הרבי שאל: "איך אתה מרגיש כנציגה של מדינת היהודים?"
בשנת תשל"ב, כשיצחק רבין ז"ל כיהן כשגריר ישראל בארצות-הברית, הוא התבקש על-ידי הנשיא זלמן שז"ר ז"ל לבוא אל הרבי לרגל יום הולדתו ה-70, ולהביע איחולים חמים בשם שז"ר ובשם מדינת ישראל.
בראיון שהעניק לתוכנית מיוחדת ששודרה לפני 40 שנה - בשנת תש"מ - ב'קול ישראל', לרגל 30 שנה לנשיאות של הרבי, סיפר רבין ז"ל על הפגישה. התוכנית נקראה "צמאה לך נפשי" והופקה על ידי אברהם זיגמן. בתוכנית רואיינו, בין היתר, גם מנחם בגין, גד יעקובי ותת-אלוף רן פקר ז"ל.
לרגל 24 שנים להירצחו של רבין ז"ל, COL מגיש את ההקלטה ההיסטורית - מתוך הארכיון של שמואל בן צבי:
"במיוחד הרשימו אותי עיניו. עיניים שקטות אבל חודרות עמוק. הייתי אומר שהדבר הבולט ביותר אלה היו עיניו לפחות במראה ראשון, וכך גם נשארה דמותו חקוקה בזכרוני, העיניים. אתה מרגיש באמצעות העיניים את מה שמתרחש או את מה שהוא רוצה שתרגיש שהתרחש בקרבו, במחשבתו.
השיחה התנהלה בעברית, הרבי עמד על כך. תחילה היה לי קושי, כי הוא מדבר בהברה אשכנזית ולא ספרדית המקובלת כאן בארץ, לעיתים הייתי צריך לבקש חזרה על מילה זו או אחרת כדי שאדע במדויק למה הכוונה וחלילה לא תקרה אי הבנה רק בגלל היעדר קומיוניקציה.
השיחה התחילה כך: הוא שאל אותי איך אתה מרגיש כנציגה של מדינת היהודים היחידה בין מאה ועשרים נציגי מדינות שאינן יהודיות, האם אין לי תחושת בדידות. צריך לזכור המדובר בתקופה שאחרי ששת הימים, מעמדה של ישראל בארה"ב וגם בקרב הקהילייה הבינלאומית היה שפיר, היתה הערכה רבה למדינת ישראל, אולי יותר מכפי שקיימת היום (-תש"מ).
השבתי לו, ותוך כדי שיחה הוא העלה את הפירוש שלו למושג עם לבדד ישכון, ובעצם חלק ניכר מן השיחה נסב על הפירוש מה בעצם טומנת בחובה האמרה עם לבדד ישכון. האם זה בתוקף הבחירה, האם זה בתוקף המציאות של הייחוד היהודי והרצון היהודי לשמור על ייחוד זה המפריד בינו ובין יתר העמים, ודעתו היתה שזה שילוב שבין בחירה לבין מציאות, אבל המקור הוא הבחירה ולא המציאות הנכפית על ידי האחרים. ובמידה שיש מציאות שנכפית על ידי האחרים היא תולדה של המוטיבציה החיובית, הבחירה שלנו לחיות את אשר הננו.
סביב זה החלפנו הרבה דעות כשאני שומע בעיקר, שואל והרבי משיב.
הנושא השני היה סביב אשרי השמח בחלקו, מה משתמע מזה, האם הסתפקות ביש או שמחה על ההסתפקות במה שהושג כבסיס לחתירה ליתר שלמות, ליתר הישגים בתחומים הן של הלימוד והן של הערכים וכל תחומי החיים של הפרט והחברה מבחינה חיובית.
והרבי ניסה בעיקר לעמוד על כך שבשום פנים אסור לפרש את אשרי השמח בחלקו כשביעות רצון הסתפקות ביש, ולפיכך אם השגנו את אשר השגנו די לנו בכך. נהפוך הוא, איך אפשר מחד גם לשמוח ביש אבל בשום פנים לא להסתפק בכך אלא לחתור הלאה קדימה ולעומק.
אני חושב שמבחינה מסוימת אנחנו באים מרקע שונה, ממעמד שונה. הוא עם כל הגאונות בתורה ובדרכי היהדות. אני כגידולה של ארץ ישראל לאו דווקא הדתית במובן המקובל של המילה בשפת היום יום, ולי לפחות זאת היתה חוויה מאד גדולה לשמוע כיצד הוא רואה לאו דווקא במושגים הלכתיים אלא על בסיס ההלכה את התרגום של מה זה נקרא עם לבדד ישכון, מה זה מחייב את ישראל את עם ישראל, מה מתחייב מזה לגבי דרך ההתנהגות היהודית.
לא נזדמן לי לשוחח עם מישהו בנושא כזה, ודאי ברמתו של הרבי מליובאוויטש. גם הגישה לתפיסה הבסיסית של חייו כפרט, בחייו כחלק מציבור מסויים הציבור היהודי, היה בשבילי מבחינת התוודעות לגישה שלא הכרתי אותה ובודאי שהוצגה בפני על ידי אישיות מרשימה ביותר ובצורה מרשימה ומשכנעת ביותר".
האזינו להקלטה ההיסטורית:
לא יותר "עם לבדד ישכון"
No more a nation alone....
כך אמר
יהא זכרו ברוך
3
0
2
0
מאפשרים לכם לקבל
