אין לקנא בסבלם של המתיישבים. גם לא בחיבוטי הנפש של החיילים הדתיים המשרתים בצה"ל. התהיות הן רבות: בסופו של יום, כל אחד מהחיילים ינהג לפי פסק רבותיו. אך מי שקרא את הראיון המלא ולא הסתפק בציטוטים שכיכבו בכלי התקשורת, הבחין בחוט השני השזור לאורך כל השיחה בת השעתיים: הגר"מ אליהו ביקש לעשות סדר במחשבה אצל כל יהודי החרד מבוא ההתנתקות ולהציב את הסולם מלמעלה למטה. האבחנה של הגר"מ אליהו ברורה כשמש: התוכנית המדינית היא גזירה איומה וקשה שנפלה על ישראל ואין כל מקום להבנה ולסלחנות עמה. השאלה היחידה היא: מהי הדרך הנכונה לביטולה.

נכון, תוכנית ההתנתקות אליבא דהרב אליהו היא יותר עונש מאשר חטא, אבל דעתו של הגר"מ אליהו על ההתנתקות כשלעצמה איננה שונה כהוא זה מדעתם של הרבנים הבולטים האחרים בימין: ההתנתקות טומנת בחובה הרס, אובדן וחורבן. הגר"מ אליהו היה אף תקיף יותר מאחרים כאשר הורה ללוי ואיתם לפרוש מיד מהקואליציה, כשהתוכנית עברה את אישור הממשלה. השאלה היא, מה הן דרכי הפעולה היעילות ביותר לביטול הגזירה, מה העיקר ומה הטפל.

לפני חודש ימים, נפלה רוחו של ח"כ יצחק לוי כשהתברר לו כי האפשרויות להפיל את התוכנית בכלים החוקיים הולכות ומצטמצמות. בצר לו, עלה אל הגר"מ אליהו ושפך את מר ליבו. הגר"מ אליהו שתק לרגע ואמר: "רבי יצחק, הקב"ה סוגר לנו את כל הפתחים והדלתות בכדי שנדע כי הדרך הטובה ביותר היא לזעוק אליו ולהתפלל לביטול הגזירה".

זהו המסר שביקש הגר"מ אליהו להעביר בראיון, ערב חג מתן תורה: 'המחאה נגד הממשלה חשובה מאוד, ויש את הכללים שעל פיהם היא צריכה להתנהל. המאבק לביטול התוכנית בדרכים משפטיות ופוליטיות $ חיוני ודרוש. אך אין לשכוח את עיקר העיקרים: רק לצעוק אל ה'. תפילה בשברון לב ובתחנונים, קבלת מצוות ומעשים טובים, אמירת פסוקי תהילים, קיום עצרות תפילה. שם נמצא המפתח העיקרי לביטול הגזירה'.

אין כאן משום הטלת ספק ביעילותן של מערכות אחרות, אבל יש כאן עשיית סדר בעיקר ובטפל לו. ההכרעה הסופית בדבר הגשמת התוכנית, תיפול לבסוף בבתי הכנסת: לב נשבר, דמעות של תחנונים ופסוקי תפילה. בין העיתונאים הרבים שציטטו את הראיון הנרחב, היו שצדו את הכותרות הפיקנטיות, אלו שמתייחסות לסירוב פקודה ולחסימת הכבישים, אבל את העיקר הם פספסו בגדול: התוכנית היא התגלמות הרע, והדרך לביטולה היא תורה, תפילה ותחנונים. במסר הזה לא היו כל פשרות.

הדברים של הגר"מ אליהו היו נוקבים ונחרצים: בפעולות נגד התוכנית המדינית, לכל אחד בציבור יש את התפקיד שלו. תפקידם של תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים הוא לשבת בהיכלי הישיבות, להתחזק בלימוד התורה ולקבל על עצמם הנהגות מיוחדות בלימוד, בהתמדה ובעבודת ה'. תפקידם של הרבנים והעסקנים הוא לעמוד בפרץ ולהזהיר בפני הסכנות הטמונות בתוכנית. תפקידן של נשים צדקניות הוא להרבות באמירת תהילים ובמעשים טובים, ובזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו, ותפקידם של צעירי הצאן הוא לדבוק בתלמידי חכמים ובתורתם.

לדברים הללו נחשף הרב לוי כבר כמה חודשים. "המוטיב הזה קיים בדבריו של הגר"מ אליהו כבר תקופה ארוכה. הרב אומר לי: 'תקיימו עצרות תפילה ואבוא להתפלל עמכם'. אני יודע כמה הוא פועל בדרכים שמימיות להביא לביטול הגזירה. הוא מרבה בתפילה ובתעניות. מקיים תפילות של מקובלים, ומורה לאברכים לנקוט בכל מיני הנהגות רוחניות בכדי להעביר את רוע הגזירה. עמדתו בסוגיית סירוב פקודה נועדה לדעתי לקבוע גבולות במחאה".


בדרכי נועם

ויש גם את ההבטחה-משאלה של הגר"מ אליהו, כי בסופו של דבר התוכנית לא תצא לפועל. בחצי השנה האחרונה ישנם אלפים שמצטטים בדביקות את הגר"מ אליהו כמי שקבע כי ההתנתקות לא תהיה בסופו של דבר. בראיון עם "משפחה", כאשר נדרש הגר"מ אליהו להבטחה זו, הוא אמר את הדברים הבאים: "בטוחני שאם עם ישראל יתחזק בלימוד התורה ובקיום מעשי צדקה וחסד, הגזירה תתבטל". כששאלתי: "ומה יקרה אם בסופו של דבר התוכנית תצא אל הפועל?" הגיב הגר"מ אליהו: "היה לא תהיה, ואם תהיה חטאנו, עווינו, פשענו. אבל אין לשכוח כי הנשק היעיל ביותר שעזר לבני ישראל כאשר היו שרויים בצרה במשך כל הדורות הוא אחד: תורה, תורה ושוב תורה".

ואי אפשר לסיים בלי נימה אישית. בשנים האחרונות היתה לי את הזכות לראיין את הגר"מ אליהו ארבע פעמים. בכל פעם הקלטתי את הדברים, העלתי אותם על הכתב ושלחתי את הראיון הכתוב הישר אל לשכתו של הרב להגהה אחרונה בכדי שהדברים יאושרו. בכל ארבעת הפעמים הם אושרו כמעט בגירסה המקורית, בתוספת כמה הערות ותיקונים קלים. גם הפעם נהגתי כך. לך תסביר את זה לפעיל ימין מובהק, שמשוכנע בכל נימי נשמתו שהדברים תוקנו ושופצו ובודאי שלא נכתבו כפי שנאמרו. אחרת, הייתכן שהגר"מ אליהו יעז להביע דעה הסותרת את דעתם של "מרנן ורבנן", נערי הצמתים וצעירי הצמיגים?

אגב, במרוצת השנה האחרונה, כאשר מעל בימה זו הופיעו מונולוגים, בפרסום ראשון, מפי מרן הגר"ע יוסף אודות התנגדותו הנחרצת לתוכנית ההתנתקות ומעורבותו במשאל העם בתוך הליכוד עד להצהרתו האחרונה אודות ממשלת שמד שבשמד, אותו פעיל לא נדרש לסליל הקלטה. הוא צילם את קטעי העיתונות הללו והפיצם בעשרות אלפי עותקים. ואולי השאלה לגבי אותו פעיל אינה במקומה. כי עבור אנשים מסוימים, גם אם אליהו הנביא יירד עם מרכבתו מהשמים ויאמר כי אין לסרב פקודה, הוא יועמד אל עמוד הקלון הכתום.

השאלה מתעוררת דווקא כלפי אלו שמתקשים להפריד בין בימה של עיתון, שאותה נוהגים מפעם לפעם להעמיד לרשותם של גדולי תורה המבקשים להביע את דעתם בענייני השעה, לבין עמדת חברי המערכת (שאגב, לא תמיד היא הומוגנית).

בערב חג השבועות, צלצל הטלפון בביתי כמה רגעים לפני כניסת החג. על הקו היה תלמיד חכם חשוב, ממקורבי הגר"מ אליהו, שביקש להודות על פרסום דברי רבו. "אם בזכות הראיון יימצאו מאה יהודים שיקבלו על עצמם הנהגות מיוחדות בתורה ומצוות לשם ביטול הגזירה הכול היה כדאי", אמר.