מאת דוד זקליקובסקי, ארכיון ליובאוויטש

אפופי דאגה, הרב יקותיאל ורחל פרקש עשו דרכם לרבנים שונים, בבקשת ברכות לבתם חנה. זה היה בשנת תשל"ו, עת אובחנה בתם כחולה בסרטן ממאיר ל"ע.

במקביל, משפחת פרקש חיפשה אחר הטיפולים המתקדמים ביותר שקיימים. החיפוש שלהם הביא אותם לניו יורק, ובעוד שהם היו שם כדי לראות מומחים, הם גם בקשו להתקבל ל'יחידות' עם הרבי מליובאוויטש בברוקלין. הרב פרקש ציפה שהביקור יהיה דומה לאחרים שכבר היו אצל רבנים ואדמו"רים בישראל.

הרבי קם כאשר המשפחה נכנסה לחדר ה'יחידות' שלו וביקש מהם לשבת. הרבי נגש ישר לעניין. "רבי, שמעתי שהרבה ניסים מגיעים מהחדר הזה. אנא תן לבת שלי ברכה שיש בכוחה לרפא אותה!"

"רק הקב"ה עושה ניסים", השיב הרבי. "אני ניגש לציונו של חמי [האדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון] ומבקש ממנו שיעתיר בפני הקב"ה בשם הבקשות שאני מקבל".

"אנא גש לציון חותנך כדי להתפלל עבור בתי", התחנן הרב פרקש.

באותה נקודה, הרבי סימן בעדינות כי היחידות הסתיימה, ועקב אחריהם בעיניו כשקמו והתקדמו לעבר הדלת. אולם לפתע הוא עצר אותם. באיזה מסלול הם תכננו לנסוע בדרכם חזרה לישראל? הוא שאל.

הרב פרקש אמר שהם יעברו דרך לונדון.

"אני חושב שאתה צריך לשנות את הכרטיס לטיסה ישירה מניו יורק לישראל", אמר הרבי. "הלחות בלונדון לא תהיה טובה לבת שלך."

•

המשפחה נעתרה להצעה זו ועזבה את חדר עבודתו של הרבי. "במילים האלה חיי השתנו", נזכר הרב. "היינו שם פחות משתי דקות ובכל זאת הרגשתי שהרבי דואג ללא גבול לבת שלנו."

באופן טרגי, חנה ז"ל הלכה לעולמה כעבור כמה חודשים. "אין ייסורים גדולים יותר", אמר הרב פרקש. "ובכל זאת דרך בתי, הרבי הותיר את חותמו על חיי לנצח."