זה לא היה איזה קמפוס חינוכי שהרשים, גם לא איזה פרוייקט גרנדיוזי.

היו אלו דמעות מלב שלא יכול להכיל, היה זה ריקוד שאומנם נעצר, אך הצליח לפרוץ את הסכר ולהצית באחת את אש שלהבת אהבת השלוחים לרבי המשלח. אהבה טהורה וכנה, המציפה כעת את העולם כולו עם חזרתם של השלוחים למקום שליחותם. 

מסר ההודיה והשמחה על עצם הזכות להיבחר להיות שליח, שיכלל והעמיד על קנו גם את הרגע הפרטי שלי מהכינוס

כמו באותם ציורים לא מובנים, שבוהים בהם ובוהים עד שמתחדדת הראיה ואתה מגלה יצירה מרהיבה תלת ממדית  - כך גם באירועי החיים הגועשים בכלל וכך גם באירועי כינוס השלוחים בפרט.

ההפקה המדהימה, הנואמים האלופים, התכנים המאלפים, התפילות והחיכוך בין חסידים, בליל של סערת רגשות שעולה וגואה. ואז, כשהקדוש ברוך מזכה, אתה תופס ׳תמונה׳, ׳ציור׳ אחד שפוגע בול ומעמידך בקרן אורה.

מבחינתי זה המטען המטעין אותי בחזרי לשליחותי. ויודעיי ומכיריי מן הסתם כבר מנחשים שלא ברעש ה׳, גם לא באש ולא ברוח. ה׳ בהיכל קודשו הס מפניו. קול דממה דקה המרעיד מוסדות תבל ומעמידם על מכונם. 

• 

זה עתה הסתיימה תפילת השבת, בכל פינה נערכים שולחנות ונפתחים ׳קידושים׳. קול צהלת חבריו של חתן המזמרים לכבודו מתערבב בקול שירת ׳הוא אלוקינו׳ במנין מאולתר העומד להסתיים. קריאות ׳שחרית! שחרית!׳ לצד מסיימי אמירת תהילים של שבת מברכים. קול רינה וישועה. קול ששון וקול שמחה.

ובתוך כל ההמולה, ממש במרכז 770, עומד שליח מכוסה בטליתו, מנותק מסביבתו ומרוכז לגמרי בתפילתו. עומד ושופך נפשו לפני ה׳.

המחזה היפנט אותי, התקרבתי. הסידור היה פתוח ב׳נשמת׳. אילו פינו מלא שירה כים.. אין אנו מספיקים להודות לך ה׳ אלוקינו ואלקי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים, הטובות ניסים ונפלאות שעשית עמנו 

השליח, הרב צבי גרינבלאט, מהיושבים ראשונה בממלכת השליחות, מתנועע בחיות ובמעין רוגע. ‘בא אל התיבה׳ בצורה הכי מוחשית של הביטוי. ניכר היה במוחש שהוא נמצא א טפח העכער טפח מעל. 

המחזה, כאמור, היפנט אותי לגמרי וברגע זה ידעתי שהנה מצאתי אותו, את הרגע הפרטי שלי מהכינוס

כן לרדת לעולם, כן להתעסק בכל מה שצריך ולהתעסק במסירה ונתינה ובהצלחה עצומה, אבל שאלתי ובקשתי מבורא עולם שתמיד אשאר א טפח העכער. שלעולם לא אשכח שמליגה אחרת אני. אני שליח ויש לי משלח. בכל זמן ובכל מצב. 

מנגינת הרוממות של א טפח העכער המשיכה להתנגן בתוכי. כל מה שראיתי ושמעתי אחר כך, לווה במנגינת הרקע החדשה. גם מילות התפילה השגרתיות קיבלו מבט חדש ומרומם. 

אהבת עולם אהבתנו ה׳ אלוקינו, חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו בכך שזיכית אותנו להיות שלוחים של הרבי. אך מתחנן אני לפניך רבונו של עולם, כמו שזיכית את השלוחים הראשונים ההם ותלמדם חוקי חיים לעשות רצונך בלבב שלם על ידי הדרכה צמודה ומפורטת שקיבלו על כל צעד ושעל, מה שבוודאי עוזר להם לזכור מי הם ולכוון לתכלית כוונתך, כן בקשתי ממך תחננו ותלמדנו שנדע תמיד לעשות את רצונך המדוייק ושזה יהיה בלבב שלם 

ואז, ברגע השיא, ממש לפני שמסתערים חזרה על המטרה, הגיע הרב וועג  ותיבל את הרגע הפרטי המיוחד שלי בתבלין אהבה, שמחה והודיה לה׳ על זכותינו הנפלאה להיות שלוחים, ועל כך שתמיד, בכל זמן ובכל מצב נמצאים אנו בעצם א טפח העכער. 

א גוט חודש און א גוט יום טוב שלוחים!