לאחר 40 שנה ברציפות: ר' אברהם רוחמקין הכריז על סגירת המכולת שלו בבני ברק.

"אני סוגר את החנות, ופותח משהו אחר", הוא מסייג מיד.

"מה אתה פותח במקומה"? שאלנו.

"פותח שער חדש, ללימוד תורה וחסידות בנחת, חיים אחרים ושקטים יותר, אני ורעייתי שתחי', עד מאה ועשרים".

שלא תעלה בדעתכם המחשבה שעד עתה הוא לא קבע עיתים לתורה. כעת הוא פשוט מתכנן ללמוד יותר...

ר' אברהם, למי שאינו מכיר, הוא גם הגבאי המסור של בית הכנסת חב"ד ברחוב רש"י בבני ברק, והאחראי על ההתוועדויות בשבתות וביומי דפגרא. בימים הנוראים, הוא מכבד את ה' מגרונו, ונחשב לבעל תפילה מבוקש.

"זה תורשתי אצלינו במשפחה", הוא אומר בלא מעט גאוות יחידה. "משפחת מנדלסון - מצד אימי, ידועה עם בעלי תפילה וחזנים".

נחזור למכולת השכונתית: איך הגיבו השכנים כששמעו שאתה מתכנן לסגור?

"התגובות לא פוסקות", הוא מספר. "היינו כמו משפחה, הוזמנו אני ורעייתי לכל השמחות, השלום זוכער, הייתי מעביר את הילדים מהחנות אל מעבר לכביש כמו גננת".

מכירים את התופעה שמבוגרים 'עוקפים' ילדים בחנות? אצל ר' אברהם זה לא קרה. "לא נותן למבוגרים לעקוף".

התגובות לא אחרו לבוא: אנשים מבוגרים, נזכרים בימים כשהיו ילדים ומתקשרים בדאגה. "היו כבר כאלו שהתעניינו לערוך איזה אירוע הוקרה באולם", הוא אומר בצניעות. "ככה זה, פה הרגישו בבית".

"הלקוחות הרגישו בבית": החנות מתרוקנת, הבוקר (צילום: COL)

ר' אברהם זוכר היטב את הרבניות של האדמו"רים שהתגוררו בשכונה, חלקם כבר לא בין החיים, שהיו פוקדות את החנות בקביעות, והוא גם נוקב בשמותיהן.

"זה נקרא בפי העם "מכולת אברהם", פה דיברו קצת על 'נייעס', למי יש שמחה במשפחה, מה קורה בחדשות השכונתיות וכדומה.

ר' אברהם לא מסתיר את עובדת היותו 'צאלמר' טיפוסי. הוא נולד בשכונת 'שערי חסד' הירושלמית המפורסמת. וכשאומרים 'שערי חסד', מיד עולה השאלה הבאה: "הכרת את ר' שלמה-זלמן?".

"אנשים היו מבקשים שוב ושוב שאספר להם איזה סיפור יפה מדודי הצדיק ר' שלמה זלמן אוירבאך זצ"ל, הוא נזכר בערגה. "כשאמרתי שאני הולך לסגור את החנות, שאלו אותי: ומי יספר לנו סיפורים כאלו?..."

אומרים לי: "אברמ'ל, אנחנו 40 שנה איתך, מה עשית לנו?" ר' אברהם רוחמקין בראיון וידאו להרצל קוסאשוילי (וידאו: COL)

מוכר בחנות מכולת, צריך להסתדר עם כל הלקוחות, כל אחד ו'שגעונותיו'.

מעשה שהיה כך היה:

בזמנו - למי שזוכר מהמבוגרים שבין הגולשים - היה מקובל למכור גם 'חצי לחם'. המוכר היה חותך את כיכר הלחם לשני חצאים שווים, וכך זה היה נמכר למי שחפץ בכך. "יום אחד מגיע מישהו לחנות, ומתעקש שדווקא אני יחתוך לו כיכר לחם לחצי, ולא עובד אחר. הוא סמך רק עלי שאחתוך במדוייק..."

בעל המכולת נאלץ לעזוב את עיסוקיו בחנות, ולחתוך ללקוח את הלחם...

אם מדברים על נוסטלגיה, בחנות בולט בנוכחותו משקל עתיק עם מחוגה.

"זה בשימוש"? שאלנו מיד.

ר' אברהם מחייך: "בוודאי. עם זה אני שוקל גבינה צהובה, המשקל עד שלושה קילו". חשבנו לרגע שזה פריט אספנות...

(צילום: אברמי ברגר - 'בחדרי חרדים')

• 

יש לו גם כמה סיפורים נחמדים ומעוררי מחשבה על אנשים שבאו להחזיר 'סחיבות' שלהם בחנות (ר' אברהם מקפיד לקרוא לזה 'סחיבה' ולא 'גניבה'...)

והנה מעשה שהיה:

לפני שנים אחדות, נכנסים שני אנשים לבושים בהידור, ומניחים לר' אברהם מעטפה עבה על הדלפק. הם עושים שניהם 'אחורה פנה' ונעלמים בלי לומר דבר. ר' אברהם פותח את המעטפה, ונדהם לגלות בה 400 שקלים ומכתב התנצלות בכתיבה 'מעוקמת', שח"ו לא יהיה ניתן לזהות מי כתב.

"לא היססתי לרגע, נתתי את הכסף לצדקה", הוא מספר. 'איתרע' מזלו של ר' אברהם, ובאותו אירוע נכח בחנות גם עיתונאי ידוע, שביקש לצלם את המכתב ופרסם אותו בתקשורת.

מפקד משטרת רמת גן ששמע על המקרה, הפטיר כי "רק בבני ברק יכולים להיות סיפורים כאלו..."

צילום: COL

יום אחד השתתף ר' אברהם בחתונה. לפני החופה, ניגש עליו החתן בכבודו ובעצמו בצד, ואומר לו בשקט: "אני מבקש מחילה ממך, כשהייתי ילד 'סחבתי' לך כמה דברים מהחנות..."

איך התחושה שלך, כשפונים אליך ומבקשים שלא תסגור את המכולת?

כואב לי הלב, מאוד מצטער. נקשרנו אני ואשתי, כל מי הכיר ושמע - קיבל הלם. סוגרים שער אחד ופותחים שער אחר, שער של חיים אמיתיים, חיים של תורה ותפילה", הוא מסכם בהקלה מהולה בעצב.