לאחר ג' תמוז, התפרסמו רשימות קדשו של הרבי ורשימות היומן של הרבי, והנה מדהים לגלות שהרשימה הראשונה בה נפתח יומנו של הרבי היא מהתאריך יום שלישי, ה' טבת תרפ"ט. 

עובדה זו לכשעצמה מיוחדת היא עד מאוד. כל ענינו של ה' טבת הוא העובדה שהרבי, הוא נשיאנו הנצחי, על ידי ספריו, חפציו, חסידיו, ומכיון שהוא בחיים - אף זרעו בחיים.

ובדרך פלא - נפתחת רשימת יומנו הקדוש, תורתו של הרבי שהתגלתה אחרי ג' תמוז, ומביעה את עובדת המשך נשיאותו ביתר שאת גם אחרי ג' תמוז - בתאריך ה' טבת! 

•

על אודות חג החגים י"ט בכסלו, דיבר הרבי על כך שמובא בספרים קדמוניים שזהו יום בשורה. ומרגש למצוא שיום הבהיר ה' טבת מובא כיום בשורה שמימי ברשימת קודש מופלאה.

הבה נתבונן בגוף דברי קדשו ברשימה המופלאה, שנכתבה לפני תשעים שנה בדיוק, אור ליום ג' ה' טבת פ"ט - באותו התאריך ובאותו היום בו היה ניצחון המשפט - יום שלישי אשר בו גם השתחרר אדמו"ר הזקן כפי שביאר הרבי עצמו. 

נשים לב שהרשימה נכתבה כשבועיים וחצי לאחר חתונתו של הרבי עם הרבנית הצדקנית בי"ד כסלו תרפ"ט.

א. נכנסתי על פי הקריאה לחדר כ"ק אדמו"ר שליט"א. אמר שחפץ הוא למסור לי פרישת שלום מאחי ליב נ"י (הדר בלנינגרד). על שאלתי אם קבל מכתב ממנו, ענני: שמעתי מאמר דא"ח ביחד עמו מאדמו"ר נ"ע.

מספר הרבי ביומנו, שבליל ה' טבת הוא נקרא על ידי הרבי הריי"צ, להכנס לחדרו. הרבי ריי"צ מסר לרבי פרישת שלום מהאח ר' ישראל ארי' ליב, שלא היה גר בקרבת מקום – הוא גר באותה שעה בלינגרד.

הרבי התעניין האם האח שלח מכתב, וענה הרבי הריי"צ, שמעתי יחד איתו מאמר חסידות מאבא שלי – הרבי הרש"ב...

הרבי הריי"צ המשיך לספר:

בלילה הזה, ראיתי את אדמו"ר נ"ע, מטפחת המשי בידו, ובפנים צוהלים עד למאד. בפעם האחרונה הי' כן מראהו בשנת תרס"ח. ואמר לי: מזל טוב, פאר דער היטל.

בלילה הזה – ליל ה' טבת! ראיתי את אבי הרבי הרש"ב נ"ע, כאשר מטפחת המשי בידו, אותה מטפחת שכורכים רבותינו נשיאנו בעת אמירת מאמר חסידות, ופניו 'צוהלים עד למאד'! עד כדי כך שהפעם האחרונה בה ראה את אביו כך הייתה שתים עשרה שנה לפני הסתלקותו...

ואומר הרבי הרש"ב לבנו: מזל טוב על ה'היטל' – מזל טוב על הכובע החדש, השטריימל...

מהו אותו היטל? בליובאוויטש היו רבותינו נשיאנו חובשים לראשם כובע מיוחד, השטריימל המוכר מתמונותיו של הרבי הריי"צ, אך היו מקפידים ללובשו רק בעת היותם בליובאוויטש (זאת משום שהרבי הרש"ב הוא חתן של הריי"צ מאוורוטש, אביו הרבי מהר"ש לא יכל להשתתף בחתונה באוורוטש מחמת בריאותו, אך אמר לרבי הרש"ב שגם אם חותנו יבקשו ללבוש שטריימל בחתונה, לא יעשה זאת ואת השטריימל ילבש רק בליובאוויטש). 

מאז נאלצו לעזוב את ליובאוויטש בשנת תרע"ו, לא לבש הרבי הרש"ב את ה'היטל' וכך גם בנו הרבי הריי"צ...

הפעם הראשונה בה לבש הרבי הריי"צ את השטריימל, הייתה בחתונה הגדולה של הרבי והרבנית כשבועיים וחצי קודם לאותו ליל ה' טבת...

לבישת ה'היטל' בחתונה גרמה להתרגשות עצומה, וכפי שמתאר החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז ביומנו: "במזרח עומד זה השלחן אשר לפני ד' אשר רק החתן המחותנים והצדיקים יבאו בו, בהכסא כבוד העומד באמצע השלחן הזה, נוכח העם, יושב החתן המהולל בפניו הלבן והבהיר, דומה למלך, מלובש במשי, לימינו יושב על כס רם ונשא עטרת תפארת ראשנו כ"ק אדמו"ר שליט"א בבגדי שבת בחגורתו ובשטריימל מראשו כתם פז של הוד כבוד קדושת מורינו ורבינו הגדול נבג"מ זי"ע זצ"ל, ואנחנו המקורבים ביותר, ממש יראנו מהפחד השורר בפניו הטהורים כי קרן אור פניו מהשטריימל הק' הזה. 

לתאר ולצייר אין ידי מגעת, אבל בטח תזכו ותראו, כי מזמן החתונה, ת"ל אשר הוא לובש את השטריימל הזה בכל שבת ושבת כמו בליובאוויטש, ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה, והלואי שכל אלו הרוצים לזכות ולראות יזכו ויראו בקרוב ממש".

הייתה בזה משמעות שהביעה, הנה מגיעה מלכות בית ליובאוויטש לשלימותה... הנשיאות ממשיכה באופן מושלם...

ועל אותו היטל אומר הרבי הרש"ב, בליל ה' טבת, בפנים שוחקות עד למאוד - מזל טוב!

ונשים לב לדבר מדהים - בהמשך הרשימה ידגיש הרבי הריי"צ לרבי: זהו פעם הב' שרואה אני את אבי אדמו"ר נ"ע אחרי החתונה. בפעם הא' הייתי ג"כ לבוש בהיטעל, אבל אז לא אמר לי מזל טוב.

המזל טוב על ההיטל נאמר דווקא בה' טבת! למרות שכבר "התראו" בין החתונה לה' טבת.. ודווקא אז, בליל ה' טבת, קורא הרבי הריי"צ לחתנו הרבי ומספר לו על דבר המחזה... 

דווקא ביום המבטא את המשך הנשיאות של בית ליובאוויטש באופן נצחי, אומר הרבי הרש"ב מזל טוב על הכובע המסמל את המשך הנשיאות ושלימות הנשיאות של בית ליובאוויטש.

•

ובחזרה לחלק הראשון של הרשימה, אחרי אותו מפגש עם הרבי הרש"ב, אמר הרבי הרש"ב: זיי קאנען אריינגען. הם יכולים להכנס... ומספר הרבי הריי"צ לרבי: "פתחתי הדלת ונכנסו כמה אנשים, וביניהם אחיך". ואז מתאר את מה שקרה עם אחיו של הרבי: "מעט מעט קרב - או קרבתי אליו – וחבקתיו בידו אחת. אבי אדמו"ר נ"ע שאלני: ווער איז דער יונגערמאן? (מיהו האברך הזה?..) אבל כעבור רגעים אחדים, אמר: א! איך קען דאך דיר (אה! אני מכיר אותך...)".

ובאותו מעמד אמר הרבי הרש"ב מאמר חסידות! מאמר חסידות בליל ה' טבת לפני תשעים שנה!

אמר אבי הרבי הרש"ב נ"ע דא"ח מאמר חסידות, דיבור המתחיל "שחורה אני ונאוה".

וכאן מביא הרבי בקצרה את תוכן המאמר, ומבהיל לגלות שהוא עוסק בקשר ישיר למה שקרה בה' טבת!

(קוטב הענין: ירידת הנשמה בגוף הוא עצם הנשמה, והראי' באור דמלכות ורדל"א. ואף שיש להקשות ממקום פלוני, צריך לעיין במאמר תקס"ו (או תקס"ב), ענין דנסיון, שהדבר אינו במציאות, וכחילוק שבין ניסיון ובירור. "ד' צדיק יבחן", וכמשל היוצר שאינו בוחן וכו')

תוכן המאמר עוסק בירידת הנשמה לגוף, שעל אף שזוהי רק הארה מהנשמה אך היא פעולת עליה גם בעצם הנשמה כפי שלמעלה, וראיה לזה מאור של ספירת המלכות הקשורה בדווקא במקום הכי גבוה – רדל"א.

וכאן מבאר הרבי הרש"ב את עבודת הנסיונות של הנשמה למטה – "ענין דנסיון", בשונה מעבודת הבירורים, שבעובדת הנסיונות אין מציאות אמתית לכל מה שמפריע: "שהדבר אינו במציאות".

וכאן מוסיף הרבי מילים מבהילות: ה' צדיק יבחן! וכמשל היוצר שאינו בוחן וכו'... הקב"ה בוחן ומנסה דווקא את הצדיק, וכמשל היוצר שרוצה לבדוק את הכבשן שלו, אינו לוקח את הכלים החלשים אלא דווקא את הכלים החזקים שאינם נשברים... 

(ומבואר שזה בכדי להצדיקו לגלות פנימיות נקודת נפשו" וזה בדומה לכללו ירידת הנשמה למטה שבאה בכדי לגלות עצם הנשמה.)

מבהיל! ליל ה' טבת, מיד לאחר חתונתו של הרבי והרבנית, שומע הרבי הריי"צ מאמר שבו מבואר ענין הנסיון – ה' צדיק יבחן!......

ומדהים לראות בשבת לאחר הניצחון – שבת פרשת ויחי תשמ"ז, אמר הרבי את אותן מילים ממש!!! ניסיון הוא דבר שאינו במציאות! הרבי ביקש שלא להדפיס את כל פרשת הדברים מכיוון שזהו ניסיון שאין לו מציאות אמיתית ולכן לא לעשות מזה מציאות!...

•

אמירת המאמר הייתה דווקא בליל ה' טבת, וכפי שמדגיש הרבי הריי"צ בהמשך, בפעם הא' - הפעם הראשונה שבה נפגש עם אביו, לאחרי החתונה – לא דיבר דא"ח, הי' רק כעין מסיבה.

דווקא בליל ה' טבת, אמר מזל טוב על השטריימל, דווקא אז הי' בפנים שוחקות עד מאוד, דווקא אז אמר מאמר חסידות!

(להעיר שאחד הענינים שבהם ראו קטרוג על הנשיאות היה בזה שהרבי הפסיק לומר מאמרים בתקופת המשפט ולאחרי סיום תקופת המשפט והערעורים התבטא: איצטער קען מען זאגען תורה).

ומספר הרבי הריי"צ שניגש אל אביו אחרי שסיים את אמירת המאמר: "אחרי הדא"ח, נגשתי אל אבי אדמו"ר נ"ע, ושאלתיו ע"ד איזה דבר, ונעלם ממני כל החיזיון".

ומתאר על החיזיון של אביו כך: "ראיתיו ברור – עד להפליא. באיזה עיר או מקום הי' זה איני יודע".

בה' טבת המבטא את נשיאותו של הרבי באופן שממשיך גם אחרי ההסתלקות, כותב הרבי את דברי קדשו של הרבי הריי"צ שראה את אביו ברור עד להפליא... אלא יודע איזה מקום היה זה...

יש כוח לכל חסיד - שמץ מנהו - להיות בדבקות עם הרבי הנשיא, עד שרואהו כביכול ברור עד להפליא ואף שזה בשנת תשע"ט וכשנמצאים באופן שרואים ברור עד להפליא המקום והעיר כבר לא תופסים מקום...

(בהמשך מתאר הרבי הריי"צ את מראהו של אחיו של הרבי, על כך שלא ראה את פניו מפאת כובעו המוטה על צידו, ומספר שלעס בשפתיו משהו).

 •

בחלקה האחרון של הרשימה מאותו ליל ה' טבת, מדבר הרבי הריי"צ עם חתנו הרבי על עבודת המסירות נפש... ומתבטא בביטויים מבהילים: "אם הי' לי מסירות נפש על יהדות – איני חפץ לדבר עד"ז, כי הרי כל דיבור פועל וזהו נוגע לרבים. אבל עתה נצרך למס"נ אויף דעם אויבערשטען, זאך שטעלען". בעת הזו - אומר הרבי הריי"צ, נדרשת מסירות נפש מסוג אחר, לעמוד בתוקף.

"עד עתה הי' ההוא-אמינא מס"נ נגד הגפ"ו, ועתה... כי אין המצב יכול להישאר כמו שהוא עתה..."

עד עכשיו המחשבה שמוסרים את הנפש נגד המשטרה הרוסית החשאית.. אבל עכשיו - - -

ויש לקשר עם המסירות נפש שנדרשה בתקופת משפט הספרים, שהיא הייתה מסוג אחר לגמרי... והי' כאן ערעור על כל ענין הנשיאות, המשך הנשיאות אחרי ההסתלקות, על כך שח"ו יש שאלה על נשיאות ליובאוויטש וכו'.

 •

ממשיך הרבי הריי"צ ומספר לרבי על המאסר של אדמו"ר הזקן, וכפי הידוע – קישר הרבי בין פרשת מאסרו של אדמו"ר הזקן לבין הקטרוג שקרה בפרשת הספרים...

וגם בפרטי הסיפור המובא כאן, אנו מוצאים דברים נפלאים הקשורים בגלוי לענינו של ה' טבת:

כשבאו לאסור את הרבי – (אדמו"ר הזקן. הכותב) – התחבא בבית החיים. שאלו את הרבנית איהו, וענתה שאינה יודעת. הכוה על הלחי, והיפילו שן אחת.

כשהלכו, חזר אדמו"ר הזקן לביתו, ובלילה בא לשם שמואל מונקעס. בדפקו על הדלת, שאלו אדמו"ר הזקן: מי שם? וענה שמואל! – שאל אדמו"ר הזקן: מדוע בחרת לבוא דווקא בלילה? ער דארף זיך אוסקלייבען בא נאכט! השיב ר' שמואל: איך האב ניט געוואסט אז באם רבי'ן איז אויך דא נאכט! לא ידעתי שאצל רבי ישנו לילה!...

אצל רבי אין לילה... אין העלם והסתר על רבי! - - -

אמר אדמו"ר הזקן לר' שמואל: וויסט, מען איז געקומען ארעסטירען?- היודע אתה שבאו לאסור אותי? והשיב ר' שמואל: איך וויס, יודע אני...

אמר אדמו"ר הזקן: עס איז דאך א סכנה. - זו הרי סכנה...

והשיב ר' שמואל: וואס זאל איך אייך זאגן, בא מיר קומט אויס, אז איר דארפט פארען. – מה אומר לכם, אצלי מונח שעליכם לנסוע...

ואמר אדמו"ר הקן שוב: עס איז דאך א סכנה. – הרי זו סכנה...

השיב ר' שמואל כך: אויב איר זיינט א רבי, וועט אייך קיין קויל ניט נעמען. און אויב ניט, זיינט איר דאך ווערט מ'זאל אייך שיסען

אם "רבי" אתם – לא יפגע בכם שום כדור, ואם לא, ראויים אתם שיירו בכם - -

- אדמו"ר הזקן נשען בראשו על ידו, ואח"כ אמר לשמואל מונקעס: צי דו ביסט גערעכט, וויס איך ניט, נאר – גיי געזונט.

אם צודק אתה, איני יודע, אבל, בכל אופן – לך לשלום...

גם כאן באה לידי ביטוי כביכול אותה טענה מבהילה שתשמע כמה דורות אחר כך - על כסאו של הנשיא השביעי: אם אתם רבי.... ועל כך שאכן על רבי "כל כלי יוצר עליך לא יצלח"... כנגד נשיאותו של הרבי אין שום דבר בעולם שיכול לפגוע חס ושלום. רבי הוא נצחי, נשיאותו היא נצחית!

בסיום כותב הרבי:

בבוקר טבל את עצמו. אדמו"ר הזקן טבל. קרא לאחיו מהרי"ל, לבניו אדמו"ר האמצעי ולר' אברהם, ויצוום שיצומו, ואמר להם שהיום "יקחוהו". בערב באו לתפסו. התפלל מנחה, ואח"כ נסעו.

גוט יום טוב! דידן נצח! ווי וואנט משיח נאו