בחודש חשוון תשל"ח בא אל קצו מאבק סוער שניהל המזכיר הרב יהודה קרינסקי, יחד עם הרב אברהם שם-טוב ובסיוע - לבהחל"ח - הרב אהרן חיטריק, להשבת כמות נכבדה של ספרים מספריית רבותינו נשיאינו שהולאמו בימי השואה ונמצאו בספריה הלאומית בוורשה שבפולין

ממשלת פולין לא ששה להשיב את הספרים, ורק מאמצים דיפלומטיים בחלונות הגבוהים נשאו פרות.

בימי חודש חשון תשל"ח הגיעו הספרים לספריית הרבי הסמוכה ל770. הרב קרינסקי הודיע לרבי כי האוסף הגיע, ושאל האם הרבי רוצה שהוא יביא כמה מכתבי-היד והספרים לחדרו הק'.

הרבי השיב בשלילה, ואמר כי כשיוכל – יילך בעצמו לספריה ויראה את הספרים.

ביום כ"ח בחשוון, יום אחד לפני שהרבי יצא מחדרו הק' לביתו, בליל ראש-חודש כסלו, הגיע הרבי לבניין הספריה, נכנס למשרדו של הרב קרינסקי, שהיה אז בבניין הספריה, התיישב על הכסא שבחדר, והרב קרינסקי והספרן הרב שלום לוין הגישו לרבי את הספרים - ספר אחר ספר.

הרבי עיין בכל ספר משך זמן, על חלק מהספרים העיר הערות שונות, וכעבור כשעה ורבע חזר לחדרו הק' ואמר שיגיע מעת לעת לראות עוד מהספרים.

"אין לי היכולת", אמר הרב קרינסקי בהזדמנות נדירה בה סיפר על הפרשה, "לתאר את התענוג הגדול שניכר היה על פניו הק' של הרבי בשעה ש'עבר' על הספרים, הרבי היה בשמחה גדולה. הנחת והארת הפנים – אינן ניתנות לתיאור".

כעבור תקופה, החלו הרבי והרבנית לדור בקביעות בספריה בשבתות.

הרב קרינסקי סיפר כי באותן שבתות עיין הרבי רבות בספרים אלו.