אתם יכולים לאהוב. אתם שלא. זו בחירה שלכם.

אני מתקנא בשליחות. בתודעת השליחות. הם פשוט מתמסרים, כל כולם, למען הערך בו הם מאמינים. כל המשפחה, האישה והאיש, הילדים. כולם שליחים. בכל שבת אוכלים עשרות על שולחנם. לא, זה לא צעירים שמטיילים בתאילנד או בהודו. אלה מקומיים, חלקם שבורי לב, חלקם בודדים וחלקם - חיים במקום או מאונס או מבחירה. והם לא מוותרים על איש. אף אחד לא יישאר מאחור. פלא. ובתי חב"ד אסטטיים. מושקעים. והנשים מובילות את הפעילות. מפעים.

בבלגרד, כמה דקות לפני שאני יוצא לשדה התעופה לוקח אותי השליח, הרב קמינצקי, לראות את בית הספר של הילד...

בחדר, בבית, עם שולחן ומסך מחשב, יושב הילד ולומד עם חברים מכמה וכמה מדינות. כיתה וירטואלית. הוא לומד תלמוד. וככה אני עומד מאחור. מביט בהשתאות. על הקיר באותיות קידוש לבנה נכתב:

"כי בן של שליח הוא חומר מיוחד.

יש לו כוח שאין לכל אחד".

כך אצל הרב סלומון וזוגתו בסופיה עם גן מופלא. כך אצל הרב עקיבא וזוגתו באמסטרדם. כך אצל הרב זאב בלרנקה. ילדים מחומר מיוחד.