יום הבהיר ה' טבת כבר כאן, "דידן נצח", ומו"לים שונים מציגים בפנינו את הספרים שלדעתם עלינו לרכוש ביום זה.

ה' טבת זהו יום שהרבי כותב עליו "דידן - דהספרים - נצח", יום הניצחון של הספרים, זהו יום הרבי הורה לרכוש בו ספרים – והמו"לים השונים מנסים לשכנע אותנו שבאמצעות רכישת הספרים שלהם נממש את ההוראה של הרבי, וכי על ידי שנרכוש את הספרים שלהם נתקשר אל הרבי.

•

ה' טבת, החג של דורנו, דור השביעי, יש לו מקבילות רבות לחג הגאולה י"ט בכסלו, החג של הדור הראשון, והדברים ידועים ומפורסמים.

לאחרונה הבחנתי בחיבור מעניין נוסף בין ה' טבת לבין י"ט כסלו.

ה' טבת ומשפט הספרים מזוהה מאוד עם הרבנית חיה מושקא. דבריה בעדותה מול עורכי הדין, פתגמה "הרבי והספרים שייכים לחסידים", היו - כדברי הרבי עצמו - בעלי משקל משמעותי בקביעת פסק הדין. סיפור ה' טבת קשור לרבנית.

י"ט כסלו, לאידך, לכאורה אין לו שייכות מסויימת לרבנית של אדמו"ר הזקן. בכל פרשת המאסר והגאולה כמעט ואין כל אזכור לרבנית,

אבל לא מכבר שמתי לב שיש קשר בין ה' טבת והמאסר שקדם לחג הגאולה י"ט כסלו – דווקא בהקשר של הרבנית של אדמו"ר הזקן.

ה"רשימה" הראשונה מהיומן הפרטי של הרבי, שיצאה לאור אחרי ג' תמוז (חוברת ד', וזו הרשימה הפותחת את ספר "רשימת היומן") זו רשימה שהתאריך שלה הוא "ה' טבת תרפ"ט". ביום זה הרבי הריי"ץ קרא לרבי שייכנס אליו לחדרו, שם הוא סיפר לו כמה דברים, ובין הדברים הוא מספר לו על מאסרו של אדמו"ר הזקן,

וברשימה זו של ה' טבת, הוא מספר על הרבנית, רעייתו של אדמו"ר הזקן. וכך כותב הרבי:

"כשבאו לאסור את הרבי – (אדמו"ר הזקן, הכותב [הרבי מציין את שמו כ"הכותב"]) – התחבא בבית החיים. שאלו את הרבנית איה הוא, וענתה שאינה יודעת, הכוה על הלחי, והיפילו שן אחת"... והרבי ממשיך שם בסיפור שקדם למאסרו של אדמו"ר הזקן.

בפתיחת סיפור המאסר של אדמו"ר הזקן, הרבי הריי"ץ מספר לרבי ביום ה' טבת, על מסירת הנפש של הרבנית עבור בעלה הרבי, עד כדי שהשוטרים היכו אותה והפילו לה שן מפיה מעוצמת המכה...

•

גם לי"ט כסלו, וגם לה' טבת – יש שני מבטים כיצד להביט עליהם. (א) המבט השטחי. (ב) המבט הפנימי, האמיתי.

י"ט כסלו: המבט השטחי למאסר הוא – אדמו"ר הזקן שלח כסף לחסידים הנמצאים בארץ ישראל שהיתה אז תחת השלטון הטורקי, והעלילה נגדו היתה שהוא מסייע לטורקים הנמצאים במצב של מלחמה מול שלטון הצאר הרוסי, ולכן הוא נאסר.

אך המבט האמיתי, המבט הפנימי, הוא – שמשלוח הכסף לארץ והמאסר בעקבותיו, הוא רק השתלשלות של הנעשה בעולמות העליונים. שם, למעלה, היה קטרוג על כך שהוא מפיץ את פנימיות התורה ברבים, ומשום כך, כדי למנוע את היכולת שלו להפיץ חסידות, הוא נכלא מאחורי חומות גבוהות ושערי ברזל, וכך נמנעה הפצת פנימיות התורה.

כיון שהמבט הפנימי זו העילה האמיתית למאסר, זה היה הקטרוג, בהא הידיעה – לכן בכל שנה ושנה אנו חוגגים את הניצחון לא (רק) על ידי משלוח כסף לחסידים הנמצאים בארץ, ואנו גם לא שולחים כסף לאלו הנמצאים תחת השלטון הטורקי – אלא אנו מפיצים את פנימיות התורה בכל מקום ומקום, "יפוצו מעיינותיך חוצה".

כך גם ה' טבת, יש בו מבט שטחי, ומבט עמוק יותר.

המבט השטחי הוא – נכנס מי שנכנס לספרייתו של הרבי הריי"ץ וגנב משם ספרים, ואחרי דיון משפטי השופט קבע "דידן נצח" והספרים חזרו למקומם הטבעי, לנחלת רבותינו נשיאנו.

אך המבט הפנימי יותר הוא, שגניבת הספרים היא רק ביטוי גשמי לטענה האיומה שכאילו אין המשך אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, וכיון שאין המשכיות ואין נשיא אחריו, אזי במילא גם אפשר לטעון לבעלות וזכויות על הספרים שלו.

בשיחה שהרבי אמר אחרי תפילת מנחה של ה' טבת תשמ"ז הוא הסביר: "הטענה היה כביכול שאגודת חסידי חב"ד אינה פעילה, כולל שהספריה – שבה נמצאים הספרים וכתבי דא"ח – אינם בשימוש עבור הפצת המעיינות חוצה, ובמילא מתעוררת שאלה אם הם שייכים למקום זה".

הטענה-קטרוג הינם שכביכול "אגודת חסידי חב"ד" אינה פעילה, והכוונה ב"אגודת חסידי חב"ד" - היא לא לחסיד פלוני או לחסיד אלמוני...

ב'יחידות' שהרבי זימן אליה את חברי אגודת חסידי חב"ד בתחילת ימי פרשית הספרים, הרבי התבטא במילים מפורשות, ובחריפות רבה, מה משמעותה הפנימית של גניבת הספרים. בשיחות ימי הקיץ של תשמ"ה הרבי חזר והסביר שהדיון הוא האם "הוא בחיים", האם הרבי הריי"ץ ממשיך לחיות איתנו, או חלילה יש מציאות של הסתלקות, ובמילא יש מקום לדיון על ירושה בנכסיו...

היטיב לבאר את הדברים ה'חוזר' הרב יואל כהן, בנאומו ב-770 אחרי ה' טבת, שם הוא הסביר שבי"ט כסלו הקטרוג היה על ה"אור", ערעור על הפצת אור תורת החסידות, ערעור על ה"אור" שהפיץ הרבי, ה"מאור", ולכן הניצחון מצויין על ידי הפצת "אור" תורת החסידות ביתר שאת ויתר עז

משפט הספרים, הסביר הרב כהן, הקטרוג היה לא רק על ה"אור", אלא על ה"מאור" עצמו ח"ו, השאלה שעלתה לדיון היא האם "הוא בחיים", האם יש "מאור", על עצם ההכרה שהנשיא הוא הכל.

כיון שזה סיפורו האמיתי של הקטרוג – אזי הניצחון של ה' טבת הוא ניצחון של "המאור" עצמו. ניצחון שהנשיא הוא נשיא הדור, הנשיא הוא הכל, נשיא של הדור שלנו, ושל כל אחד ואחת מבני הדור שלנו.

וכפי המסופר, כאשר הרבנית חי' מושקא ע"ה שמעה את תוכן דבריו של הרב כהן, היא אישרה שאכן כן, אלו הם פני הדברים.

•

באותה שיחה של ה' טבת תשמ"ז הרבי אמר שיש ללמוד מי"ט כסלו, "מאויבי תחכמני". מהטענות שהיו כנגד אדמו"ר הזקן, הוא הבין במה עליו לעסוק אחרי הגאולה.

כך גם כעת, בה' טבת, הרבי אמר שעלינו להפיק מהטענות כנגד – מה עלינו לעשות מכאן ואילך.

מיום זה ואילך, במשך הימים שאחרי ה' טבת, הרבי דיבר על פתיחת בתי חב"ד, "ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גושנה – להתקין לו בית תלמוד", הרבי הורה לפתוח בתי חב"ד בכל מקום. הרבי דיבר אז שכל בית-פרטי יהיה בית חב"ד, שכל חדר-ילדים יהיה בית חב"ד.

"בית חב"ד" זהו בית שמביא את הרבי לעולם, כיון שהקטרוג היה על "המאור", האם הרבי הוא הנשיא הוא הכל, והניצחון הוא, שאכן כן, הרבי הוא הנשיא הוא הכל, יש להביא את הרבי לכל מקום, ולכן הדרך לבצע זאת בפועל היא על ידי פתיחת בתי חב"ד  בכל פינה בעולם, להביא את הרבי לכל מקום, כולל גם אלינו עצמינו, לעשות מכל בית פרטי שלנו, מכל חדר שלנו, בית חב"ד. להביא לידי פועל את ההכרה שהנשיא הוא הכל.

•

זה תוכנו של הקטרוג בה' טבת, וזה תוכן הניצחון של ה' טבת. הנשיא הוא הכל.

הרבי הוא נשיא הדור השביעי, הוא הרבי שלי, שלך, ושל העולם כולו. עלי לנהל את החיים שלי, את הבית שלי, את החדר הפרטי שלי, שיהיו בהתאם לרצונו, לנחת רוחו, שהרבי ירגיש בנח אצלי בבית. הבית שלי הוא הבית שלו, הבית שלי הוא "בית חב"ד".

זה תוכן הניצחון של ה' טבת.

כמובן שעלינו לרכוש ספרים בה' טבת, זו הרי הוראה מפורשת של הרבי, אבל כשאנחנו מבינים מה תוכנו של המשפט, מה תוכנו של הקטרוג, ומה משמעותו של הניצחון – אנחנו גם יכולים להסיק לבד אילו ספרים עלינו לרכוש ביום זה, באמצעות אלו ספרים נבטא את תוכנו האמיתי של היום.

כאשר אנחנו נכנסים לקה"ת ביום זה, ועומדים מולנו ספרים על תולדות חסיד זה או אחר, על נושא זה או אחר - לעומת ספרים שיביאו את הרבי אלי, ספרים שיחברו אותי יותר עם "הנשיא הוא הכל", ספרים שבאמצעותם הנפש שלי, החיים שלי, הבית שלי, יהיו יותר "בית חב"ד", יהיו שייכים וקשורים לרבי, ספרים שיבטאו את הניצחון של "המאור", שהמאור יגיע לכל פינה ופינה, הן בעולם בכלל והן בנפש שלי במיוחד –

אני חושב שהתשובה היא ברורה.