בנימין ליפקין | יום ז' כסלו ה׳תש״פ 05.12.2019

סיפורו הבלתי ייאמן של השליח הסמוך לציון אדמו"ר האמצעי

"אין לך כל סיכוי לילדים", "גילו אצל אימא את המחלה הנוראה", "לא תצליח לשרוד אחרי חג הפסח" - אלו הן אחדות בלבד מתוך התחלות הסיפורים שהסתיימו במופתים שמימיים וגלויים בציונו הקדוש של כ"ק אדמו"ר האמצעי, שיום הולדתו והילולתו יחול בשבוע הקרוב • בנימין ליפקין ערך השבוע שיחה מרגשת ועתירת עדויות מכלי ראשון עם השליח בצ'רניגוב, הרב ישראל זילברשטיין, המצויד בסגולה בדוקה ומנוסה לכל צרה באשר היא: נסיעה לניעז'ין הסמוכה, וחזר עם יריעה מפעימה • באדיבות השבועון 'כפר חב"ד'
סיפורו הבלתי ייאמן של השליח הסמוך לציון אדמו
הרב סילברשטיין מתפלל בציונו הק' של בעל הגאולה (צילום: באדיבות 'כפר חב"ד')

עשר שנים מכהן השליח הרב ישראל זילברשטיין במחוז צ'רניגוב באוקראינה החולש גם על העיר ניעז'ין שבפאתיה חלקת מחוקק ספון, מקום ציונו של אדמו"ר האמצעי.

בפיו יש שורה ארוכה מספור של סיפורי מופת אשר להם הוא עצמו היה עד בציון הקדוש. מקרים נואשים של יהודים שכל השערים כמו ננעלו בפניהם ודווקא בציונו של אדמו"ר האמצעי הם נושעו באורח פלא, ששום בן אנוש לא יכול היה לתת לו הסבר מלבד אצבע אלוקים.

אבל לפני המופתים שמתגלגלים בפיו בשטף מהיר יותר מקצב ההקלדה של תיעוד הדברים, הוא בוחר לפתוח בסיפור המופלא שקשור גם בהצלה רוחנית. סיפור זה היה מנת חלקו של השליח הרב יעקב מוזיקנט, שכיהן כלפיו כשליח דמתא.

"היה פה בית ספר יהודי שפעל כמה שנים בהצלחה עד שדחקה השעה ושעריו עמדו להיסגר, באין לו מימון. היו כאן כמה תלמידים שהדבר נגע להם מאוד. סיפר לי הרב מוזיקנט כי היה זה מחזה קורע לב לראות את רצונם העז של הילדים להמשיך ללמוד במוסד יהודי. בעצה אחת הוחלט לנסוע עם הילדים הללו אל ציונו של אדמו"ר האמצעי".

הדרך מהעיר צ'רניגוב לניעז'ין אורכת כשעה ורבע. כל הדרך התפללו הילדים מעומק ליבם ובהגיעם למקום השתטחו על הציון והעתירו בתפילה. "ברגע שהם יצאו מהציון, הם רואים רכב הדור, מפואר ביותר, שבדיוק נכנס לחניה ובעליו עומד לצאת ממנו כדי להיכנס לבית החיים. האיש נראה היה אמיד ובעל יכולת.

"במקום, באופן ספונטני וללא הכנות רבות, ניגשו הילדים אל האיש ופתחו עימו בשיחה. הם הציגו את עצמם כבני העיר צ'רניגוב שהגיעו למקום להתפלל לצדיק שיעורר עליהם רחמים ויפעל שבית הספר לא ייסגר. האיש התרגש מאוד מהסיפור ומהפנייה האותנטית ובמקום הודיע כי הוא פורש את חסותו וכי יממן את פעילות בית הספר לכל השנה הקרובה".

לא הייתה זו תרומה של מה בכך. "רק הודות לכך", מטעים הרב זילברשטיין, "הבנות שסיימו את שנת הלימודים בהצלחה עברו לסמינר ומשם עלו מעלה והקימו בתים יהודיים לתפארת. גם הבנים היו לשומרי תורה ומצוות מלאים: אחד מהם המשיך לישיבה בארה"ב וכמה מהם עלו ארצה. אחד מהם, ר' דוד רגובוי, שב לימים לצ'רניגוב והוא וזוגתו משמשים כשלוחים נוספים במקום. הכול בזכות אותה תפילה ואותה תרומה שמימית ומפתיעה".

מופתים מתגלגלים בציוּן

אצל אדמו"ר האמצעי, נאמר בספר 'היום יום' ביום ל"ג בעומר, היה יום ל"ג בעומר מיו"ט המצוינים. היו יוצאים לשדה, אם כי לא היה נוטל ידיו אך היה לוגם 'משקה' – שהיה אסור עליו מטעמי בריאות. היו רואים אז הרבה מופתים. רוב המופתים היו בנוגע לילדים. ובמשך השנה כולה ייחלו וציפו לל"ג בעומר.

הדברים הנפלאים הללו, מתברר, לא היו רק נחלת העבר בימי חיותו של אדמו"ר האמצעי. בשנים האחרונות הם מתקיימים הלכה למעשה בניעז'ין מקום ציונו.

"בכל שנה", מספר השליח, "ביום ל"ג בעומר אוטובוס עמוס ביהודים מקומיים עושה את דרכו מצ'רניגוב לניעז'ין. לאחר התפילה על הציון יוצאים אל מחוץ לעיר, בדיוק כמו התיאור המופיע בספר 'היום יום'. הפעם הראשונה שבה עשינו זאת הייתה כשל"ג בעומר חל ביום ראשון, יום השבתון הרשמי שבו לכולם יש חופש מעבודה. לשנה הבאה, כשחל ל"ג בעומר ביום אחר, חשבנו שלא נעשה זאת אבל היו אלו בני ובנות הקהילה שבאו ודרשו בתוקף: למה ניגרע.

"הגיעו הדברים לידי כך שאנשים ונשים לוקחים חופש מהעבודה שלהם כי הם עשו להם מנהג של קבע לפקוד את הציון הקדוש ביום ל"ג בעומר ולהתפלל בו לישועת הכלל והפרט".


שער הכתבה המתפרסמת השבוע בעיתון 'כפר חב"ד'


בשנה האחרונה, מספר השליח, היה זה בדיוק היום שבו חל יום בר המצווה של בנו. "כל הקהילה אכן נסעה לניעז'ין כמדי שנה ובשובם העירה כולם באו לחגיגת בר המצווה".

מדי דברו נזכר הרב זילברשטיין בסיפור מיוחד ומרגש. זהו סיפורו של יהודי יקר מצרפת, רופא במקצועו, שנטל על עצמו את הדאגה האישית ליהודי צ'רניגוב. מדי שנה ביום ט' בכסלו, יום הולדתו ויום הילולתו של אדמו"ר האמצעי, עורך היהודי הלז ערב גאלה מיוחד בקהילתו שכל הכנסותיו קודש לטובת הקהילה היהודית בצ'רניגוב ומוסדותיה.

יום אחד מתקשר אותו יהודי אל השליח ותוגת דאגה עמוקה בקולו. "גילו אצל אמי מחלה ממארת ואני, כבנה יחידה, אינני יודע את נפשי", אמר בקול בוכים. הרב זילברשטיין לא השתהה. "טוב שהתקשרת", אמר לאותו רופא ידיד ותכף ידע את אשר עליו לעשות. "אספתי מניין יהודים וחיש מהר יצאנו לדרך, בואכה הציון בניעז'ין. עמדנו שם ואמרנו את כל ספר התהילים.

"מיד כששבנו, משוכנע הייתי שתפילתנו התקבלה. מיהרתי ליצור עימו קשר והפצרתי בו שייקח שוב את אימו לבדיקה נוספת. הוא עשה כעצתי וכעבור זמן קצר הודיע לי כי הרופאים אינם מוצאים כל זכר למחלה. אימו של אותו יהודי חיה עימנו עד עצם היום הזה, בטוב ובנעימים, לאורך ימים ושנים טובות".

סיפור רודף סיפור. ומידיד של חב"ד צ'רניגוב לידיד נוסף. "הרופאים", מספר הרב זילברשטיין, "אמרו לזוגתו כי אין לה סיכוי להביא ילדים לעולם. לא חסר לו כסף והוא ורעייתו נדדו בעולם כולו אצל טובי הרופאים ואצל כל מי שרק יכול היה להציע להם מזור, ובכל מקום קידמה את פניו אותה תשובה עגומה בנוסח אחד בן שתי מילים: אין סיכוי.

"עשרות שנים חלפו והוא כבר היה נואש אבל אנו לא אמרנו נואש. קבלה בידינו שדווקא כאן יש מופתים רבים ובדגש על ישועות לזרעא של קיימא. נסענו והתפללנו מעומק ליבנו על ציונו של אדמו"ר האמצעי". הסוף כמו ידוע מראש: "כיום הזה יש לו שני ילדים קטנים ומתוקים שנולדו באופן טבעי וללא כל התערבות רפואית".

המופת של שומר הציוּן

כל מי שזכה להשתטח בציון בניעז'ין עד לפני כשנה לא יכול היה להחמיץ את דמותו של שומר הציון, שבידו היה מופקד המפתח לאוהל הציון הקדוש.

שמו, מתברר, הוא ר' מענדל ליפקוביץ, והוא גם נושא בתואר ראש הקהילה היהודית בניעז'ין. לשאלתי אומר לי השליח כי מתוך כשישים אלף תושבים, מונה הקהילה היהודית המקומית בניעז'ין כמה מאות יהודים שפזורים על פני כל העיר. "בחגים ובמועדים אנו משגרים למקום בחורים שמארגנים את התפילות ודואגים לקיום מצוות החג".

לפני כשנה, מגלה השליח, התגלה בגופו של ר' מענדל גידול ממאיר. הרופאים – האוהבים כל כך לקצוב את ימי ושנות מטופליהם, אף שאיש לא העניק בידם את המנדט לכך; ניתנה רשות לרופא לרפאות אבל בוודאי לא לקצוב חיים – הודיעו לו כי "עד פסח" יוכל לשרוד רח"ל.

"אנו קרבים ובאים לחג החנוכה הבעל"ט ור' מענדל עימנו", אומר השליח ואגב כך מבקש מכל מי שקורא עתה את הדברים לעשות אתנחתא קלה ולומר כמה פרקי תהילים לרפואתו השלמה והקרובה של מנחם מענדל בן רחל, שעדיין זקוק לחסדי שמיים.

אני נזכר עתה כיצד פגשתי בו לראשונה כשפקדתי את הציון בניעז'ין בפעם הראשונה. כשר' מענדל פתח לפניי את הציון והוליך אותנו אל שתי מצבות האבן שניצבו זו לצד זו. של אדמו"ר האמצעי ושל בנו רבי נחום. "לא יודעים", אמר אז ר' מענדל באידיש מוטעמת, "איזו מן המצבות היא של הרבי האמצעי ואיזו של ר' נחום".

• הכתבה המלאה מתפרסמת השבוע בעיתון 'כפר חב"ד'

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.