הפרשה מתחילה בציווי הקב"ה לאהרן בדבר הדלקת נרות המנורה: "בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

הכוונה הפשוטה במצוה זו היא: צורת המנורה של בית המקדש – כפי שכולם מכירים מהציורים – היתה קנה אחד מרכזי, וממנו מסתעפים עוד ששה קנים: שלושה לצד זה, ושלושה לצד השני. והקב"ה מצוה לאהרן, שכאשר הוא בא להדליק את הנרות, עליו לכוון את הפתילה שעליה עומד אור האש – "אל מול פני המנורה". שכל ששת הנרות משני הצדדים – יפנו אל הנר המרכזי, שהוא הנקרא בשם "פני המנורה", הוא ה'פנים' והמרכז של המנורה כולה, וכל פיות הנרות צריכות להיות מכוונות לעומת נר מרכזי זה.

אנו יודעים, וכפי שהדבר מפורש גם בהפטרה של פ' השבוע, שהמנורה היא סמל של בני ישראל; וכמו כן ידוע שהמנורה היא סמל לתורה, המאירה לעולם כולו כמו המנורה – כמו שכתוב: "כי נר מצוה ותורה אור". גם דבר זה, שהמנורה מתחלקת לשבעה קנים, נר אחד מרכזי ועוד שש קנים המסתעפים, וזה שכל ששת הנרות צריכים להיות פונים כלפי "פני המנורה", מרכז המנורה, יש לו משמעות הן בענין התורה שנמשלה למנורה – והן בענין בני ישראל שנמשלו אף הם למנורה.

א – ההשוואה בין התורה למנורה:

המנורה מתחלקת לשבע קנים, אחד מרכזי – ושש היוצאים ממנו, וכך התורה מתחלקת לקנה מרכזי – ושש היוצאים ממנו. הקנה המרכזי והאמצעי, היא התורה שבכתב, חמשה חומשי תורה שניתנה לנו על ידי משה רבינו (וכן הנביאים והכתובים שניתנו לנו על ידי כל הנביאים); וממנו מסתעפים ויוצאים ששת הקנים, הרומזים אל ששה סדרי משנה, היסוד של תורה שבעל פה, המפרטת את ההלכות והדינים בפרטים מדוייקים. הכל מתחיל בתורה שבכתב, שם כתובים כל המצוות בצורה כללית ובלתי מפורטת, ומתוך זה מסתעפים להם כל ששה סדרי משנה עם כל הפירושים שבגמרא ובמפרשים וכו'.

לכן כל ששת הקנים יוצאים מתוך הקנה המרכזי, וגם אחר כך צריכים להדליק אותם שיפנו לכיוון הנר המרכזי האמצעי – כי גם כשלומדים את ששה סדרי משנה ומתעמקים בפרטי ההלכות, אסור לשכוח מהיסוד והבסיס של הכל שהוא התורה שבכתב, שהקדושה שבה יותר גלויה ובהירה מאשר בתורה שבעל פה, ולכן היא צריכה לעמוד מול עינינו. צריך תמיד לזכור שהתורה שאנו לומדים, כל פרטי ההלכות, אינו רק ענין שתלוי בהבנה ושכל של חכמים ורבנים – אלא הכל נובע ומגיע, בסופו של דבר, מהבסיס הכללי, מהנר האמצעי, היא התורה שבכתב שקיבלנו מהקב"ה ממש על ידי משה רבינו. וכמאמר: "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל ניתן למשה מסיני".

ולכן, עם כל העיון וההעמקה שאנו משקיעים בלימוד התורה שבעל פה: משניות, גמרא והלכות – תמיד אנו ממשיכים לרחוש כבוד מיוחד לתורה שבכתב הכתובה בספר התורה, ומקפידים שלא לעבור שלושה ימים בלי קריאה מתוך ספר התורה וכו', כי זהו היסוד והבסיס של הכל שאליו הכל צריך להיות מכוון – "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".

ב – ההשוואה בין התורה לבני ישראל:

החלוקה לשבע, כמו במנורה, קיימת גם בעם ישראל. אמנם המטרה של כולנו היא משותפת, לעבוד את ה', ללמוד תורתו ולקיים מצוותיו, אבל באופן פרטי מתחלקים בני ישראל לשבע קבוצות, שכל אחת מהן עובדת את ה' בסגנון המיוחד לה. החלוקה לשבע דוקא מתאימה לכך שכל הענינים בעולם מתחלקים לשבע, כמו: שבעת ימי השבוע, שבעת הספירות (שלא מזמן עסקנו בהם בכוונות של ספירת העומר), וכו', וכך גם בני ישראל מתחלקים לשבע קבוצות, כנגד שבעת המדות: יש שעובדים את ה' בעיקר מתוך אהבה, יש שעובדים את ה' בעיקר מתוך יראה, יש שעובדים את ה' בעיקר מתוך מלחמה עם היצר הרע – וכן הלאה, יש שבע צורות כלליות וסגנונות מיוחדים המתאימים לכל יהודי.

ועל כך אומרת התורה ומדגישה: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". נכון שלכל אחד יש תפקיד שונה, אבל צריכים לזכור שלא מדובר בתפקידים שונים ומובדלים זה מזה, אלא אדרבה – הכל מכוון לאותה הנקודה, לאותה המטרה. יש מי שתפקידו ללמד שיעורי תורה וזהו עסקו כל היום; יש מי שתפקידו לאסוף צדקה ולסייע לנזקקים; יש מי שעומד על משמר שלימות ארצנו הקדושה ובכך הוא משקיע את מיטב כוחו; ויש מי שעיקר תפקידו הוא לנסוע למקומות נידחים ולחזק שם את היהדות – כל אחד ותפקידו המיוחד עם הסגנון המותאם לו – אבל הכל במטרה אחת של קירוב ישראל לאבינו שבשמים.

ודוקא כך, כאשר כל אחד עושה את תפקידו המיוחד, נשלמת הכוונה הכללית והמאוחדת של כולם. וכמו שהדבר הוא בעצם בכל בית כנסת 'קטן': כדי שבית הכנסת יצליח, צריכה להיות חלוקה – יש את החזן של שחרית, יש את החזן של מוסף, יש את בעל הקורא, יש את הרב הדורש, יש את הכהן המברך, ויש את העם המתברכים (אם כולם יהיו כהנים – לא יהיה את מי לברך...), יש את הגבאי המסור, ויש את השמש הנאמן לתפקידו. כל אחד צריך לזכור שעליו לבצע את תפקידו נאמנה, אבל התפקיד שלו אינו רק 'ביזנס' אישי שלו ולא מעניין אותו משום דבר אחר – אדרבה: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" – למרות החלוקה, למרות שלכל אחד יש את תפקידו המיוחד לו, הרי שיש לכוון את הכל לאותו הכיוון, לאותה המטרה, לסייע ולהסתייע זה מזה, וכך להגיע למטרה הנכספת של כולם: הגאולה האמיתית והשלימה, כאשר "יראה כהן בציון".

מעובד לפי "רשימת המנורה" סעיפים עח- עט. לקו"ש חכ"ח ע' 65-66. ועוד.