בוקר אחד קם מר ישראלי וגילה שהוא חי בחברה אלימה. הפשיעה גואה לשיאים חדשים. אנשים נרצחים סתם כך. בני-נוער מתהלכים כשסכינים בכיסיהם. נשים מותקפות על-ידי בעליהן. קמה זעקה, הממשלה קיימה דיון מיוחד, והפתרון נשלף – יותר משטרה, יותר ענישה.

אין לזלזל בחשיבותה של משטרה ובכוח-ההרתעה של מערכת המשפט. חז"ל כבר קבעו שאילולא מוראה של מלכות "איש את רעהו חיים בלעו". ובכל-זאת, המשטרה ובתי-הכלא אינם הופכים את האדם להגון יותר ולמוסרי יותר, אלא לכל היותר מרתיעים אותו מביצוע הפשע. לצד אמצעי ההרתעה אנו נדרשים לפעילות שתהפוך את החברה שלנו למוסרית יותר. כאן מקומו של החינוך.

בסיס לערכים

השבוע, בחג-השבועות, התכנסנו בבתי-הכנסת והקשבנו לקריאת עשרת הדיברות. קראנו על המעמד נורא-הוד של מתן-התורה על הר-סיני, בקולות וברקים, באש ובעשן, ובקול שופר חזק מאוד. והנה, רוב הדיברות עוסקים בציוויים מוסריים פשוטים למדיי – "כבד את אביך ואת אימך", "לא תרצח", "לא תגנוב", "לא תחמוד". וכי לשם כך היה צורך במעמד נשגב כל-כך?

מתברר שגם הציוויים המוסריים הבסיסיים ביותר זקוקים לבסיס אלוקי, ואין הם יכולים להישען על ההיגיון האנושי. ההיגיון אינו יכול לשמש בסיס איתן לערכים. עצם המושג ערכים הוא מעל ההיגיון. לאכול ארוחת-צהריים - אין בזה משום ערך, ולהרוויח כסף - גם זה לא ייחשב ערך, אף שאלה נורמות חיים אנושיות מקובלות. אבל לוותר על ארוחת-צהריים למען אדם רעב ולתת כסף לצדקה - זה ערך; ואין זה מעשה 'הגיוני' כל עיקר.

המנסים לבסס את הערכים על ההיגיון משמיטים בכך את הקרקע מתחת לערכים. איך מסבירים את ההיגיון שבאיסור על גניבה? - כדאי לך שלא לגנוב, כדי שלא יגנבו ממך. קודם-כול, טיעון זה יכול להיות שנוי במחלוקת. אולי דווקא כדאי לי לגנוב, על-אף הסיכון שבשל כך יגנבו ממני. מעבר לזה, הנמקה כזאת מורידה את איסור הגנבה לרמה של צרכים תועלתיים בלבד. אפשר להתקין דלת-פלדה כדי להתגונן מפני גנבה, ואפשר להחליט על מוסכמה חברתית של 'לא גונבים' כדי להתגונן מגנבה. האם זה אותו דבר? וכי באיסור הגנבה אין דבר מוחלט יותר מהצורך למנוע בעקיפין שיגנבו ממך?!

מוסר המבוסס על היגיון בלבד גם אינו עמיד בפני לחצים; הוא מתכופף ומתגמש על-פי הצרכים. כך שונו בספארטה הערכים הקשורים לקדושת החיים, וזקנים וחלשים איבדו את זכותם לחיות. כך טיפח עם 'מודרני' ו'נאור' תאוריה 'מוסרית' על עליונות 'הגזע הארי' וביצע את הפשעים הנוראים ביותר בתולדות האנושות. ומהי המתירנות הגואה בימינו, אם לא כניעה של החברה ליצריו של האדם? אם המוסר נתון בידי השכל האנושי - מה ימנע מן האדם לפתח תאוריות 'מוסריות' התפורות על-פי רצונותיו ותאוותיו?!

מוסר של אמונה

בניית חברה ערכית והגונה יכולה להתקיים רק על בסיס צו אלוקי מוחלט. הסיבה האמיתית לאיסור גנבה הוא הצו: "לא תגנובו". הנימוק האחד והיחיד לקדושת החיים הוא הדיבר האלוקי: "לא תרצח". המצוות הן המציבות את יסודותיו של המוסר היהודי, כשם ש'שבע מצוות בני-נח' הן המשתיתות את המוסר האנושי הכללי.

אחרי שנתקבל הצו האלוקי, כיסוד למוסר ולערכים האנושיים, אפשר וצריך להבינו בהיגיון ולהשתכנע בצדק האנושי הטמון בו. האדם בהחלט נדרש להבין כמיטב הבנתו את חוקי האלוקים; אבל הבסיס יישאר תמיד - הצו האלוקי. השכל לא יהיה הפוסק האחרון, ותמיד יהיה קו-גבול, שאין לעבור בשום פנים ואופן. זה המוסר האמיתי, המבוסס על האמונה, והוא היסוד לחברה אנושית תקינה.