COL מגיש דברים שכתב הרב אלי' וולף:

יום שישי, י"ד מר-חשוון, השעה 17:39. עוד רגע קט השבת פורסת כנפיה, ואנחנו עומדים מייחלים, מצפים, מביטים כלפי למעלה – האם נזכה היום?

מאז יום ראשון האחרון, אחרי תפלת ערבית – לא זכינו לראות את תואר פניו הק' של הרבי. כבר חמשה ימים שהרבי לא יצא לתפלות בציבור. הגעגועים עזים.

לפני כ-20 דקות, בשעה 17:20, התקבלה לפתע בביפרים ההודעה המשמחת: "מנחה נאו". והרבי נכנס לתפלת מנחה עם הציבור.

התפלה הסתיימה לפני כ-4 דקות, התריסים בחדרון הורדו, ואנחנו עומדים, מביטים אל מרפסת הווילון – הנזכה?! האם נזכה לראות את הרבי?!

רבי, מתגעגעים לראותך. כל דקה נדמית כנצח. עברה דקה, ועוד דקה, ועוד דקה, ועוד דקה – הנזכה?!

ב-17:40 זכינו! הוילון הוסט, והנה אנו רואים שוב את הרבי. מביטים ומביטים...

אוי ג-אט אין הימעל, שלא ייגמר הרגע הזה. אנחנו עומדים ושרים, עומדים וזועקים, עומדים ומתפללים, מתפללים מכל הלב, מתחננים אל הקב"ה, אוי רבש"ע: "יחי אדוננו"!

חמש דקות תמימות ישב הרבי על המרפסת, עודד את השירה, חמש דקות שזכינו לראות את הרבי –

ואז פנה הרבי לשמאלו, כאות לסגירת הוילון. והוילון נסגר...

נסגר הוילון, אוי אלוקים. הוילון נסגר, ולא ראינו עוד את הרבי.

הוילון נסגר על המרפסת, והוילון נסגר עלינו. חשך עולמינו.

הוילון נסגר, ומאז – ועד היום, לא ראינו שוב את זיו פניו...

מאז אותו רגע, מאז שנסגר מולנו הוילון, מאז אותו י"ד חשון תשנ"ד, מאז השעה 15:45 - לא ראינו עוד את הרבי...

אוי רבי!

מתי, מתי נחזה שוב בזיו פניך, מלך ביופיו תחזינה ענינו?

ריבונו של עולם - מתי ייקרע המסך הזה?!