הזיופים במהלך היציאה הגדולה מרוסיה בשנים תש"ו-תש"ז, יצרו שמות חדשים ו'משפחות' חדשות, אך בדרך כלל זמן קצר לאחר היציאה, החסידים חזרו לשמות המקוריים שלהם. 

במהלך כתיבת הספר 'היציאה מרוסיה', העוסק בתקופת היציאה ומחנות העקורים, היה ברור כי חלק משמות המשפחה המופיעים במסמכים והתכתבויות עם הרבי ועם עסקנים, אלו שמות ופרטים לפי המסמכים איתם יצאו מרוסיה - ונעשו פעולות רבות כדי לפענח את ה'שמות' המזוייפים.

והנה הספר אך יצא בשבועות האחרונים, ובימים אלו הגיע לארצות הברית, והתגליות החלו להגיע.

 "זלמן ששונקין"?

"זלמן ששונקין המובא בספר הוא סבא שלי הצייר זלמן קליימן?" - כך שואל אותי נכד הצייר הנודע, שהוסיף ושאל: "האם לרב שמריהו ששונקין היה בן או נכד בשם הזה שיצא מרוסיה? לא!"   

הוא אמר וכבר לא הייתי זקוק להסברים. 

נזכרתי בסיפורו המטלטל של זלמן קליימן, עליו כתבתי בקצרה בספר 'תולדות חב"ד בפטרבורג'.  במלחמת העולם השניה, שלושת ילדי משפחת קליימן התייתמו והתפזרו במקומות שונים ברחבי ברית המועצות, ובסיום המלחמה, הדודה - אחות האמא, איטה ששונקין, איתרה בניסי ניסים את השלושה והביאה אותם למקום מגוריה הזמני - סמרקנד.

מרת איטא התאלמנה מספר שנים קודם מבעלה ר' משה ששונקין הי"ד, שהוגלה על ידי הקומוניסטים ונפטר בגלות. לכן יחד עם ילדיה ואחייניה התגוררה בבית חמיה וחמותה הרב שמריהו והרבנית מלכה ששונקין.

כאשר יצאו מרוסיה, יצאה כל המשפחה העניפה יחד, אלא שבדרך אל מדינות המערב, כאשר עברו בצ'כסלובקיה, מפאת אי הבנה, חייל מקומי הרג את מרת איטא ששונקין ע"ה, וילדיה ואחייניה הפכו לילדים של ממש, אצל הסבא והסבתא הרב שמריהו והרבנית מלכה ששונקין.

המסמך המדובר בו מוזכר "זלמן ששונקין" הוא רשימה שהעלה על הכתב הרב אליעזר קרסיק, מחשובי עסקני חב"ד בארץ הקודש, במהלך ביקורו במחנות העקורים באלול תש"ז, וברשימה – חסידים המבקשים לעלות לארץ הקודש. ברשימה  נכללו הרב ששונקין, ונכדיו לבית ששונקין וקליימן. כולם נראים במסמך כילדיו ושם משפחתם ששונקין, ובהם גם הצייר הנודע ר' זלמן קליימן ז"ל.

 "צילה זאבינה"?

נכד אחד גילה את הסבא שלו ונכד אחר גילה את סבתא רבה שלו.

"צילה זאבינה ובניה זלמן ואפרים – הם הסבתא רבה שלי, הסבא שלי ואחיו", כך כותב לי אחד מבני משפחת שמוקלר מארצות הברית, אשר רכש את הספר בימים האחרונים וכבר הספיק לעיין ולהגיב.

מרת צילה היתה נשואה לר' מאיר אליעזר שמוקלערמאן ולהם נולדו שני בנים ר' שניאור זלמן ור' אפרים (ובשנים הבאות שניהם קיצרו שם המשפחה לשמוקלער). בתחילת מלחמת העולם השניה, בעלה נאסר על ידי המשטרה החשאית ברוסיה, ונראה כי במהלך היציאה מרוסיה, יצאה עם בניה עם מסמכים בהם שם משפחת אביה - זאבין.

והנה עוד פרטים מרתקים על "צילה זאבינה": במהלך שהותה במחנות העקורים, התחתנה עם הרב מאיר חיים חייקין - אביהם של הרב עזריאל והרב שלום דובער, ולאחר פטירתו, התחתנה עם הרב יצחק דוב אושפאל.

ולמי שאוהב משפחולוגיה: במהלך בירור קורותיה של צילה, עולה כי היא דודת דודת רעייתי (או בסגנון אחר: אח של חמותי הרב ישראל סירוטה התחתן עם חנה לבית זאבין בת אחיה של צילה, והאחרונים שלוחי הרבי במונטריאול).

 "יחזקאל איידלקופ"?

אחד השמות שהתרגשתי למצוא בארכיון מטוסוב, ממנו פורסמו מסמכים ב'היציאה מרוסיה' – הוא "יחזקאל איידלקופ".

היה זה לפני 16 שנים, בחודש כסלו, כאשר יצא ספר הביכורים שלי - 'גזע חסידים',  אודות ארבעה חסידים חשובים, ובו סופר כי משפחת ר' יונה איידלקופ, התגוררה ברוסטוב, ובמהלך השואה, כאשר ברחה מפני הנאצים, צירפו אליהם ילד בשם יחזקאל, כי בני משפחתו לא יכלו לברוח.

בסיום המלחמה חזרה משפחת איידלקופ לרוסטוב, וגילתה כי כל בני המשפחה של יחזקאל נרצחו בידי הנאצים, והילד נותר 'מאומץ' במשפחה. בשנים הבאות הגיע לארצות הברית והקים משפחה לתפארת.

אכן סיפור יפה, אך מלבד דברי בני המשפחה, לא היה מסמך, תמונה או כל מידע אחר על 'יחזקאל', והסיפור נותר כמסורת משפחתית...

והנה במכתב המתפרסם ב'היציאה מרוסיה' אותו שיגר הרש"ג בחודש כסלו תש"ז ובו רשימות שמות חסידים אשר הוגשו לארגון הג'וינט, כדי לקבל עבורם תמיכה כלכלית, מופיע השם "יחזקאל איידלקופ".