בשבוע החולף חל יום השנה (יארצייט) החמישי של אמי הניה רבקה רסקין ע"ה. בעת שהתאספנו לערב מיוחד לעילוי נשמתה יחד עם משפחה וחברים בקרית מלאכי, נעמדו כמה מהמשתתפים, וספרו כיצד הייתה שותפה בשלב משמעותי בחייהם.

אצל האחד היתה זו החלטה משמעותית בצומת דרכים רוחנית, השני היה עולה חדש, חייל בודד שהיה בתהליך חזרה בתשובה, ואצל השלישי היה זה עת התייתם מאמו בגיל צעיר. כיום שלושתם ברוך ה' בעלי משפחות יפות, עם בתים המיוסדים על התורה והמצוות.

הם היו רק מדגם מייצג של אינספור אנשים שהרגישו שהייתה שם בשבילם ברגע חשוב בחייהם. מה היה הסוד שלה? הכנסת אורחים, פשוטה ואמיתית.

בית פתוח ומזמין, חיוך לבבי, צלחת מהבילה, עצה מלב אל לב. כך, ממש בפשטות, בלי שום כוונות נוספות. גם אם היה זה בשעות הקטנות של הלילה, בסופו של יום מייגע ומתיש. הגעת? בא, תכנס. דווקא הלבביות הפשוטה והכנה, בכוחה לפתוח את הלבבות, לחזק אותם ולתת בהם את הכח לרצות ולעשות טוב.

•

בפרשת השבוע אנו למדים על הכנסת האורחים של אברהם אבינו, שמאז ועד היום מהווה סמל ודוגמה למצווה חשובה זו. אברהם היה ממתין לאורחים, מכניס אותם לאוהלו ומכבדם בכל טוב, ובזכות זה פעל עליהם לברך למי שאמר והיה העולם, למי שנתן לנו את כל הטוב הזה.

אמרו חז"ל: "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה", והיא אף נכללת בין הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה, והקרן קיימת לו לאדם הבא. כידוע, בדרך כלל התורה מקצרת בלשונה, אף אות אינה מיותרת. אך על הכנסת האורחים של אברהם אבינו אנו למדים בתיאור ארוך ומפורט, בכדי שנוכל ללמוד וליישם את הדברים גם בעצמנו.

שבת שלום.