שאלה: אם כמה מבני הבית עומדים לחזור הביתה מאוחר יותר, האם יש לדחות את הדלקת הנרות עד שיגיעו, כדי להדליק יחד?

תשובה: זמן ההדלקה שקבעו חז"ל הוא "משתשקע החמה". הנוהגים בירושלים כמנהג הגר"א מדליקים בתחילת השקיעה, אך בקהילות רבות נהגו לאחר את ההדלקה עשר דקות או יותר לאחר מכן. למנהג חב"ד מדליקים אחרי השקיעה, "בין מנחה למעריב". לפי הספרדים מדליקים בצאת הכוכבים, וכן נהגו רבים מהאשכנזים. כמה מצדיקי פולין נהגו לאחֵר את הדלקתם כדי להדליק 'ברוב עם' דווקא.

למנהג חב"ד יוצקים שמן בכמות שמאפשרת לנרות לדלוק לפחות 50 דקות (משך הזמן שמתחילת השקיעה עד חצי שעה אחרי צאת הכוכבים, שהוא סוף זמן ההדלקה לכתחילה. אם כי בימינו, שבני-אדם מתהלכים ברחוב גם בשעה מאוחרת יותר, מקילים להדליק גם מאוחר יותר בערב).

אם אחד ההורים מאחֵר להגיע, הרי כיבוד אב ואם הוא מדאורייתא, ויש להמתין לבואו. מובן שהוא רשאי להורות להם להדליק בזמן, אך לכוון שלא להוציאו, כדי שיוכל לברך בעצמו (על-פי הפוסקים האשכנזים).

על אף החשיבות של עניין 'פרסומי ניסא' בבית, המתבטא בהדלקה יחד, ובכלל זה שירה משותפת והמתנה בצוותא ליד הנרות – אין לאַחֵר את ההדלקה כדי להמתין לכולם, שהרי חז"ל קבעו זמן להדלקה. המאחרים, שממילא נוהגים להדליק בעצמם – ידליקו בשובם לביתם.

אם כבר הגיע צאת הכוכבים, היכול להתפלל ערבית במניין מייד, יתפלל תחילה. אבל מי שאין לו כעת מניין, או שרגיל תמיד להתפלל במניין קבוע בשעה מאוחרת, ידליק תחילה.

מקורות: טושו"ע או"ח ר"ס תער"ב, משנ"ב וביה"ל ופסקי תשובות שם, וש"נ. לוח דבר בעתו. ספר המנהגים-חב"ד עמ' 70, וש"נ.