כשהראביי הקונסרבטיבי הכריז בנאומו: "הרבי מלובביץ' צדק"
אשת התקשורת סיון רהב מאיר, המתגוררת כעת בניו יורק, מפרסמת השבוע בטורה הפופולארי המתפרסם במוסף לשבת של 'ידיעות אחרונות' - סיפור יוצא דופן על ראביי קונסרבטיבי שנשא נאום על פועלו של הרבי בבית כנסת יוקרתי במנהטן ביום כיפור, וקרא לבני הקהילה "להתחיל לעשות מצוות".
הנה קטע מהטור:
•
אליוט קוסגרוב, הרב הקונסרבטיבי של קהילת 'פארק אווניו', עלה על הבימה ביום כיפור האחרון ונשא את אחד הנאומים הנוקבים על מצבה של יהדות התפוצות. הוא פתח במילים נרגשות על פועלו של הרבי מלובביץ', ואז הגיע למנה העיקרית (אולי לא הדימוי המתאים ליום כיפור):
'הדברים שאמרתי עד עתה לא הופכים אותנו לבית כנסת של חב"ד', אמר בחיוך לקהל, 'אבל ביחס לקיום מצוות – בחזית הזו אני עם אחיי החב"דניקים. הרבי מלובביץ' צדק ביחס לכיוון אליו יהדות אמריקה הלכה. אנחנו חיים בעידן של חירות, שאף דור לפנינו לא היה יכול אפילו לחלום עליה.
אנחנו קהילה שנהנית מברכה כלכלית, פוליטית וחברתית. אבל מה שטוב ליהודים, לא תמיד טוב ליהדות. הרבי מלובביץ' הבין את זה היטב לפני 70 שנה. רשת הביטחון שלנו כיהודים באמריקה כללה תמיד שלושה רכיבי זהות, שכבר אינם מספיקים לנו: ראשית, השואה. השואה כבר לא יכולה להיות בסיס לזהות יהודית, אישית או לאומית. למעלה מ-70 שנה חלפו.
שנית, ישראל. אחרי מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, אנטבה, תקיפת הכור בעיראק – אנחנו יודעים שזה כבר לא מה שמחזיק את הדור הצעיר שלנו. דעותינו לגבי ישראל עצמה חלוקות היום, וגם אחרי ביקורים בסגנון 'תגלית' לא מקבלים תשובה למה לחיות כיהודי פעיל ואכפתי אחרי שחוזרים מישראל. ישראל כבר אינה יכולה לבדה לבסס זהות יהודית, אישית או קולקטיבית.
שלישית, אנטישמיות. גם האנטישמיות אינה מספיקה. אי אפשר לסמוך על שנאת האחרים אותנו, כדי שהזהות שלנו תשרוד.
כך שהשואה, ישראל והאנטישמיות, שלושת המרכיבים שתמיד יכולנו לסמוך עליהם, כבר אינם יציבים. לכן אנחנו צריכים מצוות. עליי להבהיר: אני לא מדבר על להיות נדיב או אצילי או על ערכים יהודיים כלליים. אני מדבר על כשרות, על תפילה, על לימוד תורה, על צדקה, על תפילין, על נרות שבת. אני מדבר על המחויבות היהודית, על מעשים מובחנים ומובדלים מבחינה יהודית. אני מדבר על מצוות. והיום אני אומר לכם משהו שנמנעתי מלומר כל השנים: אני מבקש מכם לעשות מצוות".
•
סיון רהב מציינת כי אכן, לטעמה, "הסיפור של יהודי אמריקה אינו הכותל המערבי, אלא החוף המערבי. הסיפור הוא לא רק מה שקורה בישראל אלא בעיקר מה שקורה אצלם בבית – ההתבוללות, הניכור, האדישות, הבורות, בכל הזרמים ובעיקר אצל הקבוצה הגדולה ביותר, אלה שלא שייכים לאף זרם. מה יבטיח שתהיה בכלל יהדות באמריקה בעוד 50 שנה? והאם הנאום הוא התחלה של חישוב מסלול מחדש בקרב הזרמים הלא-אורתודוכסיים, בחזרה אל יותר מחויבות הלכתית?"
את הנאום סיים הראביי כך: "מצוות הן השפה המשותפת ששמרה עלינו בין יבשות ותקופות. זה הניצוץ שמאיר את הנשמה היהודית. מצוות הן אוצר המילים הקדוש של היהודי כדי לבטא את יחסיו עם הנשגב.
יש סיבות רבות לקיים מצוות, היום אבקש מכם לשקול את הסיבה הבסיסית ביותר – מצוות הן מעשה חיובי של זהות עצמית יהודית. הן זיהוי עצמי מלא גאווה: מה לאכול, איך לנצל את הזמן, איך להציג את עצמנו בפני העולם. אין אקט יותר מלא בהעצמה ובתקווה מאשר קיום מצווה. אל תגידו לי שאין לכם זמן לריטואלים כאלה. החיים מלאים בריטואלים, מיוגה דרך דיאטה ועד מרתון.
שאלו פעם את הוגה הדעות פרנץ רוזנצוויג אם הוא מניח תפילין. הוא ענה: 'עוד לא'. בואו נגרום לכך שהשנה הזו תהיה השנה. אל תגידו 'עוד לא'.
1
1
יחי מלך המשיח זה זמן הגאולה.
1
0
מאפשרים לכם לקבל
