דמעות שמחה: הרגע המיוחד שתפס אותי בכינוס השלוחים
יותר מ-5000 איש ישבו מרותקים למסכי הענק, צופים בסיפורי שלושת השלוחים המספרים את סיפורם, סיפור שליחותם, שליחות במקום של "אחד בעיר שניים במשפחה", במדינות עם מספר יהודים קטן.
המרקע מתחלף, והרבי מדבר על כך שאין מקום לחשבון של אולי בעיר גדולה יכולתי לפעול יותר. "זו השליחות שלך בעולם. דווקא במקום זה".
הרב יהודה וועג, עם חיוכו הנצחי הכובש, מספר על השליחות המיוחדת הזו באוקלוהומה, על נסיעה ארוכה לפגוש יהודיה בודדה אחת, וכשהוא מספר על שיחת טלפון שהוא קיבל מאביו באחד ממוצאי השבת - ההתרגשות גואה בקולו, שטף הדיבור שלו פוסק, הוא נשנק מעט, מבטו מוסט הצידה, עיניו מצטעפות בדמע...
•
ליל שבת קודש של כינוס השלוחים בסמיכות לאוהל הק'. ציבור גדול מאוד גודש את כל ה"טנטים". עשרות רבות של שלוחים, מכל רחבי העולם, עושים את השבת ליד המשלח.
בהתאם ל"תכניית הכינוס", מספר שלוחים נושאים דברים בענייני הזמן, השעה והמקום. הרב יקותיאל קלמנסון מסין, הרב לוי אזימוב מפאריז, והרב לימא וילהלם ממאריסטאון.
בדבריו של הרב וילהלם, הוא סיפר בין היתר שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ סיפר, שפעם, בליל שבת קודש פרשת לך לך, הוא ראה את אביו, כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, חוזר על הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום. אביו קרא אותה כשדמעות זולגות מעיניו, ומאידך, הוא קרא אותה "מיט א געהויבענע שטימונג", במצב-רוח מרומם...
כשהתאפשרה לו הזדמנות, שאל כ"ק מוהריי"צ את אביו לפשר הניגוד לכאורה, דמעות ורוממות-רוח, ואביו השיב לו: "היו אלו דמעות של שמחה"...
•
בכל מוצאי שבת שהיה בה התוועדות של הרבי, היה אביו של הרב וועג מצלצל לבנו, לאוקלוהומה, ועורך לו "חזרה" מההתוועדות.
באותו מוצאי שבת, אביו היה נרגש. "הרבי דיבר עליך", אמר האב לבנו. "הרבי דיבר על שליח הנמצא במדינה מרוחקת, אין לו מנין לתפילה, והוא מנסה 'לארגן מניין' של עשר כוחות הנפש שלו, כדי שהוא יוכל 'להתפלל איתם'..."
הרב וועג יושב מול המצלמה, אתה שומע את קולו, המילים היוצאים לאט, בהתרגשות, אתה רואה את עיניו הלחות, ואתה מבין שהוא כעת שם, אז. הדמעות הם של נפש מרוממת, של התרגשות מהיחס האישי הפומבי מהרבי, של הזכות הגדולה שלו...
התרגשות של 'געהויבענע שטימונג'...
עיניו לחות מדמע, אבל הוא אומר: "אני עוצר בעצמי". הרב וועג אומר, ספק לעצמו ספק לצלם: "אני בקושי מחזיק את עצמי. אני רוצה לצאת בריקוד, לקום ולקפוץ משמחה, על הזכות הגדולה שזכיתי בה - לעשות ולמלא את רצונו של הרבי, ולעשות זאת על בסיס קבוע"...
•
הוא יושב ודמעות בעיניו, אבל "מיט א געהויבענע שטימונג".
הוא לבד בעיר, אין לו מנין - אבל הוא מאושר, הוא קורן משמחה. "אני ממלא את השליחות של הרבי על בסיס קבוע".
"אלו דמעות של שמחה".
אין מאושר ממנו...
מאפשרים לכם לקבל
