מדוע ה' הטיל על אברהם את כל הצרות שהעולם יכול להציע
אם היה לי רק יהודי אחד שמגיע לבית הכנסת שלי, רק אחד שמגיע לשיעורים שלי ורק אחד שמגיע לפעילויות שלי, וזה היה אותו אחד, הייתי עושה הכל כדי שהוא יישאר אצלי. הייתי דואג לכל מחסורו עד כמה שניתן, עוזר לו בכל המצטרך, שואל אותו פעם ביום 'מה שלומך' ופעם בשבוע שולח לו לינק לשיר חדש של ישי ריבו שיצא השבוע.
אבל תראו מה עשה הרבונו של עולם. היה לו יהודי אחד ויחיד בכל העולם כולו שמצא אותו, שהאמין בו, שהלך איתו אל מול כל העולם עד שכינו אותו 'העברי' על כך. אבל רבונו של עולם לא ממש התרגש מזה ובמקום לעזור לו ולתמוך בו, הוא העביר אותו בכל הצרות שהעולם הזה יכול להציע.
ממריבה עם ההורים והמשפחה, דרך מעבר דירה לארץ לא נודעת, רעב, גלות, לקחו את אשתו פעמיים, לא היו לו ילדים כשכולם מסביב מסתובבים עם עגלות מלאות, וכשסוף סוף נתן לו ילד בגיל מאה - הורה לו לעקוד אותו לעולה.
ואני שואל, איפה ההיגיון? יש לך אדם אחד ויחיד בעולם כולו שמאמין בך, למה אתה עושה הכל כדי שהוא יעזוב אותך?
עכשיו תראו, השאלה הזאת עולה אצלי מידי שנה לקראת פרשת לך לך. מה שמעניין זה, שההסברים שנתתי לעצמי השתנו או אולי השתדרגו עם השנים.
בצעירותי, אולי כי היה זה לפני שנפגשתי אני עם הנסיונות שהקב"ה הכין לי ישתבח שמו לעד, הסתפקתי בהסבר שאלו היו 'ניסיונות'.
הקב"ה מנסה את האדם ואברהם היהודי הראשון הוא נער הפוסטר לכך. עשרה ניסיונות הוא עבר, וכל ניסיון חתיכת ניסיון.
בשלב יותר מתקדם של חיי, אולי כשהתמודדתי בעצמי עם ניסיונות ואתגרים, המענה שלי היה: כי ככה זה. זו דרכו של הקב"ה, זה דרך העולם. כל דבר חיובי וקדוש שהאדם עושה חייב להיות מלווה בקשיים ואתגרים. 'מניעות ועיכובים' קוראים לזה בעגה החסידית. וזה עזר.
כי כל פעם שהתמודדתי, נזכרתי באברהם אבינו ואמרתי: אברהם עבר דברים קשים יותר, אבל הנה, היה שווה.
•
השבוע שוב תמהתי את אותה התמיהה והפנמתי משהו חדש. אני הייתי משקיע באדם האחד והיחיד שמאמין בי כדי שלא יילך ממני. כי אני חושב על עצמי, על טובתי, על מפעל חיי. וכיון שכך, הרי שאעשה הכל שהוא ימשיך להאמין בי ויילך איתי הלאה.
אבל האם אני חושב על האדם אשר איתי?
הקב"ה לעומת זאת חושב על טובת האדם, ובמקרה הזה על טובת אברהם. וכיון שכך, הוא יודע שכדי להוציא ממנו את המיטב מהכח אל הפועל, לממש את הפוטנציאל הגלום בו, כדי לעשות אותו אדם הרבה יותר איכותי מכל בחינה שהיא יש רק דרך אחת, להעביר אותו אתגרים וניסיונות.
כי כל אתגר וכל ניסיון והתמודדות משדרגים את האדם עשרת מונים.
וכשאני קורא את הפסוק על אברהם 'והאמין בה' אני קורא את זה במובן של אמון. לאברהם היה אמון מלא בה'. הוא בטח בו לחלוטין, הוא ידע שכל האתגרים והניסיונות שה' מעביר אותו בהם, הם כדי לעשות ממנו אברהם הרבה יותר טוב. כי ככה זה, כל אתגר שאנו עוברים מנקה בנו משהו, מזכך אותנו. כל ניסיון עוזר לנו להיות מעט פחות חומריים ויותר רוחניים, להעריך אל נכון מה חשוב יותר ומה חשוב עוד יותר.
מסקרן אותי לדעת מה אכתוב על זה בעוד חמש שנים.
שבת שלום,
מאפשרים לכם לקבל
