אחת מהטענות כבדות המשקל המופנות כלפי ציבור תלמידי הישיבות, היושבים בהיכלי הישיבות כשהם מוגנים בשעה שאחיהם חיילי צה"ל נמצאים בחזית ונלחמים בגופם למען שלום יושבי הארץ, היא: "האחיכם ייצאו למלחמה ואתם תשבו פה?".

הרבי התייחס לטענה הזו יותר מפעם אחת, בקול בהיר וברור. באחת הפעמים הללו, בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, דאג הרב אפרים וולף ע"ה, בא-כחו של הרבי בארה"ק, להעביר למערכות העיתונים את דברי הרבי בנושא.

וכך מדווח עיתון "הצפה" לקוראיו בשנת תשכ"ח, תחת הכותרת: "האדמו"ר מליובאוויץ': יש להעריך חלקם המיוחד של בחורי הישיבות בהשגת הניצחון":

העובדה שתלמידי הישיבות בארץ נמצאים בעורף ולא בחזית אינה גורעת מערכם. איש לא יטיל ספק בחלקו של ראש הצבא, היושב בחדר מוגן ומפקד על הקרבות - דעה זו הביע האדמו"ר מלובאביץ', ביחס לוויכוח על גיוס בחורי הישיבות בארץ.

על כך מסר אחד מחסידי חב"ד, אפרים וולף, שחזר בימים אלה לארץ מביקור אצל רבו בניו יורק. כן סבור הרבי מלובאביץ' שכמו שיואב היה שר צבא בחזית ואילו דוד המלך עסק בתורה, כך גם בחורי הישיבות העוסקים בתורה הם אלה המספקים מזון רוחני לאחיהם שבחזית.

לעומת זאת מקופחים לומדי הישיבות, טוען הרבי, בעובדה, שאלה השבים מהחזית מעוטרים בעטרת ציונים לשבח וגבורה ואילו את לומדי התורה מגנים כמוגי לב. יש צורך להעריך את חלקם המיוחד של לומדי התורה בהשגת הנצחון, טוען האדמו"ר.