סיפר הרב ישועה חדאד ז"ל:

ב'יחידות' הראשונה לה זכיתי לאחר צאתי לשליחות במילאנו, שאלתי את הרבי האם ללמוד את השפה הצרפתית, משום שיהודי הקהילה הספרדית במילאנו באו ממדינות בהן דיברו צרפתית.

אמר הרבי: אני לא מבין אותך, אתה נוסע לאיטליה ורוצה ללמוד צרפתית? – כדאי יותר שתלמד איטלקית.

אז התחלתי ללמוד את השפה האיטליקית ומאז אני דובר את השפה.

באותה 'יחידות' אף שאלתי את הרבי באיזה ספרים עליי להשתמש בכדי להכין את הדרשות אותן אשא בפני הקהילה.

אמר לי הרבי: ב'לקוטי שיחות' יש הכל. "מ'דארף נאר קענען דאס איבערגעבן" [-צריך רק לדעת איך למסור את זה].

(ב'יחידות' לה זכיתי כעבור מספר שנים שאל אותי הרבי: "מ'קען נאך מיט דיר רעדן אויף אידיש אדער דיר שוין פארגעסען?" [-אפשר עוד לדבר איתך באידיש או שכבר שכחת?]. אמרתי לרבי: במיוחד אני לומד את ה'לקוטי שיחות' באידיש כדי שלא אשכח את השפה).

לפני מספר שנים נסעתי לנופש עם הקהילה על חוף היום, כדרכי. זהו מקום בו אין שום דבר של יהדות, ומכח ברכה של הרבי יצרנו שם פעילות רבה שהצליחה מאוד.

כבכל שבת, גם בשבת בה נסוב סיפורנו נשאתי דרשה לפני קריאת התורה.

בדרך כלל, אני בוחן אם גוי כלשהו נוכח בשעת התפילה, כי לפעמים באים גויים מתוך סקרנות לראות את תפילת היהודים. באותו יום שבת לא ראיתי דבר שונה בין עשרות האנשים שנכחו בתפילה.

התחלתי את הדרשה, והזכרתי את שיחת הרבי על הפסוק בישעיה "וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ". הזכרתי את הדברים בשם הרבי.

למחרת, ביום ראשון, הלכה רעייתי לשוק לקנות פירות וירקות. והאזינה לשיחה בין מוכרת גויה מקומית לבין אשה יהודיה. 

"שמעתי את הדרשה שהרב שלכם נשא אתמול בבית הכנסת", אמרה המוכרת.

"איך שמעת?", ביררה היהודיה, "היית בבית הכנסת?".

"לא", השיבה הגויה, וסיפרה: "הבוקר הלכנו לכנסיה בכדי להתפלל, והכומר סיפר שנכח אתמול בדרשה של הרב וחזר את הדברים שהרב אמר".

סיים הרב חדד:

זוהי ההתגשמות המוחשית ביותר ל"יפוצו מעיינותיך חוצה" - מה 'חוצה' גדול יותר מכומר עובד עבודה זרה שחוזר שיחה של הרבי בפני מאות גויים בכנסיה?