בהיותי השתא בציון הרבי, חזיתי שיש מקצת חסידים שבאים לאוהל והם מקיפים את הציון בסיום הביקור. היינו שהולכים מסביב ויוצאים מהפתח שדרכו נכנסות הנשים ונכנסים שוב דרך הפתח הראשון ויוצאים שוב מסביב.

רוב רובם של הבאים אינם עושים את ההקפה, אלא עומדים בד' האמות הראשונות ויוצאים כלעומת שבאו, כשחוזרים מאותו הפתח שבו נכנסו. 

עדיין לא ביררתי את יסוד המנהג להקיף, אך מן הראוי שכל הבאים יקיפו כך את הציון, הן בגלל שכן נהג כ"ק אדמו"ר שהיה מקיף את הציון של הרבי הקודם (ויש אומרים שלפעמים הקיף שבע פעמים), והן משום שביומי דפגרא שבהם יש עומס של הבאים נוצר לחץ במקום הכניסה עד כדי חסימתה. הלכך, אם ינהגו להקיף הרי יתקדמו פנימה וירווח לאחרים הנכנסים.

•

כאשר מתכנסים כל השלוחים בעת כינוס השלוחים באוהל הקדוש ביום שישי, קוראים את הפ"נ על ידי הזקן שבחבורה, ובסיומו נוטלים את כל השמות של השלוחים ובני ביתם שחתמו על הפ"נ - ומחלקים לכל השלוחים העומדים בסביבות הציון את הדפים שבהם נדפסו השמות, כדי שיקראו אותם על הציון ויזכירו את כל השמות.

סיפר לי הגר"מ הבלין בהתרגשות ששנה שעברה במעמד קריאת הפ"נ הוא קיבל, מתוך מאת הדפים, את הדף שבו נדפסו שמות ילדיו וצאצאיו שחתמו על הפ"נ - והשנה חזר הפלא על עצמו. שוב הוא קיבל את הדף שבו היו רשומים צאצאיו!

סימן הוא משמיא שמקום האוהל אדמת קודש היא ומתחוללים שם דברים פלאיים וניסיים בעליל.

•

ידוע בין חסידים שהיו זמנים שחסידים מסרו נפשם עבור הרבי ונתנו זמן מחייהם עבור הרבי. זה נתן שנה וזה נתן חצי שנה. כך היה בזמן אדמו"ר הזקן וכך אצל אדמו"ר הרש"ב, כפי שרשמו יודעי קורות העתים. נתינת פרק מהחיים נעשה על ידי שהציבו בית דין ומסרו את קצבת חייהם עבור הרבי באותו מעמד.

בשנת תשמ"ג, לאחר שהרבי עבר את גיל השמונים, ביקש התמים שמשון יוניק להעניק מחייו פרק זמן עבור הרבי.

אומר ועושה: הוא כתב לרבי שהוא מעוניין לתת לרבי שנה מימי חייו עבור הרבי.

חלפו כמה שבועות וכיון שהרבי לא התייחס לפתק, הוא היה בטוח שהצעתו היתה כנראה שלא במקומה ועדיף היה לו אילו לא היה מעלה אותה על הכתב.

אלא שלאחר זמן ממושך הרבי השיב לו: "כוונתו רצויה וייקר כל שנה וכל רגע בלימוד התורה וזוהי אמיתת הנתינה לי". תחת תיבת לי הרבי מתח שני קוים.

(יתכן שהלשון אינה מדוייקת דיה ואשמח אם תתוקן במילואה).

•

איש חסיד היה בקריית אתא ושמו הרב שלמה קופצ'יק. היה עסוק בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו להפיץ את המעיינות חוצה ולקשר יהודים לרבי. בין פעילותו הרחבה היה מארגן התוועדויות מרכזיות ביומי דפגרא כדי לעורר את תושבי קרית אתא ללמוד ולהגות בתורת החסידות.

בשנת תשי"ז החליט הרב קופצ'יק, לקראת י"ט כסלו הממשמש ובא, שיש להכין התוועדות נרחבת בגשמיות וברוחניות. הוא הזמין את החסיד הנודע רבי דוד חנזין לקריית אתא להתוועד עם הציבור על חשיבות לימוד תורת החסידות.

לא קל היה לו, לרב קופצ'יק, להכין את ההתוועדות. שכן, באותן שנים היו מכינים הכל לבד תוצרת ביתית ורוכשים את כל מרכיבי ההתוועדות באופן עצמאי. הוסף לכך את סידור המקומות לציבור הגדול, ולהגיש את התקרובת, וכל זאת לצד האירוח של הרב חנזין - ובנוסף גם להתרוצץ ממקום למקום להזמין את הציבור הרחב, ולמותר לציין את העלות הכספית של ארגון האירוע.

בחלוף כמה ימים, כשהתאושש הרב קופצ'יק מהמאמץ של ההתוועדות, שלח לרבי מכתב בו מגולל את כל פרטי ההתוועדות, ובהמשך הביע אכזבתו הגדולה מתוצאות ההתוועדות. הוא סבר שלאחר האירוע הגדול והנרחב יבואו כל משתתפי ההתוועדות לשיעורי החסידות, אך המציאות טפחה על פניו. ההתלהבות הרגעית פגה בימים שלאחרי, והוא חש שהאנרגיות שלו נפסדו ובלבו תהה האם היה שווה המאמץ.

לאחר זמן קיבל מהרבי מכתב, הנושא את התאריך כ"ד ניסן תשי"ז (מודפס באגרות קודש) - בו הרבי מעודדו ומרומם את רוחו.

בין היתר כותב לו הרבי: "ובמה שכתב שלא היתה הצלחה כל כך בהתוועדות וכו' לא כאלה הן השמועות שהגיעוני על דבר זה מן הצד, כי אם אדרבה הצלחה התעוררות ורוממות הרוח".

מה היו השמועות שהגיעו לרבי מן הצד לא ידע הרב קופצ'יק וסביר להניח שאף אחד לא היה יודע לעולם, אילולא לאחר זמן התגלתה התעלומה.

על כך מספר חתנו של הרב קופצ'יק, הרב חיים שלמה דיסקין רבה הראשי של קריית אתא ורב קהילת חב"ד בעיר:

בקריית אתא התגורר במשך שנים, אחד מאדמו"רי קרעטשניף - רבי צבי הירש רוזנבוים, שהקים חצר עם תלמידים המתחנכים לאורו ונוהים אחריו. באותה התוועדות שהרב חנזין היה בה אורח הכבוד ודיבר בחשיבות לימוד פנימיות התורה, נכח גם האדמו"ר מקרעטשניף. 

כאשר ביקר האדמו"ר מקרעטשניף בארה"ב היה אצל הרבי ביחידות והרבי התעניין אצלו על המתרחש בקריית אתא. האדמו"ר סיפר לרבי על הרושם הנפלא שעשתה עליו ההתוועדות של י"ט כסלו, עד שקיבל על עצמו ללמוד תניא בעצמו וללמדו לאחרים - ומני אז קבע שיעורים קבועים בלימוד התניא ומסר לחסידיו גם כן שיעורים בספר התניא.

הרב דיסקין מספר, שבאחד הימים התקשר אליו ושאל אותו על הנאמר בשער היחוד והאמונה, שאחד הוא ועד בחילופי אתוון כיצד הם חילופי האותיות?

הרב דיסקין נתן לו לעיין בספר הפירושים על התניא של הרב יהושע קארף. ומרוב שהתלהב מפירושי הספר, ביקש לעכב את הספר אצלו לזמן ארוך והתבטא בפני הרב דיסקין שלאור הפירושים  הנפלאים הכתובים בספר, בטוח הוא שמחבר הספר הוא בינוני של התניא...

בשנת תשמ"ב העביר האדמו"ר מקרעטשניף את חצרו לירושלים וקבע את מושבו ברחוב אבינועם ילין, סמוך ונראה לשכונת מאה שערים. שם המשיך ללמוד וללמד תניא בקביעות. 

לימים, כאשר הלך לעולמו, השאיר צוואה לבנו שעליו להמשיך בשיעורי התניא וכך עושה בנו עד לימים אלה, לקיים את שיעורי התניא עליהם נצטווה מאת אביו.

ומכאן לימוד והוראה לכל אלו העוסקים בארגון ועריכת התוועדויות של י"ט בכסלו בכל אתר ואתר: לעולם לא תדעו עד היכן האירו ועוררו הדברים שנאמרו בחגיגה בנשמות ישראל.

אם לכם נדמה שהדברים לא הגיעו לכלל מעשה, טעות היא בידכם. עלינו לשים אל מול עינינו את פתגמו המפורסם של הרבי הקודם: "חזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם!"