במוסדות שונים כבתי חב"ד, מוסדות לימוד, כוללים ועוד משלמים שכר או קצבה חודשית לעובדים או לאברכים. ישנם מוסדות שכדי לעזור לעצמם לעמוד בנטל הכלכלי מבקשים בין היתר מהעובדים או מהלומדים לתת להם את כספי המעשרות בחזרה – שכן הם מוסדות שניתן לתת להם כספי מעשר על פי הלכה.

יש והדבר נעשה בהסכמה (כזו או אחרת) ויש והדבר נעשה ללא הסכמה, בטור זה נדון בהשלכות ההלכתיות של הדבר, ונציע פתרונות מעשיים כיצד ניתן ונכון לעשות זאת.

חובת הפרשת 'מעשר כספים'

הדין של מעשר כספים הוא דין בצדקה, עין בינונית נותנים 10 מהכספים, יש מחלוקת האם החיוב הוא מדרבנן או מדאורייתא , להלכה הרבי לומד מדברי אדמו"ר הזקן שהחיוב הוא מדרבנן ולכן מותר לתת מעשר לכל דבר מצווה ובכלל זה המוסדות הנ"ל (1).

האם מותר לנכות את המעשר מהשכר או מהקצבה? אסור לקחת מאדם צדקה שלא ברצונו (2), דהוי גזל. ולכן, אסור לקחת מעשר משכרו של אדם, ללא ידיעתו וללא שסוכם איתו מראש על כך, ואם נטלו חייבים להחזיר. 

האם ניתן לחייב עובד או אברך להחזיר את המעשר?

מכיון שכל תנאי שבממון קיים, הרי שניתן להתנות עם אברך כולל שמתקבל לכולל ויקבל מלגה בתנאי שיתן את מעשרותיו לכולל בחזרה, גם עם עובד, שמקבל שכר ניתן להתנות עמו מראש שמתקבל לעבודה בתנאי שמחזיר עשרה אחוזים מהשכר למוסד. ואף אם העובד מקבל שכר לפי הסכמים קיבוציים, או שכר מינימום, אם התנו אתו תנאי כזה, התנאי תופס על פי הלכה (3).

כל זה בתנאי שהעובד אכן הסכים לתנאי זה, אך אם הוא מסרב, אפשר לא לקבלו לעבודה, אבל אי אפשר לקחת ממנו את הכסף (4). אם כן, תנאי מוסכם זה תופס ומותר לנכות את המעשר מהשכר או מהקצבה, אך עדיין יש לברר האם הכסף אכן נחשב עבור העובד כ'מעשר כספים'.

האם הכספים שנותן העובד אכן נחשבים לו למעשר כספים?

על פי ההלכה אסור לאדם לשלם חובו ממעשר כספים (5), ולכן אם התנאי היה שהעובד חייב להפריש את מעשר הכספים, כתנאי להעסקתו, הרי חל עליו חוב של 10% מהשכר למעביד, ואסור לו לשלם את הכספים הללו ממעשר. במילים אחרות, זה נחשב ששכרו הוא 90% ממה שסוכם, וצריך להפריש עוד מעשר מה 90% הללו (6).

כיצד אם כן ניתן לעשות זאת בצורה נכונה?

אם רוצים שהמעשרות שהעובד נותן למוסד יחשבו לעובד כהפרשת 'מעשר כספים' חובה לתת לעובד את האפשרות להחליט אם הוא מעוניין לתת את הכסף למוסד או לא. ברגע שהייתה לו האפשרות להתנגד, והוא הסכים, הרי הכספים נחשבים ל'מעשר כספים' עבור העובד (7).

להערות: [email protected]

_____________________________________________

1. הדיון בזה בתורת מנחם חלק לד עמוד 272 ואילך.

2. ואף שכופין על הצדקה כמבואר בשו"ע יו"ד סימן רמ"ח סעיף א, מ"מ הרי זה רק בבית דין ובפניו, עיין שם בש"ך שם ס"ק ד.

3. ואף שהתנאי אינו תופס מדין המדינה, מכל מקום מדין תורה הוא תופס. ראה מאמרו של מורי ורבי הגרמ"מ שפרן בקובץ הישר והטוב א' עמוד לד.

4. ובמקרה שיש ויכוח על הדבר בין הצדדים לבין העובד, ולא הגיעו להסכמה ולאחר מכן החל העובד לעבוד, יש לחלק: אם המעסיק פנה לעובד וביקש ממנו שיחל בעבודה, נחשב שהסכים להעסיקו מבלי לנכות את המעשר משכרו, אך אם העובד פנה למעסיק וביקש להתחיל בעבודה, נחשב שהסכים העובד שינוכה המעשר משכרו – כמבואר בשו"ע חו"מ סימן רכ"א סעיף א.

5. ט"ז יו"ד סימן רמט ס"ק א.

6. עיין גם ב'באורח צדקה' פרק י"א הערה קט"ו בשם הגרש"ז אויערבאך ועוד.

7. עיין גם בספר 'אבני דרך' חלק ב' עמוד 111 ואליך מה שדן בזה, ומסקנתו כנ"ל שכשיש לעובד האפשרות להסכים או להתנגד והסכים – נחשב כמעשר כספים.