בורא העולם גלגל את העניינים כך, שיוצא לי בכל שבוע להיות לא מעט שעות על הקו עם אנשים שנמצאים בצומת דרכים או במשבר כזה או אחר. יש מהם רבנים או שלוחים שנתקלים בהתמודדות במסגרת תפקידם הציבורי ויש מהם אנשים פרטיים שמתמודדים, כמו כולנו, עם אתגרי החיים.

לא משנה אם האתגר הוא בענייני הכלל או הפרט, הורות, שלום בית או התמודדות עם מחלה, השלב הכי משמעותי מצידי הוא להביא את בן שיחי להכרה, שיש דרך יציאה מהמצב בו הוא נתון ושהמפתח מצוי בכיסו.

זה לא קל, וזה מוכרח להיות על בסיס אמונה מוצקה בהשגחה פרטית עליונה שמובילה את האדם בדרכו המיוחדת רק לו.

אבל זאת אני יודע בבטחה, שמהרגע שבן שיחי הגיע למסקנה שיש דרך והוא מסוגל לשנות את גורלו, את ההווה ומשם גם את העתיד, הרי שכבר נפתחה קצת הדלת וניתן להתחיל לצעוד. לרוב לאט לאט, לעיתים אלו הם צעדים כמעט שקופים, אבל צעדים המה.

בני יעקב בכלל ויוסף בפרט הם המודל לכל מי שמתמודד עם אתגרים ומשברים, עליות וירידות. כמעט כל אדם שמתמודד עם משהו (ומי לא מתמודד?), יכול למצוא בסיפורו של יוסף השקה לחייו ולהזדהות איתו.

יש הרבה מה ללמוד מחייו של יוסף, מהרגע שהתייתם ועד יחסיו עם אחיו, הירידה הקשה למצרים, העליה למלכות והתנהלותו מול אחיו שוב. האמונה האיתנה ש׳לא אתם שלחתם אותי כי אם האלוקים׳ שנראה שהייתה בריח התיכון של חייו.

אבל יש עוד משהו: לפני מותו אמר יוסף לבני ישראל את צמד המילים 'פקוד יפקוד' ובעצם מסר להם אותם כקוד, שאיתו יבוא יום אחד הגואל לגאלם - ״אנוכי מת ואלוקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאבותיכם״.

ואכן, כשבא משה לגאול, השתמש הוא באותו צמד מילים, וגם כשבא לקחת את ארונו של יוסף ממצרים אמר שוב "כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם".

אני שומע פה בקוד הזה שיוסף נותן להם מסר שאומר, יש מטרה ברורה לירידה שלכם פה במצרים והנה אני מפקיד בידיכם את קוד הגאולה.

למה חשוב היה לו שיידעו שיש קוד שכזה? כיון עצם הידיעה שיש לנו דרך יציאה היא עוצמתית כל כך עד שיש בה את הכוח לשמור על האדם שיילך בראש מורם, גם ברגעי הקושי ובזאת הוא כבר משנה את מצבו בהווה.

שבת שלום