ר' יואל בכה: "הרבי יושב כעת בביתו ושומע מה שמדברים"
באחד הימים עמדתי בפינה ב-770 יחד עם בן דודי הנקרא כשמי, הת' שמעון בן ציון אייזנבך מקנדה, שכיום הינו שליח הרבי לקובה - והתווכחנו בטונים גבוהים: האם הרבי יודע ושומע בכל עת ובכל רגע את דיבורינו ורואה את מעשינו באופן מוחשי?
חד אמר שאין ספק שכאשר הרבי מביט עליך הוא יודע עליך הכל, אבל ב"דעת תחתון" - הרבי הוא בשר ודם ואין בשר ודם שומע כל תיבה ומילה הנאמרת, וחד אמר שהרבי ברוח קדשו ומרום מעלתו וקדושתו שומע כל מילה וכל הגה שמדברים בכל פינה ופינה.
•
בין הדברים שהועלו באותו ויכוח לוהט היה הסיפור שמסופר בקובץ מכתבים שבסוף ספר התהילים 'אהל יוסף יצחק' על המגיד ממעזריטש, שהיה בצער גדול מכך שפעם הרהר אחר רבו הבעש"ט הקדוש ועשה כמה תיקונים על כך, ולמרות זאת לא נרגע.
עד שבאחד הלילות, בעברו בהיכלות גן עדן, ובאחד ההיכלות ישבו שם תינוקות של בית רבן ולמדו חומש מפי המורה משה רבינו, שישב בראש השולחן.
כאשר הגיעו לפסוקים שבהם מסופר על כך שאברהם ושרה צחקו מבשורת המלאך על לידת יצחק, הסביר להם משה רבינו שאין מקרא יוצא מידי פשוטו: "ואם תאמרו איך אפשר הדבר אשר אברהם יהיה מסתפק במאמר השם? תדעו אשר זהו מצד הגוף ואשר גם גוף קדוש בשר הוא".
ורק לאחר שהמגיד ראה את המחזה הזה נרגעה רוחו.
נימוק לכאן ונימוק לכאן והוויכוח כמו כל הוויכוחים הסתיים לכאורה ללא הכרעה. אלא שלאחר זמן מה גער בי המזכיר הרב בנימים קליין ז"ל ואמר לי שהרבי שמע אתכם היטב... בגשמיות כפשוטו...
•
מקרים רבים היו ב-770 שהרבי היה מגיע במפתיע ושמע או ראה דברים.
אחד מהם התרחש בשנות המ"מים, כאשר הרבי הקדים לבוא ל-770 בשבת בבוקר מהספריה, וכשהגיע לדלת הראשית היא היתה נעולה, שכן מידי ערב היה הממונה על נעילת השערים מגיף את הדלתות ונועל את כולן, כדי שלא יכנסו לשם חסרי בית ואינשי דלא מעלי. הדלת היחידה שנותרה פתוחה היא הדלת בפתח הסמוך למדרגות היורדות מקינגסטון לבית המדרש.
מדובר לפני השיפוצים ששינו את חזית 770. מאז הפתחים לזאל התחתון השתנו לגמרי.
באותה שבת, כאמור, הקדים הרבי לבוא לפני שהממונה על השערים פתח את הדלתות. הרבי עבר לדלת הקרובה שהיתה אף היא נעולה. המשיך לדלת הבאה שגם היא היתה נעולה. משם המשיך הרבי לפינת איסטערן פארקווי-קינגסטון וירד במדרגות לתוך הזאל.
השעה היתה שבע וחצי בבוקר - כשבדרך כלל הרבי היה מגיע בסביבות שמונה וחצי - עת התחלת סדר חסידות. הרבי עבר את כל בית המדרש והביט אל התמימים הבודדים שהגיעו לסדר ובספרי הלימוד שלהם.
אחד התמימים שעיין בספר חסידות, סיפר כי רק לאחר שהרבי חלף על פניו, הוא שם לב שהיה זה הרבי.
•
אירע פעם ולאחר תפילת השחרית של יום השבת, הרבי עלה בגרם המדרגות בסוף ה'זאל' ומשם פנה אל המסדרון, כדי לעבור לכיוון חדרו. באותה שעה התפלל מנין נוסף את תפילת השחרית בזאל הקטן, ושליח הציבור היה האברך הצעיר הרב מנחם מענדל שניאורסאהן, שסילסל בקולו המתנגן והמשתפך. בדיוק בעת שהתחיל לזמר את ה'נקדישך', הרבי עבר במסדרון, הסתובב ונעמד לעניית הקדושה.
כל מי שעמד שם קפא על מקומו וכמובן לא יכל לזוז להודיע לשליח הציבור שיש להזדרז ולשמור על זמנו היקר של הרבי. זמן רב לקח עד שהעומדים שם העבירו זה לזה את המסר ברמיזה בשפת האצבעות.
גם כשהמסר עבר והגיע לשליח הציבור, הוא לא הצליח להבין את אשר ירמזו לו מחמת היותו שקוע בלסלסל בקולו. רק לקראת סיום ה'נקדישך' קלט שהרבי שומע ומקשיב לו. או-אז סיים בחפזון ובכובד ראש את ה'קדושה' ואת ברכת 'אתה קדוש' כיאה למי שעומד לפני המלך.
כשסיים את התפילה תיארו בפניו מקצת התמימים שעמדו במסדרון, כיצד הרבי נעמד ושמע את ה'נקדישך' שלו בקול רעש גדול אדיר וחזק, בסגנון השניאורסוני המפורסם.
•
בשנות הכ"פים היה במסדרון שליד הזאל העליון טלפון ציבורי ששימש את התמימים.
פעם הרבי הגיע ל-770 ושמע את אחד התמימים - שכיום משמש כראש ישיבת חב"ד באחת מהישיבות בניו יורק, משוחח בטלפון עם בחור ליטאי שהחל להתקרב לחסידות חב"ד.
התמים ששוחח עם המתקרב לא העלה על דעתו שהרבי עומד במרחק מה ממנו ומאזין לדבריו. המקורב שאל את התמים, שהיה לומד עמו שיעורי חסידות מה עליו לענות לחבריו על שאלות שונות ומגוונות ששואלים אותו בישיבה על תורת חסידות חב"ד ומנהגיה.
התמים ענה לאותו מקורב אחת לאחת על כל השאלות והקינטורים. השיחה נמשכה דקות ארוכות, והרבי הקשיב לה עד שאותו תמים איבד את סבלנותו באחת השאלות והתבטא בצורה לא הכי מכובדת...
באותו רגע הרבי הפנה את גופו לגן עדן התחתון ונכנס לחדרו.
•
הרבי ראה את הכל ושמע את הכל הן לטוב והן למוטב. לפעמים ראה ושמע התנהגות בלתי הולמת ולפעמים ראה ושמע דברים שהסבו לו נחת.
היה זה בערב תשעה באב תשמ"ג, לאחר חצות היום. קבוצת בחורים ישבו בזאל הקטן ולמרות שכבר אסור ללמוד, הם למדו בדברים המותרים כמו סיפורי הגמרא על החורבן. לפתע הרבי יצא מחדרו כדי לנסוע הביתה וביציאתו הפנה את גופו וראשו לעבר הזאל והביט בתלמידי התמימים שאינם עוזבים את בית המדרש גם בשעה שאין סדרי לימוד.
הרבי חייך חיוך רחב של קורת רוח והמשיך למכונית.
•
חקוקה בזיכרוני התוועדות של הרב יואל כהן, שבדרך כלל ההתוועדויות שלו היו המשך לשיעוריו. גם בשיעורים וגם בהתוועדויות היה מרצה "השכלות" ומבאר דברים לעומקם.
באחת ההתוועדויות שלו שתה מעט 'לחיים' ובשעה מאוחרת לקראת עלות השחר, החל להשתפך בקול בוכים באופן נדיר אצלו ואמר:
"דער רבי זיצט יעצט אין פריזדנט און הער הערט אלץ וואס מיר ריידן דא" [-הרבי יושב כעת ב'פריזדנט' ושומע את כל מה שאנו מדברים כאן].
"אין דבר נעלם ממך, ואין נסתר מנגד עיניך".
6
3
5
3
6
0
כנראה כלי שני, ממי נשמע?
3
0
3
2
יאריך ימים על ממלכתו...
ומלכותו... לעד קיימת
תודה COL על כתבות מרתקות ועל אתר מעוצב להפליא
2
1
האנקדוטה משנות הכ"פים היא מכלי ראשון.
אינני יודע אם אותו ראש ישיבה מכובד כיום יסכים להחשף.
2
0
2
0
1
0
מאפשרים לכם לקבל
