"פולין באה אצלי בקונוטציה של מוות. לא עוד" / זלמן וישצקי
הסיפורים על הגטאות שהפכו אנשים נורמטיביים לאומללים, על הפקודות וההוראות שהשפילו אנשים ונשים מכובדים עד עפר, אותם ואת כל מה שהם מאמינים בו, השנים בהם חיים של יהודי היו שווים פחות מקליפה של תפוח אדמה ועוד לא דיברתי על מחנות ההשמדה, כל זה הוביל לכך שבתת ההכרה שלי כששמעתי פולין שמעתי מוות.
טיילתי במשך השנים לא מעט באירופה, כל מדינה והמיוחדות שלה, הארכיטקטורה המיוחדת רק לה, המאכלים המקומיים (במידה והיה אותם בתפריט של מסעדות כשרות מקומיות), התרבות והאנשים, גם ההיסטוריה הכללית והיהודית מעניינת אותי, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו.
לפולין לא נסעתי לטייל, לפולין גם לא רציתי לנסוע. אולי היה זה פחד מפני העימות עם כל מה שהיא מייצגת בעיניי והקונוטציה האמורה שבאה עמה לכל מקום, ואולי לא פחד כי אם כעס פנימי המשולב עם כאב עמוק, קמאי משהו, על מה שעוללו לנו שם.
אבל אני חבד"ניק וזה כנראה חזק יותר מכל התחושות, הפחדים והרגשות, וכשהשלוחים לפולין, הרב סטמבלר מוורשה והרב גור אריה מקראקוב טלפנו לבקש שאבוא להרצות בשבתון של חב"ד בוורשה, השבתי בחיוב ובמבט לאחור אני שמח שהשבתי בחיוב, כי השבת הזאת בוורשה שינתה אצלי את הפרדיגמה ביחס לפולין והקונוטציה.
לא העיר המתחדשת היא אשר גרמה לשינוי, לא גורדי השחקים המתנשאים להם מעל שרידי חומות גטו וורשה, גם לא קניוני הענק המלאים בכל מה שעולם הזה יודע להציע, בשפע מנקר וניקיון מבריק וכאילו מנסים למחוק את כל מה שהיה כאן רק לא מאוד מזמן, הם אין להם היכולת לשנות את דבר. אבל היו אלה מאה וחמישים האיש, האשה והילדים עמם עשינו שבת יחד.
יהודים שמחים וגאים, יהודים שבגיל כזה או אחר התעוררה נשמתם בצימאון אדיר לאידישקייט ולא נתנה להם מנוח עד אשר השיגה את מבוקשה, והשלוחים כמו תמיד היו שם בדיוק בזמן כדי להרוות את צימאונם. יהודים שהתעוררו כשיהדות בפולין הייתה נחלת העבר בלבד, וההווה היה רק מדבר צחיח, קר ויבש, זר ומנוכר, והם אשר קמו והדליקו את האור מחדש, הפיחו חיים ושמחה, והשלוחים של הרבי כמו תמיד היו שם כדי לאפשר את כל זה.
נהוג לומר על דברים מיוחדים שהם 'עשו הסטוריה', השבתון הזה היה דבר היסטורי בכל קנה מידה של יהדות פולין מאז חיסול הגטו. הוא היה דבר היסטורי, אבל הרבה יותר מכך היה זה אירוע עתידני, כזה שמשפיע וישפיע הלאה על העתיד של יהדות פולין.
תודה לכם שלוחים יקרים, הרב והרבנית סטמבלר, הרב והרבנית גור אריה והרב והרבנית פופאק, על השבת הנהדרת שזכינו לחוות יחדיו. תודה לכם על הארגון הנפלא, על הסדר המופתי, על אוכל טעים וטוב, על הרב אסי שפיגל, הרב חיים דלפין והגברת אסתר פיקארסקי שהבאתם כדי להעשיר את החוויה.
ראיתי בעיניים את האהבה של האנשים אליכם, וזה כידוע, חייב להיות תוצאה של אהבתכם אליהם.
ומעל לכל, תודה אישית על ששיניתם לי את הקונוטציה, כי פולין עבורי איננה עוד מוות כי אם חיים, חיים יהודיים תוססים. לא עוד עצב כי אם שמחה וגאון של יהודים שחוזרים לכור מחצבתם.
מאפשרים לכם לקבל
