שאלה: מה כלול באיסור 'הרמת יד על חברו'?

תשובה: כתב הרמב"ם: "כל המכה אדם כשר מישראל, בין קטן בין גדול, בין איש בין אישה, דרך ניציון [=מריבה], הרי זה עובר בלא תעשה... אפילו להגביה ידו על חברו אסור...".

בתורה (שמות ב,יג) מסופר על תגובת משה רבנו, כשראה איש עברי מכה את חברו: "ויאמר לרשע: למה תכה רעך!". מתוך שלא נאמר "למה הכית" (בלשון עבר) אמרו חז"ל: "המגביה ידו על חברו, אף-על-פי שלא היכהו, נקרא רשע". אף נפסק להלכה שאדם כזה פסול לעדות. לפי רש"י שם, דיי באיום הכאה כדי להעמיד אדם במצב זה. בספר 'החינוך' מדבר אפילו על 'רמיזה להכות'.

כמה פוסקים (ובהם אדמו"ר הזקן והחתם סופר) כתבו שאדם כזה (גם אם לא הכריזו זאת בבית דין) מוחרם ועומד בחרם הקדמונים, ואין לצרפו למניין עד שיקבל עליו לקיים כל מה שיגזור בית הדין בנדון, ויתירו לו בית הדין.

ככלל, הכאה וספיחיה שייכים ל'ידי עשיו', אבל לפעמים עלול אדם לפגוע בחברו ולהזיק לו גם על-ידי דיבורו, הן בדיבור ישיר לאותו אדם הן כשמספר עליו לאחרים, אפילו בדיבור קל של ליצנות, לשון הרע או רכילות, וזאת מלבד חומרת האיסור של דיבורים אלו כשהוא לעצמו. לכן בכל דיבור עם הזולת, או על הזולת, יש לשקול תחילה היטב את התועלת ואת הנזק העלולים לצאת מן הדברים.

מקורות: סנהדרין נח,ב, ופירש"י. רמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ה ה"א-ב. חינוך מצווה תקצה. ב"י חו"מ לד ס"ד, רמ"א וסמ"ע שם. שו"ע אדה"ז חו"מ הל' נזקי גוף ונפש ס"א (במהדורה החדשה כרך ו עמ' קלא). שו"ת חתם סופר חו"מ סי' קפב. פתחי חושן הל' נזיקין פ"ב ס"א. ועיין אג"ק חי"ז עמ' רפג.