הדגול והשליח המסור, הרב יוסף יצחק חיטריק שיחי', יואיל ה' לשלוח לו רפואה שלמה ומהירה בקרוב באופן דלמעלה מהטבע בטבע, באופן שלא יישאר שום רושם כלל וכלל.

ראוי לציין את זוגתו העומדת לצידו יומם ולילה במילוי התפקיד הנשגב הזה.

•

היות שבשבת האחרונה הייתי עם הסמינר בעיר האבות קריית ארבע-חברון, והשבוע לצערנו הרב חיטריק לא יוכל להעלות את טורו הקבוע לעיתון 'כפר חב"ד', מצאתי לנכון לשתף אתכם בנקודות שעליהן התוועדנו בליל שבת עם יותר מ-270 תלמידות, במשך שש שעות רצופות.

אגב, זוכרים? חינוך, הקניית ערכים. התלמידות ישבו עד השעה 2:00 לפנות בוקר, וב-8:30 כבר היו כולן מוכנות לשיעור חסידות. למדנו מאמר 'החלצו' משנת תשמ"ז, היות שנושא השבת היה אהבת ישראל, אכפתיות ואנושיות!

•

לחיים חסידים!

הנקודה הראשונה:

כל המטרה של תורה ומצוות ושל תורת החסידות בפרט, היא להעלות את הנפש למעלה מעלה עד עיקרה ושורשה (תניא לב), דהיינו כפי שהנשמה מושרשת בספירת החכמה. ושם אין הבדלי נשמות, נשמה גבוהה או נשמה נמוכה, אין אני ואין אתה, כי שם גוש אחד אנחנו (שכולם מתאימות ואב אחד לכולנה), כמו שני אחים ששניהם באים מעצם מוח האב, ולכן נקראים ישראל אחים ממש.

במילים זה יפה, אלא שתורת החסידות לא עושה הנחות ומעמידה את האדם מול המראָה, מול האמת, ונותנת לו כלים לבחון אם מאירה אצלו חכמה שבנפש בעבודתו לה' יתברך.

והוא: האם העניינים של הזולת נוגעים לך בנפש בדיוק, אבל בדיוק, כמו העניינים שלך?

צדיק שבכה על בנו שיבריא, וגם על ילד אחר שיבריא, שוב בכה ואמר: אומנם גם על הילד הנוסף בכיתי, אך לא כמו שעשיתי זאת בעבור בני! וזה סימן שעוד לא התחלתי את העבודה!

הרבי הריי"צ, בתור מנהל פועל של הישיבה, עוד בחיי אביו הרבי נ"ע, כתב פעם לתלמידי תומכי תמימים בעיר זמבין שמאותו יום יאכלו בחדר אוכל משותף, וזאת לבד מצד עצם מעלת העניין, כדי לאפשר לאחד מאנ"ש שפרנסתו דחוקה לו ביותר להתפרנס על ידי ניהול המטבח.

התלמידים – מוסיף לכתוב הרבי הריי"צ – שירצו להמשיך לאכול אצל משפחות, לא נתווכח עימם ונאפשר להם זאת, אך בזה נדע שחסידות לא פעלה עליהם מאומה!

מבהיל על הרעיון והדברים מדברים בעד עצמם.

זאת היא רמת אהבת ישראל שדורשות התורה ותורת החסידות! האם זה אפשרי? התשובה היא כן, כי חסידות היא ריאלית, ומה שלא ניתן להשגה, לביצוע, היא איננה דורשת. רבותינו נשיאינו הם מומחים בנפשות ומודעים היטב לגבול של האדם ולמידת הפוטנציאל שלו... והם מעריכים אותנו הרבה יותר מכפי שאנו מעריכים את עצמנו.

הנקודה השנייה:

יש דעת עליון ויש דעת תחתון. אנשים כערכנו שייכים לדעת תחתון, והרביים שייכים לדעת עליון. אלא שלכן לומדים חסידות – כדי להתעלות קצת לדעת עליון. להביט על מציאות העולם ועל יהודי אחר במשקפיים של תורת החסידות. לראות שבכל יהודי יש נשמה טהורה, שבעצם העולם הוא טוב ועלינו לגלות זאת. וכדי להגיע לנקודה זאת אין די בלימוד דא"ח, צריך גם להפנים, שהחומר ייספג במוח ובעיקר בלב... ובשביל זה חייבים לחשוב חסידות לכל הפחות שתי דקות לפני התפילה בכל יום. ראשית לשחזר כמה אותיות מהמאמר או מהשיחה, ואם אפשר בשלב מסוים לשאול את עצמנו מה רוצה הרבי במאמר זה שאשנה בחיי, בהנהגה שלי, במחשבה בדיבור ובמעשה, או בהשקפה וכיוצא בזה; מה ה'בכן' בפועל ממש?

להזכיר את דברי הרבי נ"ע, שמאמר שלא מוביל לעבודת התפילה גורם טמטום הלב...

•

במהלך אותה התוועדות בחברון, עשרות בנות הרימו יד וקיבלו עליהן שאחרי שיעור החסידות, בדרך לתפילה, יחשבו שתי דקות על המאמר של הבוקר...

סעודת יום השבת הייתה סעודת שבת מרוממת, אלא שלצערנו הרב חיטריק פונה בינתיים למיון... אך מוריי ורבותיי, אז ראו במוחש מהו חינוך. המשכנו להתוועד מתוך רצינות על אותן נקודות שעליהן דובר לילה קודם לכן, על ההכנות ליו"ד שבט שבעים שנה – ללמוד עד אז בכל יום מכתב של הרבי, ובעיקר שזה יפעל עלינו שחושינו יפעלו ולו במקצת כחושי הרב.

אניח את העט הצידה, שאם לא כן, לא אגמור לכתוב.

ומקרב לב עמוק אנו מבקשים רחמי שמיים, שהרב חיטריק ימשיך לנהל את הסמינר וימשיך בשליחותו בעיר הקודש צפת ביתר שאת ועוז, מתוך בריאות איתנה, עם זוגתו לאורך שנים רבות עד ביאת גואל צדק ועד בכלל.

ובקרוב ממש יזכה להעמיד מול רבנו את כל המחונכות של שנים רבות של עבודה, ולומר בגאון יעקב – הנה גידולים שגידלנו... ואז שוב נזכה, אך הפעם לנצח, להתראות פנים בפנים עם אדוננו מורנו ורבנו.

גוט שבת הרה"ח ר' יוסי, רפואה שלמה. אוהבים אותך...

•

הציבור מתבקש להרבות באמירת תהילים לרפואתו המהירה של הרה"ח ושליח הרבי, הרב יוסף יצחק בן רבקה שי'

• הטור מתפרסם השבוע בשבועון 'כפר חב"ד'