במהלך ההתארגנות לנסיעה הקבוצתית של הנחל'ה לרבי, ראיתי את ר' מאיר ע"ה יושב על ספסל החומה הקטנה בכניסה לבית הכנסת המרכזי, ובעודי תולה את השלטים "נחל'ה נוסעת לרבי" בלוח המודעות, הוא הסתכל עלי בפנים מתעניינות.

לא חיכיתי ומיד שאלתי אותו, ר' מאיר, תרצה להצטרף לנסיעה של הנחל'ה לרבי? מבחינתי זו הייתה שאלת נימוסין, היות וידעתי מעט על מצבו הבריאותי, אבל הוא הפתיע אותי והחל ממש להתעניין. בתחילה חשבתי שהוא סתם "עוד מתעניין" אבל השאלות הלכו ונהיו ספציפיות יותר ויותר, הוא רצה לדעת את כל הפרטים, מי מצטרף מתי ואיך...

כששמע שר' מני שי' וולף מצטרף לשבת, אמר "תברר לי בבקשה את פרטי הטיסה של מני". הבטחתי לבדוק, למרות שבתוכי לא ממש האמנתי שיש סיכוי, אחרי הכל מדובר בנסיעה ארוכה ומתישה כל כך ולזמן קצר במיוחד - משישי לראשון בלבד.

למחרת נפגשנו שוב בבית הכנסת ומיד הגיע השאלה "נו כבר בדקת את פרטי הטיסה של מני?" וכאן כבר הבנתי שהסיפור מתחיל להיות רציני, הוא באמת מתכוון להגיע חשבתי לעצמי, ואכן כך היה.

ר' מאיר ישב והתוועד איתנו כל שהשבת באוהל. ישבנו כולנו יחד בסעודת שבת והמשקה נשפך כמים ואיתם גם המילים מאת המשפיע ר' אלי שי' וולף נשפכו מאליהם. ר' מאיר ע"ה יושב מתוועד ומנגן עם כולנו, ניתן היה לראות איך הוא יושב וממש סובל, אך לא עוזב לרגע ולא נותן לכאב לתפוס מקום. ההתוועדות הזו נחרטה היטב בליבי.

יום ראשון נכנסו כל חברי הקבוצה יחד לקריאת הפ"נ הכללי, השקט שרר במקום, ר' מאיר ע"ה מחזיק בידו ומקריא את הפ"נ מבקש ומתחנן בשם המד"א ובשם כלל אנ"ש דנחלת הר חב"ד, הצלחה, ישועה ורפואה והוא בתוכם.. הדמעות זולגות מאליהם.

המסע תם אך לא נשלם!

בערב מימי חודש תשרי, ר' מאיר פוגש אותי בבית הכנסת ושואל אותי באלו המילים "מתי אנחנו נוסעים שוב לרבי"? חייכתי ועניתי "הלוואי"..