אני המאומץ. כשסיימתי הקדיש חשתי דחף להראות לך המכתב
מספר ידידי הרב זלמן פרקש מארגנטינה:
"יום אחד טסתי לסיאטל בארה"ב לחתונה ובדרך עשיתי עצירה בניו יורק, כדי לזכות להיכנס לציון של הרבי. ידיד בשם יהודה אסף אותי לשדה התעופה.
לפני הרבה שנים יהודה חלה בסרטן ובניסים הוא שרד והחלים, אבל בעקבות המחלה נשללה ממנו האפשרות להביא ילדים לעולם.
בדרך לשדה התעופה סיפר לי יהודה שהוא ואשתו שוקלים לאמץ ילד והם עומדים בפני התלבטות קשה. מצד אחד, הם רוצים לאמץ ילד יהודי; מצד שני, לא קל למצוא ילד לאימוץ ואולי עליהם לקחת ילד לא יהודי, לגייר אותו ולגדל אותו כיהודי.
'התייעצתי עם רבנים שונים ולכל אחד דיעה משלו', אמר לי יהודה. הוא נתן לי את שמו ושם אמו וביקש: 'האם תוכל בבקשה להזכיר אותנו לברכה ב'ציון' של הרבי שנזכה שבורא העולם יאיר את עינינו ונדע כיצד לפעול?'
כמובן שהבטחתי לו לעשות זאת.
ישבתי בבית הכנסת שליד ה'אוהל' ולמדתי מספר חסידות. במקום התקבצו אנשים שהחלו להתפלל תפילת שחרית. אחד מהם היה יהודי מבוגר שהתיישב מולי. הבחנתי שהוא אומר 'קדיש יתום' במשך התפילה.
עם סיום התפילה הוא הסתובב לפתע לכיווני, הוציא משקית התפילין פתק ישן מקופל והגיש לי אותו. 'תסתכל, תקרא מה כתוב כאן', הוא אמר באידיש מעורבת באנגלית. 'בטח זה יעניין אותך'.
לקחתי את הפתק מתוך נימוס... מעולם לא נפגשתי עמו ודבריו היו נשמעים לי קצת מוזרים. אבל לקחתי את הפתק והתחלתי לקרוא.
הדברים הדהימו אותי.
היה זה מכתב מקורי של הרבי, שעסק ב...נושא של אימוץ ילדים! הרבי העניק תשובה מדוייקת וציין מה לא לעשות ומה כן לעשות. בדיוק תשובה לשאלתו של ידידי יהודה!
נדהם, ביקשתי מהיהודי האלמוני רשות לצלם את המכתב. בתחילה הוא סירב, אבל כשסיפרתי לו על הידיד בבואנוס איירס, הוא התרצה והסכים שאצלם את המכתב ללא שם המשפחה של הנמען, וכך עשיתי.
לאחר-מכן הוא סיפר לי את הסיפור שעומד מאחורי המכתב:
'את המכתב הזה שלח הרבי לאבי זכרונו לברכה', הוא פתח בדבריו. 'לאבי לא נולדו ילדים במשך שנים רבות, והוא ביקש לאמץ ילדים. הוא פנה לרב משה פיינשטיין, אחד מפוסקי ההלכה המפורסמים, והוא הציע לו להתייעץ עם הרבי מליובאוויטש.
'אבי פנה לרבי שבתשובתו יעץ לו שלא לאמץ תינוק גוי אלא לחפש משפחות יהודיות חסרי יכולת שמבקשות להעניק את ילדיהן לאימוץ'.
היהודי הנרגש סיים את דבריו:
'אני הוא הילד המאומץ, והיום הוא היום האחרון לאמירת הקדיש אחר אבי המאמץ עליו השלום... אינני יודע מדוע אבל כשסיימתי את הקדיש הרגשתי דחף לא מובן להראות לך את המכתב ולספר לך את הסיפור...'
כעת שנינו ידענו מדוע. הרבי מצא את הדרך להשיב ליהודה על שאלתו.
•
פרשת השבוע נקראת חיי שרה. כשקוראים את הפרשה מתעוררת פליאה: הרי התורה מספרת על מות שרה וכן כל הסיפורים בפרשה הם על אחרי פטירתה של שרה ולמה נקראת הפרשה "חיי שרה"?
מסביר הרבי שהפרשה מלמדת אותנו עד כמה שחיי הצדיק הם לא חיים גשמיים אלא חייו נמשכים גם לאחר פטירתו וביתר שאת.
לאברהם ושרה היו דרכים שונות.
אברהם היה "אב המון גויים". הוא לימד את כל האנושות להאמין באלוקים; הוא היה אבא של יצחק, אבל גם אבא של ישמעאל ואפילו הסכים ש"לו ישמעאל יחיה לפניך" וההמשך יבוא ממנו.
שרה, לעומתו, היתה בעיקר האמא של העם היהודי ולכן אמרה לאברהם: "גרש את בן האמה הזאת כי לא יירש עם בני עם יצחק". היא רצתה שאברהם יתמקד בעיקר, בעם היהודי שיצא מבנו יצחק.
בפרשת חיי שרה אנחנו רואים שדווקא לאחר מותה של שרה מורשתה ממשיכה ביתר שאת, המערה שאברהם רכש היתה מערת הקבורה של אדם וחווה, אביהם ואמם של כל האנושות, אבל עם מות שרה נקברו בה רק האבות והאמהות של העם היהודי.
אחר כך, כשאברהם שולח את אליעזר למצוא אשה ליצחק ואליעזר רוצה אותו לבתו, אומר לו אברהם: בשום אופן לא יוכל בני להתחתן עם בתך ורק אל משפחתי תלך. והשיא בסוף הפרשה, כאשר אברהם נותן לבני הפילגשים מתנות ומוריש את כל אשר לו ליצחק.
אם כן, אמנם "ותמת שרה" אבל הפרשה כולה מראה לנו עד כמה היא ממשיכה לחיות.
•
כמה מתאים שבדיוק בשבת זו מתקיים בניו יורק כינוס השלוחים השנתי של אלפי שלוחיו של הרבי.
כשרואים את כמות השלוחים שהולכת וגדלה, לומדים עד כמה חייו של הרבי ממשיכים ביתר שאת, כשכולנו פועלים ביחד להמשיך את דרכו של הרבי בהפיכת העולם למקום הרבה יותר טוב, מקום שיהיה ראוי לגאולה אמיתית ושלימה שתבוא בקרוב ממש.
שבת שלום
מאפשרים לכם לקבל
