לפני ארבעים שנה בדיוק נכנסתי ליחידות פרטית אצל הרבי.

זו היתה הפעם הראשונה אבל גם הפעם האחרונה, שכן היחידויות הפרטיות לציבור הרחב פסקו שנה לאחר מכן בשנת תשמ"א.

היה זה בשנת תש"מ, ערב שבת בראשית, בשעה ארבע אחר הצהריים - כשעתיים בערך לפני כניסת השבת.

מחוץ לחדרו של הרבי השתרך תור ארוך של חסידים ומשפחותיהם שהתכוננו כבר מבוקרו של יום להיכנס אל הקודש. כל כמה דקות יצאו המזכירים, בעיקר המזכיר הרב בנימין קליין, ושאל מי מוכן לוותר על היחידות.

לא ידענו אם זוהי בקשתו של הרבי או בקשתם של המזכירים, שניסו לעזור לרבי להשתלט על התור הענק מול הזמן שהלך והתקצר במהירות בדרך אל השבת.

כך או כך, כמדומני שאף אחד לא ויתר.

הייתי אז נער בגיל 16. נסעתי בגפי לרבי לחודש תשרי ונכנסתי לבד לחדרו הקדוש של הרבי. היחידות ארכה לא יותר מאשר דקה וחצי. אבל הדקה וחצי הללו נחרטו לנצח.

כשנסעתי לרבי הייתי גם זוכה בגורל של התמימים מישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד. אז היא הייתה הישיבה הגדולה היחידה כמעט בארץ הקודש ורוב מנין ובנין של התמימים דישיבה גדולה למדו בה.

למעשה, התכוננתי בלאו הכי לנסוע לרבי לתשרי, עוד לפני ההגרלה הישיבתית. הזכיה בגורל רק הוסיפה לנסיעה נופך רב, שכן בימים ההם 'זוכה בגורל' היה זוכה ליחס מיוחד מהרבי שבין השאר כלל גם קבלת שלושים דולר (!) בשטרות בודדים עבור הזכייה בגורל.

הרבי לא הורה מעולם מה לעשות עם שלושים הדולרים שהעניק לזוכים בגורל, מלבד שהוא נותן זאת כהשתתפות בהתוועדות שהזוכים בגורל צריכים לערוך בחזרתם למקומם. הזוכים היו פודים את הדולרים לעצמם ומקיימים התוועדות כהוראת הרבי.

•

הקדמתי את כל זה משום שלפני שנכנסתי ליחידות, הנוהג היה שכל זוכה בגורל כותב לרבי את שמות המשתתפים בגורל ושם אמם. ימים מספר לפני כניסתי ליחידות חיפשתי מכונת כתיבה ובה תקתקתי את כל השמות שמילאו שני דפים בטורים מסודרים - ואותם הייתי צריך למסור לרבי יחד עם הפ"נ שלי.

כשנכנסתי ליחידות, הרבי כל כך מיהר והוא התרומם מכיסאו מעט והושיט את ידיו מעבר לשולחן לקחת את שלושת הדפים מידי. למרות קוצר הזמן המשווע, הרבי לא ויתר וקרא את כל השמות של המשתתפים במהירות הבזק. עיניו של הרבי ריצדו במהירות, וראשו נע מתחילת השורות לסופן ותוך שניות עבר על כל השמות.

לאחר מכן נטל את הפ"נ שלי והחל לקרוא בו תוך שהוא עונה על ראשון ראשון וכו'.

השאלה הראשונה שהרבי שאל אותי היתה: "פארשטייסטו אידיש?" [-האם הנך מבין אידיש?]. עניתי" "יע" [-כן] והיחידות כולה הייתה באידיש.

מיד בתחילת הפ"נ הזכרתי את אבי ואת אמי לברכה, אלא שמתוך התרגשות התבלבלתי וכתבתי את שם אבי בן אביו במקום לכתוב את שם אמו.

הרבי פנה אלי ואמר לי (באידיש): כתבת כאן את שם אביך ואת שם אביו. מה שם אמו?

עניתי לרבי "רעכיל". זה היה שמה של סבתי הצדקנית רעכיל אייזנבך ע"ה וכך נקראה בפי כל. הרבי מרים את קולו וכמעט צועק לעברי: "אהה?" ואני מגביה את קולי ואומר שוב: "רעכיל". הרבי שוב שואל אותי בקול רם מאוד: "אהה?" ואני בפעם השלישית אומר חזק: "רעכיל".

הרבי מאוכזב מתשובתי לוקח את העפרון ורושם בצד את שם סבתי. רק כשיצאתי קלטתי שלסבתא יש שם נוסף לא שימושי ביום-יום, קוראים לה "חנה רעכיל" - ואני הדל לא הבנתי אל מה תרמוז שאלתו של הרבי שלש פעמים...

אגב: כשסיפרתי את זה בימים ההם, נאמר לי כי בכל יחידות ראשונה חייב להיות איזה מופת וגילוי מיוחד של הרבי. במשך השנים שמעתי מפי חסידים רבים, שאכן גם הם זכו ביחידות הראשונה למופת ולרוח הקודש גלויה.

על המשך היחידות אספר בפעם הבאה. רק זאת אספר, שכאשר היחידות הסתיימה והרבי סיים את דברו וברכתו, רגליי היו נטועות ותקועות כאילו מיסמרו אותן לרצפה ומי שגרם להן להזדרז לצאת היתה גערתו של המזכיר הרב לייבל גרונר שצעק אליי ש"היחידות הסתיימה" ועלי לצאת.

רק אז כמו התעוררתי מחלום וזינקתי החוצה.

•

בשבוע שעבר, עת התקיים ה'שלום זכר' לנכדי אריה לייב אייזנבך, הקרוי על שמו של סבו זקנו הרב אריה לייב דמיחובסקי ז"ל, ישבנו בסוכה באילת ושרנו בקול שהדהד למרחקים את השיר "ואתה אמרת היטיב איטיב עמך וגו'" - וזאת כדי לקיים את הוראתו של הרבי משנת תשי"ז.

וכה הם דבריו של הרבי:

בשבת-מברכים אדר ראשון תשי"ז אמר בהתוועדות לאחד האברכים שערך 'שלום זכר', לנגן ניגון. ואחר כך אמר: כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר, שאצל כ"ק אדמו"ר מהר"ש היו ניגונים מיוחדים על כל עניין, ועד שהיה אצלו ניגון מיוחד שהיה מנגן בשעה שהיה פושט בגדי חול ולובש בגדי שבת. ובהתאם לכך, מן הראוי היה שיעשו סדר בניגונים - לקבוע ניגונים מיוחדים עבור שלום-זכר, ברית, תנאים וחתונה.

וסיים הרבי: יערוך 'ניח"ח' אסיפה רבתי, שבה יבחרו ניגונים, ויקבעו ניגונים מיוחדים עבור כל עניין (הדברים הובאו בספר תורת מנחם חלק י"ט עמ' 82).

לפני שנים רבות יזמתי, יחד עם אחד מראשי ניח"ח הלא הוא הרב יוסף מרטון ז"ל, את הרעיון לייחד ניגונים לשמחות, כהוראת הרבי - והוא הסכים עמי שהשיר "ואתה אמרת היטב היטיב עמך וגו'" הוא השיר המתאים ל'שלום זכר', בעיקר בגלל "ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא ייספר מרוב".

מאז נוהגים בכמה וכמה קהילות לשורר שיר זה ב'שלום זכר' ומהם יראו וכן יעשו.

והנה בשבתנו בסוכה עלה בדעת כמה מהנוכחים שהשיר המתאים ביותר ל'ברית מילה' הוא השיר המפורסם "הנשמה יורדת לתוך הגוף", שכן תחילת כניסת הנפש הא-לוקית לגוף היא בשעת המילה, כדברי אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו.