מערכת COL | יום ב' סיון ה׳תשס״ה 09.06.2005

"אין לתאר את העולם בדורות האחרונים בלי הבעש"ט"

לקראת חג השבועות, החג שבו ניתנה התורה על שני חלקיה – הנגלה והנסתר – והיום שבו נסתלק לגנזי רום מחולל החסידות, רבי ישראל בעל-שם-טוב, כינס עיתון 'בקהילה' לשיחת חג מיוחדת ומעמיקה ארבעה מגדולי המשפיעים החסידיים בארץ, מהיושבים ראשונה בחצרות ויז'ניץ, חב"ד, בעלזא וברסלב כדי לשמוע על הבעש"ט, דרכו ותורתו – מאז ועד ימינו. ברב שיח אותו ערך ר' זלמן רודרמן השתתפו: הרב שלמה-יוסף אוביץ ראש מכון לחקר החסידות. מעורכי ביטאון ויז'ניץ ומהדמויות המרכזיות בחצר; הרב שמעון טייכנר משפיע מרכזי בחסידות ברסלב; הרב חיים-שלום דייטש ראש כולל צמח צדק חב"ד להוראה בירושלים שבין החומות, מראשי הישיבה הגדולה תורת אמת; הרב אשר לוסטיגמן משגיח בישיבת בעלזא בירושלים, מראשי מפיצי תורת החסידות בבעלזא. הרב שיח ב'כתבה מלאה'
# מהו מקומו של הבעש"ט בדברי ימי עם ישראל וכיצד היה העולם נראה בלעדיו? הגר"ש טייכנר: הקב"ה שולח בכל דור ודור צדיקים לצורך אותו דור. לעתים הוא שולח צדיקים עליונים שהם בבחינת 'יחידים בדורות', לצורך כמה דורות. בתקופה שקדמה לבעש"ט, בתי-הכנסת היו מלאים ביהודים שעסקו בתורה מבוקר ועד ערב, דקדקו במצוות, גמלו חסדים והקפידו על קוצו של יוד. אבל דבר אחד התרופף – מקומו של הקב"ה בכל זה. עסקו בתורה אך התחילו לשכוח את נותן התורה. בדיוק לשם כך הוריד הקב"ה את נשמת הבעש"ט לעולם – להכניס את הקב"ה לתוך עבודת ה' הפרטית של כל אחד ואחד. כל אמרותיו ומופתיו של הבעש"ט נועדו למטרה זו: החדרת הקב"ה לחיי היום-יום. ולא רק ללימוד התורה ולעבודת התפילה, אלא גם לתוך ענייני החולין ממש, בבחינת "בכל דרכיך דעהו". אם רוצים לדעת כיצד היה העולם נראה בלי הבעש"ט יש להביט על כל אותם מקומות שאליהם החסידות לא הגיעה. במקומות אלה חוללו ההשכלה והרפורמה שמות וההתבוללות כילתה כל חלקה טובה. את זאת עצר הבעש"ט באמצעות תורתו ודרכו. הגרש"י אוביץ: הבעש"ט הופיע בזמן של אפלה כללית וחושך כבד שירד על עם ישראל בעקבות גזירות ת"ח ות"ט המפורסמות. גדולי הדור ההוא נתנו את דעתם וליבם לתלמידי-החכמים אך הזניחו את פשוטי העם, אותם שלא נתאפשר להם להתמסר כל-כולם ללימוד תורה. הבעש"ט הטיף עליהם טל תחיה כאשר החיה את מציאות הבורא בתוך מעשי היום-יום. הוא החיה והדגיש דברי תורה קיימים. אחד מהם, לדוגמה, היא ההלכה בשולחן-ערוך האומרת ש"בכל מה שיהנה בעולם הזה, לא יכוון להנאתו, אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב בכל דרכיך דעהו, ואמרו חכמים – כל מעשיך יהיו לשם שמים, שאפילו דברים של רשות, כגון האכילה והשתייה וההליכה וכו' והשיחה וכל צורכי גופך, יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם לעבודתו". ואם על פשוטי העם הצליח הבעש"ט להשפיע כך, על-אחת-כמה-וכמה שדרכו חוללה מהפכה על טובי המוחות, הלמדנים ויראי-השמים, שנדרשו להתאמץ ולכוון את תורתם ותפילתם ללא פניות זרות, אפילו לא 'פניות' רוחניות – אלא לשם שמים בלבד. בלתי אפשרי לתאר את מציאות העולם בדורות האחרונים ללא הבעש"ט – שכן דרכו הטביעה את חותמה בכל תחומי החיים. ה'מאור ושמש' כותב (בפרשת אמור) על כך שהבעש"ט החזיר לעולם את חשיבותה הקדומה של טהרת הגוף. במקום אחר הוא כותב שעד הבעש"ט (ורבי אלימלך מליז'נסק) "לא ידעו את כוח התשובה ולא שמו לב לתקן את מה שפגמו בצעירותם". הרה"ק רבי מרדכי מצ'רנוביל אמר כי אנו מאמינים שעד ביאת גואל צדק, כל אימת שיהודי נאנח בשברון לב של הרהורי תשובה על חטאיו, הרי זה מכוחו של הבעש"ט זי"ע. צדיקים אמרו שמשעת התגלות הבעש"ט החלה התנוצצות מאורו של משיח, כי הבעש"ט הרבה דעת בעולם, ועל ה'דעת' – שהיא המחברת את החכמה עם כוח המעשה – נאמר, "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", בזמן הגאולה. לכן, יותר מכל גדולי ישראל האחרים שהעניקו חמה בגדולתם ובקדושתם, נתפסת דמות הבעש"ט הקדוש כדמות המרכזית בדורות האחרונים, שלאורה ניסע ונלך בעזרת ה' עד ביאת משיח צדקנו. הגר"א לוסטיגמן: הקב"ה ברא את העולם באופן שבחירת האדם תהיה מאוזנת, כאשר מחד גיסא יש דברים המסייעים לו להגיע לשלמות ומאידך גיסא, יש כוחות המושכים אותו לכיוון ההפוך. בדורות הקודמים היו די כוחות מאזנים של קדושה. אולם בדורות האחרונים של עקבתא דמשיחא, בתקופה של פריקת-עול כללית ושקיעה בתענוגי העולם הזה, צריך היה לתת תשובה ניצחת מצד הקדושה. לכן שלח הקב"ה את נשמת הבעש"ט – כדי להאיר את עיני ישראל בדרך העולה בית א-ל, בבחינת "טעמו וראו כי טוב ה'". הבעש"ט לימד שאין להתעסק ברע, אלא להתקרב אל הטוב האלוקי על-ידי הרגשת תענוג בלימוד תורה ובקיום מצוות ועל-ידי הכנסת התלהבות וחיות לעבודת הבורא, בבחינת "עולמך תראה בחייך". הגרח"ש דייטש: בכלל, כשמדברים על הבעש"ט צריך להקדים ולדעת שלנו אין את הכלים למדוד את גדולתו האמיתית. מסופר כי פעם אחת ביקש המגיד ממזריטש מתלמידו בעל התניא לברר לו עניין סבוך ביותר בהלכה. כגמול על כך הבטיח לו המגיד לענות לו על שאלה, כל שאלה, שיבחר לשאול אותו. לאחר שבעל-התניא עשה כבקשת המגיד, הוא פנה אליו וביקשו להסביר לו את מהות הבעש"ט. המגיד אמר: "הקשית לשאול, אבל הבטחה זו הבטחה", והסביר לו מה שהסביר. בעקבות זאת אמר לימים בעל התניא (והדברים מצוטטים על-ידי נכדו בעל הצמח-צדק), כי "אלמלי שמעתי ממורי המגיד שהבעש"ט היה 'ילוד אישה', לא הייתי חושב כך"... ובכן, כשמדברים על מקומו של הבעש"ט בדברי ימי עם ישראל צריך לזכור זאת היטב. אנחנו מדברים רק על מה שאנחנו מסוגלים לקבל ממנו. לגבי השפעת הבעש"ט על העולם: יש סיפור על האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, הריי"ץ זצ"ל, שבהגיעו לארצות-הברית, באה לבקרו קבוצה של רבנים. "מהי החסידות, תורה חדשה?", תהו הרבנים שגדלו באמריקה וכל עניין החסידות היה זר להם. הביקור התקיים בשעת דמדומים ומנורת רגל דולקת האירה את החדר באופן חלקי. הריי"ץ פנה אליהם ושאל אם הם מסוגלים לראות את התמונה התלויה על הקיר בפאתי החדר. לאחר שהשיבו בשלילה, סובב הריי"ץ את המנורה לכיוון התמונה ושאל: "נו, ועכשיו אתם רואים?". הרבנים ענו שכן. "זוהי תורת החסידות!", אמר להם הריי"ץ, "אור שמאיר ואומר: תראה מה יש כאן; תראה מה כתוב כאן; זו לא תורה חדשה, אלא אור שמאיר את התורה הקיימת ובכך חושף לפנינו את אוצרותיה". ומעניין שבכמה מקומות – לא-דווקא בחסידות חב"ד – מכונה הבעש"ט 'אור שבעת הימים'. אור. אם נרצה לפרוט זאת לפרטים, אזי הבעש"ט שפך אור על שלוש החוליות המתקשרות זו בזו בקשר בל יינתק – אורייתא, קודשא-בריך-הוא ועם-ישראל. קודשא-בריך-הוא: עד הבעש"ט, הקב"ה נתפס ככוח גבוה ורחוק, היושב לו אי-שם בשמים, ומשם שולט על עולמו. בא הבעש"ט ואמר שמה שנאמר "מלוא כל הארץ כבודו" הפירוש הוא כפשוטו. ומה שמובא בזוהר ש"לית אתר פנוי מיניה" (אין מקום פנוי מהקב"ה) הכוונה היא כפשוטה. ודברי המדרש על הפסוק "לעולם דברך ה' ניצב בשמים" – שדבר ה' "יהי רקיע" מצוי בתוך השמים והוא שמקיים אותם, הם כפשוטם ממש. יש ביטוי של הבעש"ט "הכול אלוקות ואלוקות זה הכול". הבעש"ט אפוא לא חידש, אלא האיר את הקיים. הוא שלח קרן אור על פסוקים מוכרים ואמרות חז"ל קיימות שלפתע פתאום קיבלו הבנה ומשמעות עמוקות יותר. כך גם לגבי התורה ("אורייתא"): התורה ניתנה בסיני כפי שהיא, כוללת את שני חלקיה – הנגלה והנסתר. ואולם הבעש"ט האיר את התורה באור חדש, שיהודי ילמד תורה וימצא בה את האור. אבל אני מבקש להתמקד בעיקר בחולייה השלישית – עם-ישראל: מובא בספרים שהבעש"ט נקרא 'ישראל' על שם כלל ישראל. כמו כן מבואר שעם-ישראל היה שרוי באותם ימים בעילפון רוחני (בעקבות השבתאים וגזירות ת"ח-ת"ט) והופעת נשמתו של הבעש"ט בעולם הייתה בבחינת קריאה למעולף, בשמו, שבכוחה לעוררו. חיי האדם בנויים על יסוד החיבור בין נפש לגוף. כאשר אדם מתעלף הרי זהו מצב שבו אירע נתק מסוים בחיבור שבין הנפש לגוף. כיצד אם-כן יש בכוח הקריאה בשמו לעוררו? נמצא שעל-ידי הקריאה בשם מגיעים לשורש עמוק יותר של האדם ששם אין חלישות בעניין החיים. הבעש"ט האיר וגילה את העומק שבנשמת כל יהודי. יש ביאור של הבעש"ט על הפסוק "כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות", שהקב"ה אומר לעם ישראל שאתם בשבילי כמו 'ארץ חפץ'. כשם שבמעבה הארץ מצויים אוצרות טבע בלתי נדלים, כך אי-אפשר להשיג את מעלת היהודים ואת ה'אוצרות' האדירים הטמונים בהם. והבעש"ט מסיים ואומר: "רוצה אני לפעול שיהודים יתנו יבול כפי ש'ארץ חפץ' של הקב"ה יכולה לתת". הכול יודעים שהבעש"ט חיבב וייקר מאוד יהודים 'פשוטים'. מה הפירוש? הוא האיר וחשף את מעלת היהודי. יש אמרה של הרבי הקדוש מרוז'ין: "היהודי הכי פשוט הוא לא פחות מיהודי והיהודי הגדול ביותר הוא לא יותר מיהודי"... אם כך, מהו למעשה ההבדל בין יהודי 'גדול' ליהודי 'פשוט' (שהרי הרוז'ינר עצמו מגדירם כך)? היהודי ה'גדול' הצליח לגלות את הנקודה היהודית שבו בתוך הלימוד שלו, בתפילה שלו, בהנהגה היום-יומית שלו. ולעומתו היהודי ה'פשוט' עדיין לא גילה זאת בחיצוניותו. אבל בנקודת היהדות הפנימית שניהם שווים. את זאת האיר הבעש"ט. לכן הוא גם הצליח לשבור את המחיצות בין תלמידי-החכמים לבין פשוטי-העם. איך הוא עשה זאת? על-ידי זה שהוא האיר את נשמתם וחשף את המכנה-המשותף לשניהם. לסיכום, אם שואלים כיצד היה נראה העולם בלי הבעש"ט?! התשובה היא, מילה אחת – חשוך. מה היא דרך הבעל-שם-טוב # יש עשרות חצרות חסידיות ובשנים האחרונות קמות ופורחות עוד ועוד. לכל חצר דגֵשים, מנהגים, תלבושת וכו' משלה. על מה מכל האלה אפשר להצביע כחוט המקשר ומאחד בין כל החסידים שעליו אפשר לומר כי זוהי דרך הבעש"ט? הגר"א לוסטיגמן: היסוד הגדול שהניח הבעש"ט ושמאחד את כל החסידים וכל החצרות זו האמונה ב'השגחה פרטית'. ולא רק אמונה בהשגחה פרטית, אלא גם 'לחיות' על-פי האמונה הזאת. הרה"ק רבי מנחם-מנדל מוויטבסק כתב בספרו 'פרי הארץ' ששיטת הבעש"ט גורסת שאפילו על עלה קטן הצומח על האילן יש 'השגחה פרטית' כיצד ינשור מהעץ והיכן בדיוק ייפול על הארץ. כל חסיד באשר הוא חדור בהכרה שכל מה שקורה לו הוא לטובתו מפני שהקב"ה משגיח עליו באופן פרטי. הוא גם יודע ששום דבר איננו מקרי ולכן כל מצב ומצב 'דורש' ממנו דבר-מה. דבר נוסף שמאחד את כל החסידים מפני שהוא מתמצית תורת הבעש"ט זוהי עבודת ה' בשמחה. את זאת משיגים באמצעות עריכת השולחן-הטהור על-ידי האדמו"רים הצדיקים שליט"א, בשבתות ובמועדים; על-ידי הניגונים והריקודים; הסעודות וההתוועדויות מזמן לזמן. הגרש"י אוביץ: מסופר על הרבי ר' אלימלך שהצטער מאוד על שלא זכה להכיר את הבעש"ט והשתוקקותו לראותו הייתה עצומה. בחצות לילה אחד דפקו על חלונו ואמרו לו כי כעת יוכל לראותו. מול ביתו היה הר נמוך שעליו הוא ראה אש גדולה מתלקחת. בתוך האש ראה דמות אדם ונאמר לו כי זהו הבעש"ט. אחר-כך התפוצצה האש לשישים ריבוא ניצוצות ובכל ניצוץ ניבטה דמות הבעש"ט. בכך נרמז לו כי בנשמת הבעש"ט נכללו נשמות כל ישראל וכי בכוח דרכו ותורתו להצית את לב כל ישראל לעבודת ה'. זהו גם עניין ריבוי החצרות החסידיות – ניצוצות של הבעש"ט. מספרים על הרה"ק בעל ה'צמח-צדיק' מוויז'ניץ זי"ע שביקר פעם במז'יבוז' לרגל חתונה והשתטח על קבר הבעש"ט. בדבריו תוך כדי השתטחות אמר: "הייליגער (קדוש) בעש"ט! הבאתם לעולם דרך חדשה בעבודת ה'; אנא מכם, כוונו והדריכו את כל ההולכים בה! לא משנה מי הולך וכיצד הולך ולאן הולך – מכיוון שצועד הוא בנתיב שסללתם, עליכם לעזור לו!". עיקרי תורת הבעש"ט שהם משותפים לכל ההולכים בדרכו הם: פנימיות העבודה, חיות והתלהבות בתורה, במצוות ובתפילה, טהרת האיברים, ענווה אמיתית ושמחה של מצווה. בספרי רבותינו הקדושים לבית וויז'ניץ אנו מוצאים עוד כמה נקודות שדרך הבעש"ט התאפיינה בהן. מרן ה'צמח צדיק' זי"ע גילה באוזני הגה"צ רבי הלל מקולומיא זצ"ל, שהדרך החדשה שסלל הבעש"ט היא, שהרבי יושב בצוותא עם חסידיו בסעודה. הוא אינו מוכיחם בדברים, אלא אכילתו בקדושה ובטהרה הופכת את האכילה לקורבן ואת השולחן למזבח, וכל המשתתפים בסעודה הולכים מהשולחן נקיים מכל חטא ועוון כתינוק בן יומו. ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ זי"ע אמר שהתאספות החסידים בליל שבת-קודש ובמיוחד לשולחן של הרבי "זהו עיקר גדול להחזיק את דרך הבעש"ט". במקום אחר מגדיר ה'אמרי חיים' את החסיד בשלושה מאפיינים: חסיד מסתפק במועט אך גם הרבה אינו מדי הרבה בעבורו. חסיד יודע להתבודד בין הרבה אנשים, חסיד יודע לרקוד גם כשהוא יושב. דברים אלה שבוטאו על-ידי האדמו"ר וויז'ניץ באופן הזה, קיימים בצורה כזו או אחרת גם בחצרות החסידיות האחרות והם המאחדים את כל החסידים כולם. הגר"ש טייכנר: הדגֵשים השונים שיש בכל חצר, לצד המנהגים והתלבושת שאינם זהים אלה לאלה הם תוצאה בלבד של דרך ותורת הבעש"ט ולא גוף תורתו. אם נרצה למצוא את החוט המקשר ולנסות ולומר מה היא תורת הבעש"ט נתמצת זאת בשתי נקודות: א, לגרום לעם ישראל להיות דבוקים בקב"ה על-ידי לימוד תורה וקיום מצוות מתוך שמחה והתלהבות, שזה נובע מתחושה של קרבה אישית לקב"ה. ב. ההתקשרות לצדיק. את העניין הזה אנחנו מוצאים כבר ברמח"ל (בעל המסילת-ישרים בחלק שני, פרק ג, אות ח) האומר כי כל אותם אלה שלא מצליחים בכוחות עצמם להכשיר עצמם לחיי העולם הבא, ויכול להיות שעל-פי מעשיהם אף אינם ראויים לחיי העולם הבא, יכולים לזכות לחיי העולם הבא אם יתלו בצדיק ויתלוו אליו. אנחנו עדים למצב של 'ירידת הדורות', כאשר "החושך יכסה ארץ" והטומאה קיבלה רשות, כביכול, להשתלט על העולם. לפיכך יש סכנה שיהודים רבים לא יוכלו לזכות, בכוחות עצמם בלבד, לחיי העולם הבא. לכן הקב"ה שלח את הבעש"ט ואת כל ממשיכי דרכו – ללמד ולחזק בעולם את עניין אמונת הצדיקים והתקשרות אליהם, כדי שגם הדורות הללו, הירודים, יזכו לחיי העולם הבא. הגרח"ש דייטש: יש שלושה יסודות כלליים שהם משותפים באופן מובהק לכל החסידים והם המאחדים אותם בהיותם 'דרך הבעש"ט': עבודת ה' מתוך שמחה, הקשר בין רבי לחסידים, ודיבוק החברים. בחב"ד קוראים לזה 'התוועדות', בוויז'ניץ קוראים לזה 'בוטע', אצל אחרים קוראים לזה 'זיץ', אבל הכול נקודה אחת. מה היא הערובה להמשך דרכו # כיצד מחנכים ילדים, בחורים ואברכים צעירים בדרך הבעש"ט? הגר"א לוסטיגמן: שתי נקודות חשובות הן היסוד לחינוך בחורים ואברכים בדרך הבעש"ט: א, חשיבות ושלמות לימוד התורה וקיום המצוות הן בשילוב של יראת-שמים דווקא. הדרך לזכות ביראת-שמים היא בחיים של קדושה וטהרה, בשמירת העיניים, בדיבור נקי, בטהרת המחשבה ובקדושת האיברים. להתרחק מהרחוב ומכל מיני דברים ומקומות שהם היפך הקדושה, תוך כדי הצבת גדרים וסייגים בנושאים אלה. ב, עניין האחדות ואהבת חברים – לעבוד את ה' יתברך בצוותא, כמבואר בכל ספרי החסידות, במיוחד בספר 'מאור ושמש' (פרשת קדושים ופרשת תצא) שאף-על-פי שכדי להתרחק מהרע די בכך שהאדם פורש מסביבה רעה, הרי שכדי להגיע להתעלות ולשלמות בעבודת ה', אי-אפשר אלא על-ידי אהבת ואחדות החברים. ולא די לחיות באחדות, אלא עוד יותר מזה – "לראות במעלת חברינו ולא חסרונן", כמובא בתפילת הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק זי"ע. הגר"ש טייכנר: הדרך לחנך לשיטת הבעש"ט היא להציב בכל ישיבה חסידית או בכל חבורה חסידית אישיות חסידית מובהקת, שתלמד ותקרין את דרך ותורת הבעש"ט על סביבתה. עניין נוסף, חשוב ביותר, באופן שבו משפיעים ומחנכים – הדגשת הטוב שיש בכל אחד מצד נשמתו ומצד עצם היותו יהודי. דרך זו מעודדת ומדרבנת את החניך לעלות ולהתעלות בקדושה ובטהרה. יש לחזק את עניין ה'חבורות' של בחורים ושל אברכים צעירים – על-ידי מפגשים קבועים עם המשפיעים הראשיים של החצרות, בשבתות התאחדות למיניהן ובסעודות מלווה-מלכה. יש הסבר חסידי על הכתוב בתהילים "אמונתך בקהל קדושים", שכאשר קהל קדושים נאסף ומצטרף יחד מקבלים חיזוק גדול באמונה. זהו, למעשה, הטעם העיקרי לעריכת ה'שולחנות' והכינוסים. כשכולם ביחד, כל אחד תורם את החלק שלו וכל החלקים מצטרפים ונעשים למדורה אחת. הגרח"ש דייטש: אני רוצה לפתוח בסיפור שאני אישית הייתי מעורב בו. הכרתי בחור ישיבה שהתחנך שלא בדרך הבעש"ט ובגיל 18-19 החל לרדת מדרך הישר עד כי הגיע לדיוטה התחתונה ביותר. הוא היה במצב כזה שאפילו להינשא לנוכרייה לא היה מופרך בעיניו. מסובב הסיבות הביא לכך שאפגש עמו. התחלתי לקרב אותו לדרך החסידות. בסופו של תהליך הוא חזר לדרך הישר וכיום הוא אברך חסידי לכל דבר. יום אחד התוודה באוזניי וגולל לפניי את כל התהליך. הוא אמר כי בתקופה שקדמה להיכרותנו הוא סלד מכל עניין של יהדות. הוא הזכיר לי, למשל, כיצד פעם אחת הצלחתי לגרור אותו לבית-כנסת והושטתי לו סידור ובאותו רגע רצה להשליך את הסידור מידיו (דבר שהוא נמנע ממנו רק כדי לא לפגוע בי). ואז הוא אמר לי משפט בלתי נשכח: "אני ברחתי מיהדות, אבל לא מהיהדות הזו, לא מהיהדות של חסידות". והוא הסביר לי כי לאורך כל השנים, עד שהתוודע לחסידות, תמיד סיפרו לו על חסרונותיו. המנהל בחיידר, המורה, האבא, המשגיח בישיבה – כל הזמן הרביצו בו מוסר ודיברו על מה שלא-טוב בו. כשהחל ללמוד חסידות ולהסתובב בין חסידים החל לפתע לגלות כי יש לו מעלות. "ואני ראיתי שאתם באמת חושבים כך!", אמר בהתרגשות. זו הייתה הגישה של הבעש"ט וזאת גם הדרך לחנך צעירים בדרכו. לדבר על המעלות. היום, בעולם הפסיכולוגיה מאוד מקובל לדבר על הבלטת הצדדים החיוביים באישיות של החניך או המטופל. אבל הפסיכולוגיה נוקטת בגישה הזאת כטקטיקה בלבד. כדי לסייע למטופל הם מוכנים לומר לו גם דברים שהם לא מאמינים בהם ושהם רואים כשקר. הבעש"ט והחסידות באמת רואים את המעלה שבכל אחד ואחד. זה קשור למה שהזכרנו קודם – שמהעלות מצויות בכל יהודי ויהודי וצריך רק לגלותן. נקודה נוספת הקשורה לכך – הבלטת הייחודיות של כל אחד ואחד. גם עניין זה מאוד נפוץ בקרב אנשי חינוך ופסיכולוגיה – אבל השורש האמיתי לכך הוא הבעש"ט. רבנו הזקן, 'בעל התניא' מבאר בהקדמה לספרו את הפסוק "נודע בשערים בעלה" – שהקב"ה מתיידע ומתגלה לכל אחד ואחד לפי עניינו ותכונותיו. במקומות נוספים הוא מבאר אף יותר במפורש כי לכל יהודי הייחודיות שלו – את ה'זהיר טפי' שלו – שהוא ה'שער' האישי שלו לכל התרי"ג המצוות. זה עניין חשוב ויסודי מאוד בחינוך בדרך הבעש"ט, להראות לכל אחד ואחד את הנקודה שבה הוא יכול להצטיין ולהתגדר. הגרש"י אוביץ: הרבה זכיתי לשמוע מכ"ק מו"ר אדמו"ר מוויז'ניץ שליט"א, השי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים. הוא אשר הקדיש את רוב שנותיו להרבצת תורה ולהרמת קרן הבעש"ט ותלמידיו בעמדו בראשות ישיבת וויז'ניץ ובהקימו את ארגון 'צעירי ויז'ניץ' המאגד בתוכו תלמידי ישיבות אחרות – מתוך דבריו למדנו בעיקר את העצות הבאות: א, ההסתופפות בצל רבותינו הקדושים, תלמידי הבעש"ט החיים עמנו בדורנו לאויוש"ט וההתבוננות במעשיהם, כפי שכ"ק מרן ה'אמרי חיים' מוויז'ניץ זי"ע כותב בפרשת במדבר: "חסידים ואנשי מעשה מתאספים יחד, מעמיקים ולומדים צמצום רבם ורמזיו". לכך דרושה התאגדות בחבורות שבראשותן משפיעים שירחיבו במקום שרבותינו הקדושים קיצרו. ב, ההתרגלות ללמוד בספרי היסוד של הבעש"ט ותלמידיו במקורם, כשהכוונה היא להכיר את שפתם, את המושגים וההשגות שלהם ולהתבונן בהם כדי לשמור ולעשות ולקיים. כל אלה הם הערובה להמשכיות דרך הבעש"ט. איך זה הפך לנחלת הכלל # הבעש"ט החל את דרכו כיחיד מול רבים. דרכו עוררה חששות והייתה נתונה לביקורת ואף לחרמות. ובכל-זאת רוב מניינה ובניינה של היהדות הנאמנה הולך בדרך החסידות. אפילו הזרם הליטאי נחשב היום (בדרך הצחות) כ"חצר החסידית הגדולה ביותר"... מושגים מעולם החסידות (אהבת כל יהודי, אמונת חכמים, השגחה פרטית) הפכו לנחלת הכלל. איך יש להבין את התהליך הזה? הגרש"י אוביץ: במלאת 245 שנים להסתלקות הבעש"ט אנו עדים להתפשטות רעיונותיו המרכזיים – אמונת חכמים ודבקות בצדיק, כמו גם התוועדויות בצוותא – בכל החוגים. יותר ויותר אברכים מקפידים על טהרה וכיוצא בזה. אין זה אלא מסימני הזמן וכפי שהבטיח המשיח לבעש"ט כששאל אותו "אימתי קאתי מר?", וענה לו המשיח: "בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה". הגר"ש טייכנר: היות והבעש"ט נשלח על-ידי ההשגחה האלוקית כדי להציל ולחזק את הדור האחרון, לכן באמת הדרך שלו הולכת ומתפשטת יותר ויותר בעם ישראל שכל-כך נצרך לה. בתחילה היו אמנם חששות וביקורת וחרמות – שנבעו בעיקר מהטראומה הגדולה של ש"צ שחולל הרס וחורבן בעם ישראל, על-ידי עניינים חדשים שתלה אותם בסודות גבוהים. ומכיוון שהבעש"ט – לצורך החדרת דרכו ותורתו – השתמש במושגים מהקבלה וחולל מופתים רבים, היו שחששו מכך. בפועל, חלפו שנים ומשהכול נוכחו לדעת כי החסידות היא דרך אמת, שבכל מקום שאליו היא הגיעה הוקמו עוד ועוד בתי-כנסת ובתי-מדרש ומערכות כשרות וכבוד שמים התרבה – בטלו החששות והמחלוקת דעכה. יותר מזה: בפועל רואים שכיום, אותם דברים שהיו בלב המחלוקת הרעיונית עם החסידות – כדוגמת העניין של השגחה עליונה על כל פרט ופרט בעולם – הפכו להנחת-יסוד פשוטה אצל כל יהודי מאמין. האמת היא שיש לכל זה סיבה שורשית ברוחניות: השטן שנברא בששת ימי בראשית כדי לאפשר את הבחירה החופשית, ראה בחסידות איום על עצם קיומו ותפקידו. ידוע הסיפור שמספרים על האחים הקדושים רבי זושא ורבי אלימלך, שנסעו מעיר לעיר וממדינה למדינה ובכל מקום הפיצו את החסידות וכשהגיעו לקטוביץ, על גבול גרמניה, איים עליהם השטן כי אם יעזו לחדור גם לשם הוא עצמו יתחיל לצרף נפשות לדרך החסידות... האיום הזה פעל את שלו והאחים לא נכנסו לגרמניה, שם אכן הייתה יד חופשית לתנועת ההשכלה. ברור אפוא כי השטן עשה כל שלאל ידו כדי להצר את דרך החסידות ולמנוע את התפשטותה. אבל בסופו של דבר הקב"ה דואג שהטוב ינצח ולכן אנו עדים להתרחבות והתעצמות של דרך החסידות, בעם-ישראל. הגר"א לוסטיגמן: כיום כבר ברור לכול שהחששות מדרך החסידות, שהועלו בראשית ימיה, הופרכו כולם. במשך השנים ראו הכול שמדובר בדרך קדושה, שבאה לעולם כדי לחזק ולעודד את לבבות עם-ישראל, לעבוד את ה' יתברך כראוי ולקיים את השולחן-ערוך עם כל הדקדוקים ובתוספת הידורים, גדרים וסייגים. אלפים ורבבות התעלו בעבודת הבורא. כולם ללא יוצא מהכלל – מהצדיקים הגדולים ביותר ועד לפשוטי העם – מוצאים חיזוק ודרך בעבודת ה' השייכת אליהם. ואכן אנו רואים כי רוב עם-ישראל נמשך אחרי דרך החסידות. אפילו מי שאינם נמנים עם עדת החסידים, רואים ומבינים כי התשובה לניסיונות הזמן והרחוב מצויה בדברים שבעבר היו נחלת החסידים בלבד – סעודות בצוותא, שמחה, הליכה למקווה ועוד. הגרח"ש דייטש: את העובדות רואים כולם. לגבי הסיבות לכך – מה הפלא? כפי שאמרנו קודם, החסידות באה להאיר והיא אכן מאירה. עכשיו נתאר לעצמנו אדם שהולך ומשני צדדיו שני אולמות, האחד חשוך והשני מואר, לאיזה מהם הוא ייכנס? בוודאי למואר!
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.