'המוירה אריה', כך נהגנו לכנות את המלמד האהוב הרב אריה ריטרמן, כשהיינו ילדים בני ארבע בתלמוד תורה בכפר חב"ד בשנת תנש"א.

ל'מוירה אריה' הייתה (ועודנה) הגייה מיוחדת וסובלנית, בלשון הקודש, שאותה הנחיל לנו, מעין חיתוך דיבור ייחודי השמור רק לו. ההגייה הזו כאילו נבראה בדיוק לגיל הרך הזה, שבו הילדים מתחילים להגות בבהירות את אותיות האל"ף–בי"ת, את הברכות.

'המוירה אריה' הוא דמות המלמד הטיפוסי מהעיירה היהודית. מצד אחד ליבו רך, חם ואוהב. מצד שני, הוא יודע גם 'לתפוס קצר' ילדים שובבים שמפריעים לשגרת היום בכיתה.

מאז שאני זוכר את עצמי, אני זוכר את ר' אריה. הוא וילדים חד-הם. הוא וחינוך חד-הם.

הייתה בו, בר' אריה, חינניות של מלמד שכל הורה יכול רק לחלום עליו. חסיד אמיתי, ירא שמיים בתכלית, שגאה בזכות הגדולה שנפלה בחלקו לחנך תינוקות של בית רבן. לא, הוא מעולם לא חתר לזנק לכיתה גבוהה, וזו גם לא הייתה פסגת שאיפותיו. הגיל הרך, הגיל שבו עברו הילדים משלב המעון אל הגן, היה הדבר שהכי דיבר אליו. והוא היה שם בשבילנו ובשביל עוד המוני ילדים קטנים.

עד היום שמור אצלי בבית ספר תהילים מצהיב ובו הקדשה אישית שלו, אשר בה הוא מאחל בכתב ידו ברכות חסידיות לבביות. מכל המתנות שקיבלנו באותן שנים, רק זה נשמר.

השנים חלפו ומפעם לפעם נתקלתי בו, בר' אריה. חיוכו הנצחי וצניעותו הפשטנית, תמיד כבשו את ליבי. "מה שלומכם", נוהג ר' אריה לשאול בהתעניינות אמת ולא כלאחר יד. האכפתיות שלו ניכרת. הוא תמיד יעצור לדבר ולשמוע.

כשעברתי להתגורר באלעד לפני שנים מספר, ראיתי שהוא שכני לספסל בבית הכנסת חב"ד. עד מהרה גיליתי שאהבתו לילדים, לא מתבטאת רק במוסד החינוכי בכפר, אלא גם בסביבת מגוריו.

•

לר' אריה יש 'הובי'.

בכל סוף-שבוע הוא נוהג להעמיס על רכבו מאות עלונים. מכל הסוגים, מכל הצבעים, מכל הגוונים. החל מ'שיחת השבוע' הפופולרי וכלה בעלוני הילדים המגוונים.

בכניסת השבת הוא נסחב מביתו עם שקיות גדולות ובהן העלונים הרבים. אחת לכמה פסיעות, בואכה בית הכנסת, עוצר ר' אריה לטובת ילדים שקופצים עליו מכל עבר. האחד רוצה 'ממתק לשבת', השני 'קינדערלאך', השלישי 'נשמתא דאורייתא' וכן הלאה.

לא, לא מדובר בילדים חב"דיים (שמתפנקים ביבול העשיר הזה מדי שבת בשבתו על במת בית הכנסת), אלא בילדים מכל הגוונים בעיר, וגם מהקהילות הליטאיות.

פעם אחת הבחנתי בו מהצד, והיה זה מחזה קסום לראות איך הילדים מקיפים אותו מכל עבר והוא מחלק להם עלוני-תוכן חסידיים לשבת, להם ולבני משפחתם. אחרי התפילה, יודעים ילדי העיר - אלה שלא הספיקו לפגוש אותו בדרך לבית הכנסת, ר' אריה יחכה להם עם השקיות והעלונים. ידאג שכל אחד יקבל מה שמעניין אותו.

בבית הכנסת, איך לא, גיליתי מהר מאוד שמי שאחראי לאמירת 'הפסוקים' עם הילדים, הוא ר' אריה. אותו מלמד אהוב שנשמתו נקשרה עם תינוקות של בית רבן. אותו טון דיבור, אותה הגייה ייחודית, אותה סבלנות, אותו מאור פנים. בכל הזדמנות איחלתי לעצמי שילדיי יזכו גם הם למלמד כזה בגיל הרך.

•

יום שישי שעבר.

טקס הכניסה לחיידר לבני יוסף-יצחק שי'.

כשהוא מכוסה בטלית צעדתי עימו, בהתרגשות רבה ובאושר גדול, אל הכיתה שלו ב'גן הריי"צ' בקמפוס החינוכי של חב"ד באלעד.

המון ילדים שמחים ועליזים כבר חיכו שם. הכיתה הייתה מרוהטת, מקושטת, צבעונית. שולחנות ועליהם 'כיבוד היום'; הביצה והכיתוב המסורתי, אותיות האל"ף–בי"ת והדבש המרוח עליהן, וכמובן הרבה-הרבה סוכריות שעוד מעט נזרוק על החתנים המאושרים. הגננת המסורה קיבלה את הבאים וכולנו התיישבנו על הכיסאות הקטנטנים, שמחזירים אותנו באחת שלושים שנה אחורנית.

ואז, לתדהמתי הרבה, נכנס לכיתה 'המוירה אריה' ואיתו-עימו המלמד החדש, הלוא הוא בנו הת' נתן. בעבור המשתתפים היה זה מחזה טבעי של אב המלווה את בנו ביומו הראשון בתפקיד, בעבורי הייתה זו התגשמות חלום קטן. 'המוירה אריה', בדיוק כפי שאני זכיתי לפני שלושים שנה, הכניס את בני לחיידר, עם בנו – המלמד שימשיך וילווה אותו כל השנה.

והנה אני שוב יושב על הכיסא הקטן ו'המוירה אריה' מולי. אבל לא תנש"א עכשיו, אלא תש"פ. הפעם הוא מדריך את בנו, המלמד החדש, אילו קטעים להקריא לילדים הרכים. הפעם אני מדריך את בני היושב על ברכיי, מה לומר ברגעים היפים האלה. והנה, הסאונד אותו סאונד. בדיוק כמו אביו לפני שלושים שנה, גם הת' נתן משתמש בהגייה הייחודית הזו, בעת שהוא מקריא את האל"ף–בי"ת מספר ה'מסורת' הנוסטלגי.

הרגעים המתוקים האלה, שבהם הבחנתי באב המעביר לבנו את שרביט החינוך לגיל הרך, הזכירו לי קטע מהתוועדות של הרבי שקראתי לא מכבר, ובמהלכה אמר הרבי דברים מופלאים על הזוכים לעסוק בחינוך ילדי ישראל: "מקום לטעון שאין הוא שייך להתעסק עם קטנים – למד הרבה שנים נגלה דתורה ופנימיות התורה, וראוי להיות ראש ישיבה, ולומר שיעור עמוק ולהעמיד תלמידים הרבה וכו', ובמילא אינו לפי כבודו ולפי מעמדו ומצבו להתעסק עם קטנים.

"אך על זה באה ההוראה שגם הבעש"ט קודם התגלותו, אף שהי' אז גם גדול בתורה ובמעשים, עסק עם קטנים ביותר, והי' עוזר למלמד (אף שלא הגיע כלל למעלת הבעש"ט). ועד"ז דוד שהי' מלך ישראל.. וכן משה רבנו ש'קיבל תורה מסיני'.. ולכן כל הרוצים לילך בעקבות משה רבינו, דוד המלך והבעש"ט (ומיהו זה שאינו רוצה ח"ו בזה), עליהם להתנהג כנ"ל.."

•

אשריך רבי אריה שליט"א, אשריך בנו-חביבו הת' נתן!

• הטור מתפרסם השבוע במגזין 'כפר חב"ד'