כמו רבים מהשלוחים, יוצא לי להיות הרבה בנסיעות. אבל היום זה נסיעה מיוחדת. יצאנו עם כל המשפחה ברכבת למוסקבה, י"ד כסלו, יש חתונה אצל הרב לאזאר. בלילה, אשתי עם הבנות יחזרו לקאסטראמא, ואני עם הבן לא אחזור הביתה, לשבת.

כבר 27 שנה (מתוך 41 שנותיי) מאז שהגעתי לחב"ד. בשנים האלה יצא לי לא מעט להיות בשמחות - חתונות, בריתות, בר מצוות, וכו' וכו' אצל חברים, מכרים, חברי קהילתי. פעם אחת התבוננתי והבנתי, שאף פעם לא הייתי בשמחות מסורתיות יהודיות רק אצל קבוצה אחת - קרובים שלי.

כתבתי בקבוצה של השלוחים שאף פעם לא הייתי בחופה של המשפחה שלי, וקבלתי תשובה: "כולנו אחים שלך". זה מאוד חימם את הלב, אבל מה קורה עם המשפחה הביולוגית שלי? אפילו אצל סבות וסבתות שלי לא היו חופות, אני מחזיר עכשיו גלגל 3 דורות אחורה.

היום י"ד כסלו, "יום אשר קישר" וכו'. ומה קישר אותי?

בסוכות תשנ"ג התארחתי בישיבת תומכי תמימים במוסקבה. בחורים הלכו ביום טוב ל'מבצעים' - לזכות יהודים במצוות לולב, הלכתי איתם, זה תפס אותי, ותוך פחות מחודש, עברתי ללמוד בתומכי תמימים.

יש לי בני דודים שגרים ליד (פחות משעה נסיעה) מישיבה לצעירי השלוחים באיסטרא. הם גילו משפחה יהודית באזור והתחילו ללכת לשם ל'מבצעים' בימי שישי. בחורים גם שמחו לשמוע שיש למשפחה הזאת בן דוד, שהוא עצמו שליח.

מחר, איוואן, בן של הבת דודה שלי חוגג בר מצווה. הבחורים כבר התחילו להניח איתו תפילין. הלוואי שבגיל 13 הייתי יודע מה זה תפילין. הבחורים הזמינו אותו ביחד עם אמא לבר מצווה, לישיבה, והם הסכימו. מחר אני עם הבן שלי נוסע לישיבה באיסטרא, לבר מצווה ראשונה במשפחה שלנו מזה כבר 4 דורות... אני מאוד מתרגש.

תודה לה' שיש לי קרובים שהתחילו להתעורר, תודה לרבי שהוא שינה את העולם, החזיר את הגלגל אחורה. ושיש שלוחים בכל מקום, אפילו ליד עיירה, איפה שגרים בני דודים שלי, יש בחורים שדואגים לכל יהודי, שאפילו דאגו להשיג מרב לאזאר תפילין במתנה, תודה ומזל טוב לרב לאזאר.

עכשיו רק צריך שיהיה חופה למישהו מהמשפחה, אני כבר אגיע לכל מקום ובכל זמן...