"נו, יש אורח השבת?" 

את השאלה הזו חזרתי ושאלתי את אבי בתור ילד מידי שבוע.

אהבתי שבאים אלינו אורחים, ועוד יותר מזה אהבתי לראות את אבא שמח בניצחונו, כאשר הצליח למצוא אורח לסעודת שבת.

ברוך ה', המשפחה שלנו לא קטנה. תשעה בנים ובנות כן ירבו. אבל לאבא זה אף פעם לא הספיק, עד היום הוא ממשיך ומחפש מדי שבוע אורח. כל אדם בודד בבית הכנסת זוכה להזמנה אישית ממנו, עם אמירה שנועדה לשכנע אבל היא כנה לחלוטין: "ישמח אותי מאוד אם תבוא אלינו לסעודת שבת".

כך בכל שבוע, אך השבת הזו עולה על כולן. אם בכל שבת עבר אבא בין כל המתפללים בבית הכנסת עד שהצליח למצוא אורח, הרי שבשבת זו המשיך להתעקש ואם לא נמצא אורח היה מנצל גם את הדרך הביתה לנסות ולהזמין איש או אישה שיבואו להסב על שולחננו השבת.

זוהי "שבת הכנסת אורחים", השבת בה קוראים בתורה את פרשת וירא. סיפור תנ"כי מדהים, כיצד בורא העולם בכבודו ובעצמו הגיע לבקר את אברהם אבינו בחוליו, ולפתע נראו באופק עוברי דרכים (שהתגלו אחר כך כמלאכים).

למרות שבורא העולם בכבודו ובעצמו נמצא בביתו, מבלי להתחשב בכך שהוא בעיצומו של הליך החלמה בגיל מופלג של 99 שנים, קם אברהם אבינו להזמין את עוברי האורח כדי שיהיו אורחים שלו. מכאן למדו חז"ל: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה".

נו, תגידו לי. בשבת כזו אפשר לשבת בלי אורח?

•

הייתי בן שמונה או תשע, אבל אני זוכר את אותה שבת כאילו התרחשה אתמול. בבית הכנסת לא הצליח אבא למצוא אורח, ובמקום לחזור הביתה אחרי התפילה הלכנו יחד למרכז המסחרי שהיה שומם. חוץ מחנות המכולת של הבדואי, הוגפו התריסים בפתחי כל החנויות. כמעט ולא הייתה נפש חיה ברחוב, אבל אבא התעקש לנסות. התעקש, ולא הצליח. כשנכנסנו לבסוף הביתה והוא הכריז בקול גדול "שבת שלום", הבעת פניו אמרה אכזבה. אף פעם לא ראיתי את אבא כל כך עצוב בשבת קודש.

הסעודה התקיימה כרגיל. הדגים של אמא, דברי התורה של אבא, כל אחד מהילדים סיפר על מה שלמד בכיתה או בגן ושרנו כמובן את שירי השבת. אחרי הסעודה אבא ישב עוד ללמוד, ולבסוף הלכנו לישון - ואז קרה הנס.

מעט אחרי חצות הלילה נשמעו דפיקות בדלת. דפיקות חזקות, אפשר לומר אפילו פרועות. אנחנו הילדים קמנו בבהלה והסתתרנו מאחורי אבא שפתח את הדלת, כנראה עם חשש לא מבוטל. בדלת עמדה זהבה.

היא היתה אשה בלי גיל. לא צעירה ולא מבוגרת, בלי משפחה ועם מבטא חוצניקי כבד. יודעי דבר ידעו ללחוש שהיא לומדת תורה כמו הרבנים הגדולים, ופעם אחת אפילו חיטטנו בחפציה כשהיא השאירה אותם בבית הכנסת וגילינו מחברות עם סיכומים של שיעורי תורה בכתב יד קטן וצפוף אבל קריא להפליא.

•

לא נעים להודות, אבל אנחנו קראנו לה זהבה המשוגעת. קשה לבוא בטענות לילדים שקוראים כך לאשה שהולכת ברחוב עם כתר פלסטיק על הראש ושרביט זהב בידה ומכריזה על בואו הקרוב של המשיח.

"הרב, אני רעבה", כך זהבה בלי גינונים והקדמות. "הרב, אם אני לא אקבל עכשיו משהו לאכול אני עלולה חלילה...".

אבא הזמין אותה מיד לשבת ליד השולחן, ערך בעבורה קידוש על גביע יין אדום ונתן לה לבצוע חלה מתוקה בזמן שאנחנו הרצנו לשולחן מגוון של סלטים. המרק כבר התקרר אבל זהבה זכתה למנה של חמין מהביל שיועד למחר.

עד היום אני לא בטוח שזהבה לא הייתה בכלל מלאך, שנשלח משמיים כדי לשמח את אבא בשבת של הכנסת אורחים. כמו המלאכים שהגיעו לאברהם אבינו.

הפוסט כולו נכתב בנימה מאוד אישית, לכן ארשה לעצמי להוסיף עוד כמה מילים אישיות מאוד.

•

החינוך להכנסת אורחים כנראה הצליח. מדי שבת בשבתו מסבים לשולחן השבת של אשתי ושלי בין חמישים לשמונים אורחים.

זכיתי לנהל את 'לב חב"ד', הפועלת על ידי צעירי חב"ד בארץ הקודש למען המאושפזים בכל הארץ. אנחנו מתגוררים בסמיכות למרכז הרפואי וולפסון בחולון, ובכל שבת אנחנו עורכים סעודה מלאה במרכז הרפואי בליל וביום שבת לעשרות רבות של אורחים. כן, מדי שבוע מגיעים, אשתי והילדים ואנוכי הקטן למרכז הרפואי, לארח לסעודה מלאה עשרות אורחים.

הפרוייקט המופלא הזה, לתת סעודת שבת עם טעם של בית למאושפזים והמשפחות, לא מתקיים רק בחולון. באסותא באשדוד, ברמב"ם בחיפה, במאיר בכפר סבא ואפילו בפוריה שליד טבריה - מדי שבת מארחים שלוחי הרבי בבתי רפואה עשרות ומאות אורחים לסעודת שבת עם חוויה יהודית בלתי נשכחת.

האורחים שם, בשונה מזהבה, הם אנשים כמוני וכמוך. יכול להיות שבבית מחכה להם סעודת שבת מלאה בכל טוב, אבל הם נאלצים לשהות באשפוז או ללוות קרוב שמאושפז. סעודת השבת של לב חב"ד מחליפה את הבדידות והישיבה בחושך בחדר (גם אם בנסיבות משמחות לאחר לידה) בהרגשה משפחתית, חגיגית ובעיקר שבתית.

והנה החלק שלך בפאזל הזה. אם עדיין לא מצאת אורח השבת, יש לך אפשרות לארח את אחד האנשים שמאושפזים במרכז רפואי או כמה מהם. בלחיצה על הלינק שבתגובה הראשונה ניתן לתרום לפרוייקט סעודות שבת ולזכות במצווה שעליה אמרו חז"ל שהיא גדולה יותר מקבלת פניו של הבורא בעצמו.

שבת שלום ומבורך,

ורק בריאות תמיד :)
לוי