אחת המרוויחות הגדולות מהסיבובים המלחמתיים עם חמאס בשנתיים האחרונות וממצב הביש הפוליטי היא חברת קיה. וכל זאת למה, כי כשהמצלמות מתמקדות ברכבו של חבר הקבינט לשעבר, שר החינוך נפתלי בנט, הן עושות פרסומת לקיה קרניבל – רכבו של השר.

ליפנים לקח 30 שנה להדביק את הפער בינם לבין יצרני הרכבים האירופאיים, אבל לחברות הקוריאניות, כך נראה זה ארך הרבה פחות זמן. קיה קרניבל זו דוגמא מצוינת לכך. ולא בכדי. הקרניבל יכול להתחרות ראש בראש עם כל מוצר אחר. האיכות והנוחות שלו, יחד עם מחיר סביר (סביב ה-240,000 שקל) היו מן הסתם מה שהביא לניצחון שלו במכרז לרכבי השרים. 

הקרניבל הוא מוביל נוסעים המכיל 8 מקומות ישיבה. זה נותן לו עדיפות משמעותית על פני כל המיניוואנים שמציפים את השוק, וזאת, לצד העובדה שהוא גם מגיע עם בגאז' ענק הופכת אותו למושלמת.

מבחינת מתחרים, כיוון שמדובר במרכב של שמונה מקומות ישיבה, לא תמצאו לו מתחרים מלבד שברולט טראוורס שמגיע ארצה על ידי היבואנית, אבל יש גם את הטויוטה סיינה והונדה הדאסי שמגיעות ארצה ביבוא מקביל.

מראה מאופק, נוחות מירבית

אם להודות על האמת, הרי שהקרניבל החדשה על חמש המטרים ואחד עשר הסנטימטרים אינה מרשימה במיוחד במבט ראשון ולמי מכם שלא מחפש להוציא את העיניים זו נקודת זכות ענקית.

זה לא אומר שהיא נראית כמו טרנזיט או מונית שירות, אבל לעומת הג'יפונים המצועצעים שרווחים בכבישים, העיצוב שלה מאופק. לאורך כל הדרך, תרתי משמע, התקשיתי לשייך בין המראה המאופק והצנוע לבין היכולות המאוד דינאמיות ומפנקות של הקרניבל.

המראה החיצוני המתעתע הזה מסתיים ברגע שדלת תא הנהג נפתחת. אז תגלו מרחב נדיב ונעים לעין. תא נהג עשיר ומודרני שנותן תחושה של מכונית יוקרה. בסך הכללי תגלו שמונה כסאות עטויים בבד בצבע בז' שמקרין מראה עשיר (בדגם המפואר יותר תמצאו כסאות מעור ועוד כמה תוספות מעניינות), והם מוצבים בתצורה של שניים מלפנים, שלשה באמצע ושלשה מאחור. כולם, ללא יוצא מן הכלל, ובניגוד לרוב מכוניות שבעת המקומות המצויות כאן בארץ, יכולות להכיל בתוכם גם נוסעים מבוגרים, תוך שהם מציבים לרשותם מרווחי ברכיים ורגלים נאים. וכאילו לא די בזאת, המושבים הגדולים והרחבים הניצבים בשורה השנייה, נעמדים על עומדם בקלי קלות (ראו תמונה), כדי לאפשר ליושבים בשורה האחרונה להיכנס למקומם ללא כל מאמץ.

חווית נהיגה אמריקאית, תא מטען גרנדיוזי

ובחזרה לתא הנהג. גם על האבזור הטכנולוגי לא פסחו בקיה. הקרניבל מגיע עם התנעה וכיבוי ללא מפתח, מערכת סטארט אנד סטופ, מערכת סטיה לא אקטיבית, בקרת שיוט אדפטיבית, גג נפתח, חלונות כהים מאחור, ידית הנדברקס חשמלית, מערכת התראה למניעת התנגשות קדמית, מצלמת רוורס מצוינת, תא כפפות גדול ומקורר, בקרת אקלים מפוצלת, חימום המושבים הקדמיים, כיסא נהג מתכוונן אוטומטית, פתחי אוורור לכל הנוסעים בגג, דלתות צדיות חשמליות, קיפול אוטומטי של מראות הצד, פתיחת כל הדלתות באמצעות לחצן המותקן עליהן ועוד...

האבזור יפה, אבל עדיין משהו חסר לי: ראשית, איתות שטח מת נפקד כאן וזה קצת מעיב על השמחה, כי איתות כזה הוא יתרון משמעותי ברכב עם מימדים כאלו. שנית, חבל שמערכת הסטיה אינה אקטיבית. בשנת 2019 קשה למצוא רכבים שאין בהם מערכת סטיה אקטיבית, כולל גם במכוניות משפחתיות או אפילו סופר-מיני.

ולמרות זאת, מה שהפתיע אותי יותר מהכול, הייתה הנהיגה עצמה. מי מכם שנהג על מכונית אמריקאית ומתגעגע לצליל המנוע ולחוויה הממכרת שהוא מנפיק, ימצא כאן בדיוק את אותה התחושה.  עם מנוע V6 עוצמתי בנפח של 3.3 ליטרים ו-276 כוחות סוס אין פלא שהיה קשה לעזוב את דוושת הגז. העוצמה, הזריזות, התחושה הבשרנית ליוו כל רגע ורגע מהנהיגה. הרגשתי כאילו אני נוהג על מיני-וואן אמריקאי בחוצות קראון הייטס.

אם במיניוואנים רגילים, פתיחת כל הכיסאות מגיעה על חשבון תא מטען שנותר קטנטנן ובלתי מרוגש בכלל תא המטען השאיר אותי המום: לא פחות מ-960 ליטרים, וכל זאת בשעה שכל 8 המושבים פתוחים לרווחה. הטענתי שם עגלת תאומים מגושמת, מזוודה בינונית וכמה שקיות, וכולם נכנסו בצורה מופתית ומסודרת. הסוד הקטן של קיה הוא ניצול לעומק של תא המטען – כלומר הוא מעניק מרחב גדול מאוד מתחת לשפת ההטענה. בטח עניין של זמן עד ששאר החברות יאמצו זאת לטובתן, כמו גם לטובת כולנו.

הנקודה האחרונה היא צריכת הדלק. למרות שמדובר כאמור ברכב גדול וכוחני, התפלאתי לראות שהוא שותה רק ליטר דלק לכל 10. קילומטר. לא מבריק אבל התחשב במנוע, בממדים ובסיבולת הסחיבה שלו, זה נתון מושלם.