מאת הרב דוד זיקליקובסקי, 'ארכיון ליובאוויטש'

המכתב מברזיל שינה את הכל. בשנות השישים קיבלה אישה דתייה בניו יורק מכתב מאחיו של בעלה המנוח. היא הייתה בהלם. האחים איבדו קשר במהלך המלחמה, ובעלה הגיע למסקנה שאחיו נספה. הוא עצמו נפטר עשור לפני כן בלי להותיר צאצאים. לאחר מכן התחתנה בשנית.

כעת, היא הבינה שנישואיה השניים אינם תקפים. על פי ההלכה היהודית, אלמנה ללא ילדים נדרשת להינשא לאח של בעלה. "וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ" (דברים, כ"ה). מכיוון שגיסה נעלם מזה שנים, היתה חזקה שהוא מת. עם עדים שהעידו על היעלמותו, בית הדין הרבני התיר לה להינשא מחדש.

עם זאת התברר כעת, כי גיסה חי וקיים, וחי בדרום אמריקה. היא איתרה את הכתובת של אחי-בעלה בניו יורק, וכתבה לו מכתב. האישה תהתה מה עליה לעשות. האם היא יכולה להישאר נשואה לבעלה הנוכחי?

יש רק דרך אחת לבטל את הדרישה ל'ייבום': טקס המכונה "חליצה", בו האלמנה 'חולצת' בפומבי את גיסה על ידי הסרת נעלו ויריקה לעברו. בדרך כלל חליצה ​​מתבצעת לפני שהאלמנה נישאת בשנית. במקרה זה, הרב משה פיינשטיין, אחד הפוסקים המובילים בתחום בארצות הברית, קבע כי על האישה להתגרש מבעלה השני, לערוך חליצה, ואז להינשא מחדש.

אף שהוא לא שומר מצוות, גיסה של האישה הסכים להגיע לארצות הברית להשתתף בטקס. הרב פיינשטיין ניהל את המעמד, והשתדל מאוד לערוך אותו ברגישות. הוא עצמו שטף את רגלו של האיש כדי לוודא שלא תהיה הפרדה בינו לבין הנעל המיוחדת. הוא שאל אותו מספר פעמים אם הוא בסדר ומבין מה קורה.

בהתחשב ברגשותיו של האיש, הכריז הרב פיינשטיין כי רק אנשים שצריכים ללמוד כיצד נעשית חליצה, יורשו לצפות. שלושה תלמידים צעירים שהו כחלק מבית הדין הרבני.

לאחר מכן נערך מסמך כראיה לכך שהטקס נערך. על פי ההלכה, זה דרש חתימות של שני עדים. כשהבין שאם הוא יבקש משניים משלושת התלמידים לחתום, השלישי ירגיש נחות במעמדו, קרא הרב פיינשטיין לשלושתם לחתום. כך בוצע הטקס בהתחשבות מקסימלית ברגשות של המשתתפים.