לזמן מתן תורתנו, החג שאנו עומדים לחגוג בימים הקרובים, ניתנו בתורה שלושה שמות:
א) "חג השבועות" (תשא לד, כב).
ב) "חג הקציר" (משפטים כג, טז).
ג) "יום הבכורים (פינחס כח, כב).
[ומעניין שיש באחד הפסוקים את כל שלושת השמות במשפט אחד: "וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים..." (תשא לד, כב) – התורה מזכירה כאן בפסוק אחד הן את ה'שבועות', הן את ה'ביכורים' והן את ה'קציר'].
הפירוש הפשוט של השמות הללו הוא:
חג השבועות נקרא החג, על שם סיומה של תקופת ה"שבעה שבועות" שאנו סופרים בין פסח לעצרת, כהכנה ומתוך צפיה לקבל את התורה – ועל שם זה נקרא החג "שבועות", על שם אותן "שבעה שבועות" שמהוות הכנה עבורו;
חג הקציר – על שם היותו של החג בעיצומה של תקופת הקציר, קציר החטים והתבואה;
ויום הבכורים – על שם היותו היום שממנו מתחילים להביא ביכורים לבית המקדש. ביכורים פירושו הפירות הראשונים והמובחרים של שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל – והזמן שבו מתחילים להביא את הביכורים לבית המקדש הוא בחג השבועות, שכן זהו הזמן שבו הפירות המובחרים – ענבים, תאנים, רמונים, זיתים ותמרים – מתבשלים ונקטפים מעל העצים. [סיומה של התקופה הוא בסוכות, ויש הממשיכים עד חנוכה].

ב.
אולם, כיון שכל השמות הללו ניתנו לחג שהמוטיב המרכזי שלו הוא התורה, זמן מתן תורתנו – יש לפרש את כל השמות הללו ביחס לענין התורה. שמות אלו מהווים סמל ורמז לענינה של התורה והשפעתה עלינו.
ונפרט:
א) "יום הבכורים" –
כשאנו שומעים את המילה "ביכורים" מיד עומדת מול עינינו תמונה של פירות יפים ומובחרים, טובים למראה וטעימים למאכל. וזה כמובן בא לרמוז לנו על התורה ומצוותיה, שנמשלו למאכלים טובים וערבים – "דבש וחלב תחת לשונך" – כי אכן, התורה היא דבר שמעשיר את חיינו, מוסיף טוב ועריבות לחיי האדם, נותן לנו המון מכל הבחינות, וכפי שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו". אך טבעי הוא הקשר בין ה'ביכורים' הנאים והמובחרים - לבין התורה שאין כמוה טובה, יפה, עריבה ומענגת! "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".
ב) "חג הקציר" –
אולם יחד עם היותה של התורה דבר מתוק ומענג, כמו פירות הביכורים, הרי שיש בתורה גם מוטיב הפוך – של דחייה ו'התנתקות'. התורה אינה רק מוסיפה לחיינו טוב טעם והשכל, באופן חיובי, אלא שהתורה גם באה לאסור עלינו דברים, להפריד אותנו מדברים שהיינו רגילים אליהם, לנתק אותנו מדברים מסויימים שנראים בעינינו טובים ונחמדים. הווי אומר: כדי לשמור על התורה ולהיות דבוקים בה – לא די בגישה חיובית ו'אופטימית' אל החיים, אלא צריך גם את הצד השני, הפחות נעים: צריך להיות מוכנים לוותר, להקריב ולהפסיד על כל אותם דברים (והם הרבה...) שמנוגדים לתורה. התורה אינה רק תורה של 'חסד' ו'סוכריות' – התורה היא גם אוסף של אזהרות, איסורים ואף עונשים!...
ומכאן הקשר של התורה ל'קציר': הקציר במהותו הוא פעולה שנראית כפעולה 'אכזרית' של 'התנתקות'... לוקחים את החטים היפות שגדלו במקום הזה, ממנו הם שואבים את חיותם וכל כחם, והנה מניפים עליהם מגל – ו'מפנים' אותם משם אפילו מבלי לשאול אותם... הקציר הוא פעולה של ניתוק והפרדה, פעולה שנעשית בחוזק יד ובהפעלת כח 'תוקפני'.
אולם כמובן שפעולה זו של קציר היא דרושה ונצרכת, וכדי שנקבל לחם אפוי או עוגה מושלמת – מוכרחים לפני כן לחתוך ולנתק את החטה ממקום גידולה. הפעולה נראית 'אלימה' ו'אגרסיבית' – אבל המטרה שלה היא חיובית מאין כמותה;
וכך גם התורה: התורה דורשת מאתנו לנהוג כלפי דברים מסויימים בתקיפות ובחוזק יד, לא להסס לוותר על דברים מסויימים ולנתק אותם מחיינו – לעתים נראה שהתורה דורשת פעולה 'אלימה' וכוחנית נגד דברים מסויימים – אולם ניתוק זה מוכרח הוא לשלימות חיינו ולבריאותנו הרוחנית.
ג) אולם השם הידוע ביותר של החג, הוא דוקא "חג השבועות". ללמדנו:
התורה אינה רק "ביכורים", מצוות טובות ונחמדות – והתורה גם אינה רק "קציר", שבא לנתק אותנו מתענוגי העולם בחוזק יד. התורה היא הרבה יותר מזה – התורה היא חיינו, היא עצם החיים שלנו!
התורה אינה מוגבלת לשעה זו או לשעה אחרת, ליום זה או ליום אחר, לשבוע טוב יותר או שבוע פחות טוב – התורה מקיפה וכוללת את כל חיינו, ללא הבדל, וחודרת בתוך כל ה"שבועות" שאותם אנו חיים. בין אם מדובר בשבוע מוצלח שהתחיל על רגל ימין – ובין אם מדובר בשבוע 'לא יוצלח' שאנו בו במצב רוח לא טוב, בין אם מדובר בשבוע שהשתכרנו בו יפה – ובין אם מדובר בשבוע שהפסדנו בו [יש מקומות בהם המשכורת משולמת לפי חלוקת השבועות...], התורה היא תמיד מלווה אותנו וחודרת בחיינו עד עומק נפשנו, בכל ה"שבועות" שבעולם, נמצאת התורה ומאירה את דרכנו להתקשר בבורא העולם.
זהו, איפוא, פשר שלושת השמות של החג:
התורה היא דבר יפה ומתוק כ"ביכורים"; התורה דורשת מאתנו להתגבר על יצרנו בחוזק יד, לא להסס להניף עליו מגל ו'לקצור' אותו – "חג הקציר"; ומעל הכל – התורה היא חלק מעצם החיים שלנו ומלווה אותנו בכל אשר נפנה, בכל השעות, בכל הימים ובכל השבועות!


מעובד לפי שיחת ש"פ נשא תשל"ג.