הורים סיפרו לנו על בעיה שהם מתקשים להתמודד אתה: ילדים טובים 'ורגילים' במירכאות, שלא מסוגלים להגיב בצורה שקולה ורגועה כשהתכניות שלהם השתבשו. אם נקרא לילד בשמו: זה הכעס. ילדים שמפרצים בכעס ועצבים, כי משהו אל הלך, כי המורה העיר להם לטענתם לא בצדק, כי חבר הקניט אותם או כי אימא הכינה להם את הגרביים שהם לא בדיוק אוהבים. אלף ואחת סיבות.

כמו שכולנו יודעים היטב, מבוגרים הם ילדים משוכללים... אז אם אנחנו עוד איכשהו מסוגלים לשלוט ביצר ולהשליט את המוח על הלב, ילדים לא תמיד יודעים איך לעשות את זה. הם צריכים עזרה.

הכלל הראשון בהתמודדות עם כעסים אצל הילדים, מהצדשלנו כמבוגרים שאחראים עליהם, הוא נחרץ מאד: לא לכעוס בחזרה. אם אנחנו נצא מהכלים ונגיב בזעם, במו ידינו אנחנו הורסים. אין שום ברירה אחרת חוץ מלנשוך שפתיים ולראות בצורה שקולה את הסיטואציה.

כמובן, אם ההתפרצות של הכעס כוללת גם אלימות, חס ושלום, זה התפקיד שלנו בתור מבוגרים אחראים לעצור. פשוט לעצור, בלי חכמות ובלי שכנועים. לא לתת לזה לקרות.

אחרי שהילד כבר נתקף בכעס, קשה מאד להטיף לו ולחנך אותו. הוא לא פנוי להקשיב בכלל. לכן, בזמן אמת מה שנעשה זה נדאג שהוא יורחק מהסיטואציה שהרתיחה אותו. אם ילד אחר קילל אותך או הרביץ לך, חלילה, קח את הרגליים ולך. וכן הלאה.

ואלה גם כלים שיעזרו לילד בהמשך החיים. אחרי שהכעס יירגע, ורק אחרי, נלמד את הילדים כמה דברים פשוטים:

קודם כל, לספור עד עשר. אצל המבוגרים קרואים לזה "לישון על זה לילה". על התחושה החמה הזו שבוערת בפנים אי אפשר לשלוט. אבל כן אפשר לקבוע איך נגיב. אם משהו הרתיח אותך, נאמר לילד, פשוט תתרחק ממנו. ואת זה צריך לזכור: אף פעם לא להגיב מיד. גם אם קרה משהו שהכעיס אותך נורא, תתאפק. אל תשלוף מהמותן.

אפשר להוסיף גם ולהסביר שמי שמגיב מיד מהבטן, מתוך הכעס, עלול להתחרט מאד על מה שיקרה. אם ילד נכנס לתגרה ומגיב מתוך העצבים, הוא מאבד את שיקול הדעת. הוא עלול לתת לחבר מכה שתסבך אותו, אולי לפלוט מילה שתהרוס את כל היחסים שלו עם החברים, ויש עוד מספיק דוגמאות.

הדבר השני הוא כוס מים קרים. מבחינה פיזיולוגית, בהתקפת כעס חום הגוף עולה, הדופק מהיר יותר ועוד כל מיני מדדים וסימנים. לכן, חשוב גם להרגיע את התסמינים, וזה ממש מועיל לשחרר גם את הכעס ולהירגע. זה לא מצחיק, יש כוסות מים קרים שהצילו חיים... שמנעו התפרצות זעם שכמעט הובילה לאסון.

הדבר השלישי הוא, כמה פשוט, להעביר נושא. אף אחד לא נולד עם לב שרותח כל היום... מה שמעניין בכעס, וברגשות בכלל, כמו שלמדנו בחסידות, זה שהם מזינים את עצמם. אם עוסקים בהם, זה מלבה אותם עוד ועוד. לכן, כדי לעצור את כדור השלג הזה צריך פשוט לא לחשוב על זה ולא לדבר על זה.

גם אנחנו כמבוגרים – לא כדאי לשבת ולתשאל את הילד על מה שהכעיס אותו. זה רק יעורר בו מחדש את הכעס. בהזדמנות אחרת, כשהוא קשוב ופנוי ומסוגל לראות את הדברים מזווית רחוקה יותר, אז נוכל להעלות את הנושא ולפתור את הבעיה.

כמו שהרבי כותב במכתב: "ההתחלה [בתיקון הכעס] היא לא להביע הכעס... שעל ידי זה מתמעטת ההתפשטות במידה".

פתרון נוסף זה לא להיכנס לאזור סכנה. צריך לשבת עם הילד ולנסות לזהות את הסימנים לכעס שעומד לבוא. כמו עננים שמבשרים על מבול. ברגע שאתה מרגיש את זה בא, תתרחק. אל תיכנס מראש לאזורים המסוכנים. למשל, אם יש ילד שיודע ללחוץ לך על הנקודות הרגישות ולהעליב אותך עם חץ ללב – כשאתה מרגיש שהשיחה אתו הולכת לשם, תעצור בזמן. אם אתה יודע שאחותך אוהבת לגעת לך בארנק שלך, אל תשאיר אותו בלי השגחה. וכדומה. אל תחכה שזה יקרה.

אפשר גם לשנן מדי פעם את המילים מתוך אגרת הרמב"ן(רצוי גם בלחן המפורסם...): "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם".

בעיתון "פנסאים צעירים", מנחם טסלר מנחל'ה שיתף אותנו בזה שלעתים קרובות הוא היה נגרר למריבות וקטטות, בגלל כעס. בבגרות מעוררת התפעלות הוא מצא דרכים לשלוט בכעסים, ועם הזמן להשתפר מאד.

באתר הפנסאים תוכלו לרכוש, בקלות ובמהירות, ובמחיר שווה לכל נפש, מנוי משפחתי לעיתון (אפשרות מיוחדת לשלוחים בחו"ל: מנוי למהדורה הדיגיטלית).

ושימו לב! היום אתם מקבלים מתנה מיוחדת, לכבוד חנוכה: חודשיים חינם לרוכשים מנוי כעת!

לחצו > כאן < לרכישת מנוי.

תוכלו גם ליצור קשר בטלפון עם בעריש ביר, במספר 058-770-8247