מר כהן היה יהודי אמיד מנכבדי הקהילה בעירו. יום אחד צלצל הטלפון בביתו ואלמוני אמר לו בקול חד: "חטפנו את בתך ואם אתה רוצה אותה בחיים, תניח מחר בבוקר בפארק ליד הספסל הירוק סכום גדול של כסף".

כהן ואשתו עמדו המומים וכואבים. לפני שהספיקו לדבר, הטלפון צלצל שוב ואותו קול אמר להם: "אנחנו מציעים לכם לא לפנות למשטרה ולא לדבר עם אף אחד על העניין. פשוט שימו את הכסף ובתכם תחזור אליכם בריאה ושלימה. אם המשטרה תדע מזה - לא תראו אותה בחיים".

כהן החליט שהוא אכן לא יפנה למשטרה. למחרת בבוקר הוא הלך לבנק, הוציא את הכסף במזומן והלך לפארק. להפתעתו הוא רואה בכניסה לפארק מכונית משטרה. הוא חשש שהחוטפים יחשבו שפנה למשטרה, אבל החליט להמשיך בתוכנית. הניח את הכסף במקום המסוכם, וחזר הביתה.

להפתעתו, לאחר כמה דקות הבת נכנסה הביתה צוהלת ושמחה. שמחתם של ההורים לא ידעה גבול.

בלילה דפק בדלת מפקד המשטרה, שהביא לביתם את התיק עם הכסף - ואמר: "ידענו על החטיפה וחיכינו לחוטפים, אבל משום מה הם לא הגיעו לקחת את הכסף".

משפחת כהן שוב נכנסה ללחץ. הם חשבו שכבר סיימו עם הסיפור ועכשיו מסתבר שאולי החוטפים כועסים וינסו לפגוע בהם.

בצר לו פנה מר כהן אל שליח הרבי בעיר.

השליח הזמין את בני הזוג  להתארח בביתו וישב לכתוב לרבי על הצרה שנחתה על משפחת כהן. זמן קצר אחר כך צלצל מזכירו של הרבי ואמר שהרבי ענה: "יתן עשירית מכל רווחיו לצדקה ולא על ידי, ויבשר בשורות טובות. ואמר שיתפלל עבורם בציונו של הרבי הקודם".

מר כהן מאוד התעודד מהתשובה של הרבי. בו-במקום ישב לעשות חשבון עם השליח, כמה הרווחים הרבים שלו וביחד דאגו להעביר למוסדות צדקה ולנזקקים את כל הסכום.

אחרי כמה ימים צלצלו מהמשטרה ואמרו כי עצרו את החוטפים, שחשבו לעשות כסף קל וברגע האחרון התחרטו.

כמובן שהשקט והשלווה חזרו לביתם.

•

בפרשת השבוע אנו קוראים על יצחק, שרצה לרדת מהארץ בגלל הרעב - והקב"ה מצווה עליו: "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך". ואכן, יצחק נשאר בארץ.

התורה מספרת לנו: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים". מסביר רש"י שהתורה מדגישה "בארץ ההיא" "בשנה ההיא", לומר לנו שהיתה זו שנה קשה וארץ קשה ובכל זאת יצחק הצליח מאוד.

בהמשך מסביר רש"י - מה זה מאה שערים? פירוש אחד שהקרקע נתנה יבול פי מאה מכפי שיכלו לשער שקרקע כזו תתן; פירוש שני, אומר רש"י: שאחרי שאמדו את התבואה שכבר צמחה וראו כמה מעשרות צריכים לתת, נעשה נס והיה בתבואה פי מאה ממה שהיה בה קודם.

הפירוש השני אמנם מסביר לנו מאיפה הגיע עושרו הרב של יצחק, שהיו לו צאן ומקנה וכו', והפלישתים קינאו בו כי כשהתבואה המוכנה מכפילה את עצמה במאה זה באמת עושר גדול. אבל, לא מובן למה צריכים להגיד לנו שזה קרה אחרי שכבר עשו שמאות לכמות המעשר הנדרשת?!

מסביר הרבי שהסיבה לכך שמדגישים שזה היה אחרי שכבר בדק את כמות התבואה למעשרות היא בכדי להסביר לנו למה זכה יצחק לברכה כה גדולה. בגלל שהקפיד לתת מעשר - הקב"ה נתן לו עושר גדול, כנאמר "עשר תעשר – עשר בשביל שתתעשר".

זה מסר חשוב לכולנו: שהדרך שלנו להגיע לעושר היא על ידי נתינת מעשרות וחלוקת הטוב שהקב"ה נותן לנו עם האחרים הזקוקים לכך.

יהי רצון שנזכה תמיד להיות בצד הנותן ובזכות זה נזכה לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

שבת שלום