השבוע ישב אצלי זוג הורים לכמה ילדים קטנים, שבאו לגור בבאזל לצורך עבודה, מה שנקרא ׳רילוקשיין׳.

הם אינם מגדירים עצמם כדתיים, אבל הם משתדלים לאכול כשר. והעיקר, הזהות היהודית שלהם ושל ילדיהם מאוד נוגעת להם. ״באמריקה חיינו בסביבה יהודית. בתי ספר יהודים, חותמות כשרות הנמצאות כמעט על כל מוצר ונוכחות חזקה מאוד לחיים היהודיים״. באירופה כל זה הרבה פחות נוכח. בפרט שכשאנשים באים לזמן קצר, בגלל מגבלות השפה, הילדים הולכים לבתי ספר באנגלית ולא בהכרח לבית הספר היהודי המצוין שיש לנו בבאזל. "אנו פתאום חוששים לזהות היהודית של ילדינו״.

אני מודה שהתרגשתי לפגוש אותם ואת הדאגה שלהם. היה זה משהו כנה וטהור כל כך, ה'פינטלע ייד' דברה מליבם.

די מהר הסבירו לי, שהם מצפים ממני שאמצא פתרון לחינוך היהודי של ילדיהם. אני לא סרבתי, ואדרבה הצעתי את כל מה שיש בבאזל בכלל להציע ובבית חב"ד בפרט. אבל עוד לפני כן אמרתי להם את מה שאני למד מפרשת השבוע, פרשת ויצא. יעקב יצא לבדו מהחממה של בית אביו ואימו, היכן שהיהדות הייתה נוכחת וחיה בכל עוז, ונסע לבית דודו לבן הארמי. הוא היה שם לבד עשרים שנה. לבד התחתן, לבד הקים משפחה ברוכת ילדים, לבד הנהיג בית יהודי לתפארת.

איך הוא עשה את זה? איך הוא הצליח?

•

אני חושב, שהעובדה שהוא היה לבדו בניכר היא היא אשר גרמה לכך שהוא יצליח. לפעמים, כשאנו עטופים בחממה, אנו לוקחים הכל כמובן מאליו ואילו כשאנו יוצאים למקום אחר, לפתע עולות שאלות שקודם לא שאלנו.

אני יודע את זה גם מעצמי וממשפחתי הגרעינית. בהיותי כאן אני יודע כל רגע שאני האחראי המרכזי והישיר על החינוך היהודי, בוודאי החסידי ובפרט החב"די של ילדיי. שלא כמו חבריי הגרים בקהילות חב"ד שיכולים (כביכול...) לסמוך על בית הספר החסידי, על המורה החב"דניק ואפילו על האוירה ברחוב ובבית הכנסת הליובאוויטשי שמהם בניו ישאבו ויקבלו את חינוכם החסידי, אני לא יכול לסמוך על בית הספר, לא על המורים ולא על הסביבה. הם כולם נהדרים, טובים וישרים, אבל את מה שאני קיבלתי בילדותי בבית הספר, ברחוב ובבית הכנסת, ילדיי לא יקבלו פה בלי שאני אשקיע את עצמי בזה. הידיעה הזאת לכשעצמה היא אשר גורמת לי להקדיש זמן ומחשבה ולתת בעצמי ואת עצמי במה שחשוב לי והלוואי שאשכיל לתת יותר.

יעקב הביט סביב והבין די מהר שאם הוא לא יחנך בעצמו את ראובן ושמעון, אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומו. ואולי, כך לפחות נראה לי, זה היה סוד הצלחתו.

לפני שאני אציע לכם את מה שיש לי להציע עבור ילדיכם, אמרתי לזוג הדואג, חשוב שתדעו שאחת הסיבות שהקב"ה דאג שתבואו לגור כאן היא כדי שיקרה בדיוק מה שקרה, שאתם ככה פותחים עיניים ומבינים שצריך לעשות משהו, כי מעצמו זה לא ייעשה. במקום מגורכם הקודם הסביבה הייתה הבסיס של הזהות היהודית של ילדיכם ואתה הייתם התוספת. ההצעה שלי היום היא, שתתחילו לעשות בעצמכם ואנחנו נתמוך. שתהיו אתם הבסיס ואנחנו התוספת ולא ההיפך.

אם תשאלו אותי, ההצעה הזאת תקפה לכל משפחה מכל סוג וחוג ולא משנה היכן אתם גרים. לזכור שאנחנו הבסיס והסביבה היא התוספת ולא ההיפך.

שבת שלום,

הרב זלמן וישצקי