בי"ט כסלו שנת תשד"מ התקיימה התוועדות של הרבי והיא שודרה בשידור וידאו חי  ל'בנייני האומה' בירושלים,  שם ישבנו גם צפינו במחזות הקודש ובשיחות שקלחו זו אחר זו מפי הרבי כמפי הגבורה.

לקראת סוף ההתוועדות הרבי יצא במבצע חדש שכל יהודי יאמר לפני התפילה ואחריה את שני הקטעים של "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" וכן את הפסוק בסוף התפילה 'אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך".

הרבי נימק את הצורך לאור ההתרחשויות בעולם, שמלכויות מתגרות זו בזו ובני ישראל מוצאים עצמם חלק ממאבק זה, ועל כן יש להוסיף בתפילה של אחדות ובתפילה של מנוחה "ישבו ישרים את פניך". ויש להשפיע גם על אלה שבנוסח התפילה שלהם אין את שתי הפסקאות הללו -  שגם הם יוסיפו אותן.

הרבי אף הגיה את השיחה והיא נדפסה בלקוטי שיחות חלק כ"ה ומשם תבקשנו.

הוספה זו של "הריני מקבל" ושל "אך צדיקים" הפכה להיות מבצע של ממש, והדבר אף משתקף בלוח היום היום, שבו נכתב בהקדמה את קורות רבותינו נשיאנו ואת פועלם המבורך, ושם נכתב בשנת תשד"מ שהרבי מעורר בקשר למצב העולם על הוספה בתפילה  ובקשה על ידי זה שכל אחד יאמר לפני התפילה 'הריני מקבל' ובסיום 'אך צדיקים'.

וטוב עשו אלו שהדפיסו את קטע הקריאת שמע למניחי תפילין במבצע תפילין ושם הוסיפו את "הריני מקבל" בתחילת הדף ואת "אך צדיקים ישבו" בסוף הדף.

אם נרצה להמחיש את הדריכות של החסידים בקשר למבצע זה, נוכל לראות זאת באפיזודה דלהלן: כאשר נסעה קבוצת שלוחים תמימים למרוקו, הם הביאו עמם לתשרי קבוצת ילדים צעירים.

לאחר שעברו בכוס של ברכה, הם נעמדו לצידו של הרבי והחלו לשיר ניגון על שני הפסוקים "הריני מקבל ואך צדיקים" בלחן של ההמנון הלאומי של מרוקו. הרבי עודד אותם ממושכות בשירתם, ובזכות זה אני זוכר עד היום את הלחן.

אלא שהפלא הגדול היה, ועד היום אינו מובן לי, מדוע צא"ח  - הזרוע המבצעת את הוראות הרבי בארץ הקודש, פרסם את בקשת הרבי בנושא זה בעילום שם? הרב ישראל ליבוב כנראה קיבל הוראה מגבוה שלא לפרסם מפי מי יצאו הדברים, ולכן הדפיסו כרזות מלבניות שבהן נכתב באותיות מאירות עיניים שתי הפסקאות הללו - ועל הצורך החשוב באמירתם, ותלו אותן בבתי הכנסת בכל רחבי הארץ, מבלי שהמודעות יסגירו מי עומד מאחוריהם.

כדי להשתתף במבצע זה של הרבי, היינו הולכים בדומיה ובסתר ותולים את הכרזות בבתי הכנסת, מבלי שאי מי יבחין בנו, כי כן ציוה לנו המלך. מבצע במסתרים.

מבצע זה מצטרף לכמה עניינים בודדים לאורך השנים שהרבי אמר עליהם שיש לפרסם אותם בשמי או שלא בשמי ובלבד שיתפרסם. 

עד היום לא זכיתי לגלות את פשר הדבר. מדוע הוראה זו היתה צריכה להתבצע באופן סמוי ואם מאן דהוא יכול לשפוך אור על כך - אודה לו מראש.

•

בשבוע האחרון הלך לעולמו הרב אריה שכטר ז"ל מחוגי הליטאים בבני ברק. הרב שכטר היה יהודי מאוד מעניין ומרתק, ועסק כל ימיו בקירוב רחוקים. הוא אהב בכל מאודו את הקשר ואת החיבור לכל יהודי באשר הוא, גם כאשר חזותו החיצונית העידה עליו שאינו מקיים קלה כחמורה.

באחת השבתות הוא הגיע לאילת וביקש לדרוש בבית הכנסת שלי 'נצח ישראל'. הוא הצליח לרתק אליו את מאות המתפללים בקשב רב ועורר אותם לקיום המצוות. הוא דיבר עמם על איסור גילוח בתער והימנעות מאיסורי תורה כאלה ואחרים כשיטת המגידים, אבל הוא סלל היטב נתיב לליבם. 

כך היה נודד למרחקים ומכתת את רגליו ממקום למקום והרבה להרביץ תורה לרבים. בכותרות שבישרו על פטירתו הכתירו אותו כפה מפיק מרגליות באהבת ויראת ה' ומקרבי הרחוקים וכו'.

בימי 'השבעה' התפלאתי לשמוע מבני משפחתו, חסידי חב"ד, שהרב שכטר ביקר אצל הרבי רבות ואף היה ביחידות ארוכה של כשלושת רבעי שעה, בה שוחח עמו הרבי על הנחיצות בקירוב רחוקים. או-אז הבנתי כי ביקוריו אצל הרבי והיחידות חיזקה אצלו את הנהגתו לשוטט ולנדוד ולקרב נשמות לאבינו שבשמים.

עם השנים מתברר ועולה, כי אלפי איש שאינם נמנים על חסידי חב"ד ביקרו אצל הרבי ביחידות ואצל רבים היחידות חוללה מהפך בחייהם.

נזכרתי  לאחרונה כי כאשר למדנו בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד, היינו עולים על כביש מס' 1 ועוצרים טרמפים בדרך לירושלים. משם הדרך היתה קצרה וחוסכת  זמן רב בנסיעות מפותלות וממושכות דרך הכביש הישן מלטרון.

באחת הפעמים שעצרתי 'טרמפ' לירושלים, אסף אותי יהודי חסידי. תוך כדי דיבור סיפר לי שזכה להיות אצל הרבי ביחידות.

שאלתי אותו על מה דיבר הרבי עמו ביחידות והוא ענה לי שהרבי הסביר לו את ההבדל בין "מה רבו מעשיך ה" לבין "מה גדלו מעשיך ה'". הרבי הסביר לו שזהו ההבדל בין אור הממלא ואור הסובב כל עלמין. ריבוי הנבראים והיצורים הם תוצאה של אור הממלא שמחמת צמצום האור הם יכולים להתרבות ואילו באור הסובב אין ריבוי והתחלקות אלא גדלות ואיכות בבחינת מה גדלו. 

את היחידות הוא זכר היטב גם לאחר שנים רבות ונראה היה שהחוויה הרוחנית הזו, שהיתה מנת חלקו, נחקקה בליבו עמוק ולא תשכח לנצח.

ואקנח בסיפור נוסף על אחד מאנשי ירושלים שלא היה חוסך את שבטו ולשונו על כל מה שהיה קשור לתלמידי הבעש"ט ובפרט על חסידות חב"ד. כל רואיו ומכיריו נמנעו מלשוחח עמו על ליובאוויטש, שכן ידעו שמיד יפער את פיו בגידופים והשמצות ר"ל.

והנה באחד הימים לשונו ננצרה ואף לא הוציא הגה בגנות חסידי חב"ד. ידידיו שאלו אותו לפשר הדבר והוא סיפר להם שהיה בארה"ב ומתוך סקרנות החליט שהוא חייב לראות מקרוב את הרבי.

"באתי לבית המדרש שלו והתפללתי עמו תפילת מנחה ואני יכול לומר לכם בבטחה שכל מי שרואה את פניו הקדושות לא יוכל לעולם להוציא מפיו מילה על חב"ד".