היה אצלי לפני שנתיים יהודי - וכך הוא סיפר לי: "אני נשוי כ־20 שנה אבל אני לא יכול יותר לחיות עם אשתי, אני פשוט לא מסוגל להיות בסביבתה. כל הטיפולים שאשתי הלכה אליהם, לא עזר כלום.

תשמע, יש לי אישה טובה אבל יש לה בעיה של חוסר ניקיון וסדר בצורה בסיסית.

היא זורקת את הבגדים של הילדים על הרצפה. אם היא שוטפת כלים אני מעדיף לאכול רק בחד פעמי, אותי זה פשוט מגעיל.

אין לך מושג כמה פעמים הערתי לה על כך ולכמה טיפולים שלחתי אותה ושום דבר לא עזר, זה המצב.

אני מרגיש שאני הולך להתפוצץ, מה אני אעשה?" הוא שאל.

"תגיד לי", שאלתי את אותו יהודי, "במה אתה מתחבר לאשתך?" הוא ענה: "שיש לו אישה שדואגת לו, מכבדת אותו, מעריצה אותו והיא אישה שמחה וחיובית".

"ומה אתה מרגיש כל הזמן?" שוב שאלתי. "אני כל הזמן מתעסק בזה שהבית שלי נראה כמו מזבלה עירונית ושהבית שלי מסריח כפשוטו", ענה.

"ואם אני מגיד לך עכשיו חד משמעית שאשתך לא תשתנה בדבר הזה, בסדר ובניקיון עד ה־120 שנה שלה אז מה תגיד אז?"

"אני אסבול כל חיי", הוא ענה בעצב.

"אז בוא עכשיו אני הולך להגיד לך משהו שאולי קצת יעציב אותך - אני בטוח בכך שאשתך לא תשתנה, כך היא תישאר עד ה־120 שנה שלה. לא יעזור לך שתשלח אותה לעוד 20 מטפלות, כבר 20 שנה אתה מנסה בכל דרך אפשרית ועזר לך משהו? כלום לא עזר!

ואתה רק מנסה לשנות את אשתך בדבר הזה ואתה חושב על זה כל הזמן ונאבק בזה וזה מטריד אותך".

"אז מה אני אעשה?" זעק האברך שממולי.

"אין לך כל־כך מה לעשות", עניתי. "אבל יש לך רק דבר אחד לעשות - לנסות להשלים בכל ליבך שזאת אשתך ופשוט לא תצליח לשנות אותה.

פשוט לנסות להתחבר לדברים הטובים היפים והמאירים שיש באשתך, ופחות להילחם.

פשוט להיכנע ולהבין שזה המצב, זה לוקח תהליך של השלמה וגם זה לא קורה תוך יום, אבל זה הכיוון, להבין שלא יעזור לי כלום.

אתה הרי לא רוצה להגיע לגיל שמונים ולראות שאשתך עדיין לא מסודרת ונקייה ולהתחרט על כמה דם ויזע השקעת על כך ובסוף שום דבר לא קרה.

אם יש סיכוי כל־שהוא שאשתך תשתנה בדבר הזה, זה רק אם תפסיק להגיד לה הערות ולהשלים עם זה, ולהראות לאשתך שאתה אוהב אותה ומכבד אותה למרות שיש לה את הבעיה הזאת".

היהודי שישב מולי ממש התרגז ואמר לי: "אבל אני לא מסוגל להשלים עם זה".

"אז מה אתה רוצה לעשות?" שאלתי, "למרות שאני מבין מאוד את הכאב שלך ושזה מפריע לך.

אתה מוכן להתגרש מאשתך בגלל הדבר הזה?" הוא חשב מספר רגעים ואמר: "לא, כי יש לי 8 ילדים ברוך השם, וגם כי לאשתי יש המון דברים טובים אחרים שאין בנשים אחרות".

"אז זהו", סיכמתי, "יש לך שתי אופציות האחת - להתגרש וזה כפי שדיברנו לא על הפרק. והשנייה - פשוט לנסות להשלים שכך אשתך הייתה הווה ותהיה וכך מסתבר היא תישאר כל חייה ויש לה בעיה קטנה מסוימת וזה כך יישאר. פחות להתעסק בצורה אובססיבית כל הזמן בדבר הזה ולנסות להתחבר לדברים הטובים שבאשתך. 20 שנה ראית שלא עזר לך לשנות אותה.

תשמע, כל אדם יש לו דברים טובים ודברים פחות טובים, השאלה היא האם אנחנו בוחרים לנסות להתחבר לחלקים היפים והטובים שיש בבן הזוג שלנו? או שכל מה שאנחנו עושים זה לנסות לשנות את השני.

אחת הבעיות היותר קשות בין בני זוג היא: שאנשים לא מנסים להשלים עם כל מיני חסרונות בבן הזוג שלהם והם לא מבינים שזה כך יהיה וכך יישאר עד 120 ולא יעזור שום דבר אחר.

שנית, אם יש סיכוי שאדם ישתנה זה רק כשאתה מעצים לו את החלקים הטובים שיש בו ואתה אוהב אותו ומחמיא לו כל הזמן, אז יש אולי סיכוי שהאדם לפניכם ישתנה. אם רק תגידו לו כל הזמן שוב ושוב למה הוא עושה כך וכך זה לא יעזור לכם כלום, האדם שלפניכם רק יסתגר חזק יותר וחזק יותר ואין מצב שהוא ישתנה.

אז זוהי הבחירה שלכם - האם לנסות להשלים עם העובדה שזה הבן זוג שלי ואני אוהב איך שהוא ואני מנסה להתחבר לחלקים האחרים והיפים שבו, או שאני בוחר כל חיי להיאבק שהאדם שממולי ישתנה, והאמינו זה פשוט לא עוזר זה רק יוצר את ההפך.

אחד הדברים שגורמים את חוסר ההשלמה הוא: שהאדם במקום שיאהב את בן זוגו על הדברים היפים שבו, הוא כל הזמן חושב ומתעסק בדבר השלילי שיש בבן זוגו וזה יוצר אצלו לאט לאט חוסר אהבה כלפי אשתו וחוסר רצון להתחבר אליה.

כי כמה כבר אתה יכול להרעיל לעצמך את המוח הבן זוג שלי הוא כזה וכזה וכזה.

אותו יהודי שהגיע אליי בגלל אשתו היה כל הזמן במחשבות בלי סוף: איזה חוסר ניקיון, איך היא חיה, כך לא מתנהגים בני אנוש...

ולכן הוא הרגיש ממש ריחוק מאשתו כי הוא כל הזמן התעסק בדבר השלילי שיש באשתו.

•

אחד הדברים שראיתי בחיים גם בבני זוג וגם סתם בחיים זה השלמה להבין שזה המצב. כמובן אני בתור יהודי מאמין שתפילה לאלוקים יכולה לשנות כל דבר שהוא בחיים וזה מה שיש לנו לעשות.

אבל לפעמים השלמה זה התרופה להרבה בעיות בחיים, לא ייאוש ולא כניעה, אלא יש דברים שאתה מבין שזה המצב ואחרי שניסית בכל הדרכים וראית שזה המצב אז יש זמן שמגיע פשוט להרפות ולשחרר.

יש בני זוג שרבים עד סוף חייהם למה השני עושה כך ולמה הוא מתנהג כך. פעם שאלתי יהודי די מבוגר שהגיע אליי שפשוט בחר לא להשלים עם מספר דברים אצל אשתו ושאלתי אותו: "תגיד לי איך אתה לא מתייאש? כמה פעמים אמרת לאשתך, הערת לה, עזר משהו?" "לא", הוא ענה, "אז למה אתה חושב שאם תגיד שוב ושוב זה יעזור? זה האדם שמולך תאהב את האור שבו ותשלים עם מה שאין".

יש משפט ידוע שאני אומר אותו הרבה: "לא שורפים את מה שיש בגלל מה שאין". יש אנשים שחיים שלמים רבים, כועסים, צועקים על מה שאין ובגלל זה הם שורפים את מה שיש להם.

בכל בן זוג, גם אם תתחתנו ח"ו עשר פעמים, בכל אחד יש בו דברים טובים ומאירים ויפים וגם דברים פחות טובים. הבחירה שלנו היא במה להתמקד - באור, ביופי, באהבה או שמא בחוסר, במה שאין.

יש אנשים שלוקח להם חיים שלמים בשביל להשלים עם דברים שהדברים כך יישארו ולא ישתנו. אבל כאשר הם כבר משלימים אז כבר מאוחר כי רוב החיים כבר עברו.

ההשלמה היא לא רק שזה המצב, אלא מתוך אמונה שיש בורא לעולם ואם הוא הביא לי את האישה הזו, או את הבעל הזה, או את ההתמודדות הזו - אז זה הכי טוב בעבורי והכול בהשגחה פרטית והכול לטובה.

שבת שלום לכל עם ישראל היקרים.
לתגובות: [email protected]