חברת הכנסת לשעבר גאולה כהן ז"ל נפטרה הלילה בגיל 94. שירתה כ-20 שנה בכנסת בסיעת הליכוד ובסיעת התחיה. כיהנה גם כסגנית שר המדע.

שמה נודע בצעירותה כלוחמת במחתרת לח״י, בה הייתה הקריינית של תחנת השידור החשאית. נאסרה על ידי הבולשת הבריטית במהלך אחד השידורים, נשפטה לשבע שנות מאסר, וביצעה בריחה נועזת מן הכלא על מנת לשוב לשורות המחתרת.

גאולה כהן היא אימו של השר צחי הנגבי.

•

בשנות הכפ"ים עבדה בעיתון 'מעריב' ובמסגרת זו נסעה לרבי ואף התקבלה ליחידות. לפני כעשור פורסמה בערוץ הראשון כתבה ובה היא משחזרת בביקורה בבית '770' ברמת שלמה את היחידות לה זכתה אצל הרבי.

במכתב ארוך מהרבי שפורסם ומובא כאן, הרבי מסביר בתגובה מנומקת היטב לשאלתה מדוע הרבי אינו מעודד את חסידיו להתגורר בחברון. 

מכתב הרבי לגאולה כהן:

בעיתון 'שעה טובה', הובאו בשעתו קטעים מספרה בהקשר זה:

"גאולה כהן הייתה בעברה ח"כית ועיתונאית, ובמסגרת זו, בעת ששימשה כעיתונאית בכירה ב'מעריב' שבשעתו היה העיתון המוביל במדינה, זכתה לקיים ראיון יחיד מסוגו עם הרבי מליובאוויטש, שבו, ובהתכתבות מאוחרת שבאה בעקבותיו, הביע האדמו"ר את דעתו על נושאים מדיניים.

"הפעם השניה שביקרתי אצל הרבי" כותבת כהן, "הייתה כמה חודשים אחרי מלחמת 'ששת הימים' והייתה בערה גדולה, התרגשות גדולה, והכל היה מלא עם ההתרגשות הזאת. גם בארץ וגם בקרב יהודי הגולה. הייתה ממש אוירה משיחית, עד שיכולתי לבוא אליו עוד פעם ולהגיד לו הנה זה המשיחיות בפיזיקה, זה הפיזיקה.

"ואז אכן באתי אליו ואז הוא אמר שני דברים מאוד קשים, מאוד מאוד קשים. כל-כך קשים עד שכאשר חזרתי ממנו, החלטתי שלא לפרסם אותם ב'מעריב'. אמנם נסעתי באמת במיוחד לפגוש אותו אבל הדברים היו קשים מדי, ולא יכולתי לפרסמם. כל זה על-אף שהוא לא אמר לי לא לפרסם".

"דבר שני, בעצם לא היה בפגישה עצמה אלא אחרי הפגישה הזאת, והוא היה במסגרת של התכתבות שהייתה לי איתו, תשובה על מכתבים ששלחתי, ואז הוא אמר לי את הדבר הקשה השני, גם הוא במכתב. אם כי זה היה בהקשר לשיחה שלנו בעל פה, ושהייתה בביתו. אבל הדבר הראשון היה קשה מאוד. כל-כך קשה, שגם היום קשה לי לבטא אותו, והוא היה ביחס למה שיקרה לירושלים. הוא אמר לי כבר אז בצורה ברורה: 'הם יחזירו את ירושלים'".

הוא אמר הדברים בסערה שנראתה על פניו

"אמרתי לעצמי: מה הוא אומר? ירושלים הייתה אז (מיד אחרי ששת הימים) בשיא ההזדהות של העם, וגרמה לאחדות של עם ישראל כולו. כולנו היינו בשמים, ואז ממש ירושלים של מעלה הייתה בעיניי גם ירושלים של מטה, זאת אומרת החיבור היה ממש חיבור אמיתי". היא מתארת מתוך השיחה עם הרבי מליובאוויטש, את צורת העברת הדברים: "הוא אמר לי את זה באמת בסערה שראיתי על פניו, אבל הוא איך שהוא החליט לומר זאת, ואמר לי את זה".

כאן עוברת כהן לתגובתה, בעצם לתדהמה בה קיבלה את הדברים: "אני מצד אחד אמרתי וויי, הוא אומר לי את זה, מי אני, שהוא אמר לי דבר נורא ואיום כזה שגם קשה להתמודד איתו, ירושלים בשבילי הייתה והיא עדיין היום תעודת הזהות של העם שלנו. ואז הוא הסביר לי למה: "הם יחזירו את ירושלים"!. הוא הסביר זאת בכך ש"לא לחמתם עליה - ישראל לא לחמה כמו שלוחמים על הבית שלך ולא לדבר עוד על ההתחלה שלא רצו לשחרר אותה. הרי ביקשו מירדן שהיא לא תצטרף למלחמה עם מצרים, כי אחרת נכבוש את הגדה ונכבוש את ירושלים. כלומר איימו והזהירו כדי שלא נגיע לכיבוש, וירדן בכל זאת השתתפה ואנחנו שחררנו, אבל לא שחררנו בלב שלם, כי מלכתחילה היינו מוכנים גם לא לשחרר".

עמדו לי דמעות בעיניים

כאן היא עוברת למסקנה מהדברים המדהימים ששמעה: "וזה כל-כך שכנע אותי שיש בזה אמת, שממש עמדו לי דמעות בעיניים".

כאן היא עוברת לדבר השני, ש"היה גם כן חמור מאוד, וזה היה כאמור במכתב ולא בשיחה. גאולה כהן: "הוא כתב לי, לאחר שבמכתבים ששיגרתי לו, לא הפסקתי לשאול אותו למה אתה לא בא לארץ ישראל ובמקביל למה אתה לא שולח יהודים להתיישב לפחות בחברון. אני אחר כך גם גרתי בחברון שבע שנים, העיר שהייתה בה כבר לפני שנים רבות ישיבה מפורסמת של חב"ד, הישיבה הראשונה של חב"ד בארץ, והייתה בה ישיבת סלובודקה או משהו כזה. שאלתי אותו: למה אתה לא שולח אנשים לחברון. ואז הוא כתב לי את המכתב שבו הוא בעצם אומר לי שזה לא שהוא לא רוצה, אלא שהוא יודע שממשלת ישראל תוריד ישובים".

בהמשך דבריה היא אומרת שהתלבטה אם לפרסם, שכן "אני לא רוצה לרפות את רצונם ואת כוחם של אלה שכן רוצים להתיישב, אולי דברים ישתנו או משהו כזה, ועל כן אני לא רוצה לרפות את ידיהם", ועל כן היא לא פרסמה את הדברים במסגרת הכתבה והראיון במעריב. כל זאת על-אף שהיא קיבלה רשות עקרונית אם כי מסויגת לפרסם את הדברים: "הוא גם כתב לי במכתב הזה: 'אם את רוצה תפרסמי אני לא בטוח שזה טוב, לא בטוח שאת צריכה לפרסם' ".

הדברים כאמור, פורסמו בספרה, ובמקביל הם נאמרו על ידה במסגרת ראיון שהעניקה להפקה 'אמונה ובטחון' של חברת המדיה והתיעוד החב"דית 'ג'ם' – JEM.