בשבוע שעבר סיפרתי כאן על החסיד רבי חיים שמריהו גוראריה ז"ל, שתרם מהונו לישיבת תומכי תמימים בלוד וביקש מהרב אפרים וולף ז"ל, שבהלוויתו ישתתפו כל התמימים בישיבה.

והנה, שמעתי מפי גיסי היקר הרב קלמן וינפלד, רבה של 'מנהטן ביר', הנשוי לנכדתו של הרב שמריהו גוראריה ז"ל, כי את הרעיון הזה של השתתפות מלווים רבים בהלוויה - שמע הרב גוראריה מהרבי ביחידות.

הרבי נימק זאת, כי  כאשר אנשים עוברים במעברים שבהם יש בדיקות, כגון מכס וכדומה, הנה ככל שירבו יותר אנשים במעברים, כך גדלים הסיכויים של כל יחיד לעבור ללא בדיקה ומבלי שיפשפשו בכליו - וכך גם במעבר לעולם העליון: אם יש אנשים רבים שמלווים את הנפטר, מקילים עליו את המעבר.

ואכן, זכה הרב שמריהו למלווים רבים, למחרת יום הכיפורים - כל אורחי הרבי לחודש תשרי והרבי בראשם.

•

יום י"ב בתשרי הוא יום פטירתו של רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד ממעזריטש.

בפולין, 'המלאך' כונה בשם זה לפי שהיה זך, טהור ומופשט בתכלית מחומריות העולם הזה. ברוסיה הוא היה נקרא בשם 'הקדוש' - משום שהיה קדוש ומורם מעם.

ימי חייו היו קצרים ביותר, אולי בגלל מופשטותו מעולם הזה, וכבר בגיל שלושים ושבע השיב את נשמתו ליוצרה.

מאז עמדי על דעתי שמעתי את הסיפור הנפוץ והמפורסם על רבי אברהם המלאך - כדלהלן: 

כפי הידוע היה לו לימוד קבוע עם אדמו"ר הזקן, על פי בקשת אביו של 'המלאך' - המגיד ממעזריטש, שקבע כי ילמדו יחדיו שלוש שעות בנגלה ושלוש שעות בתורת הסוד. את לימוד הנגלה ילמד אדמו"ר הזקן את 'המלאך', ואת תורת הסוד ילמד 'המלאך' את אדמו"ר הזקן

הסיפור, כפי  שהכרתי כל השנים, היה שאדמו"ר הזקן נהנה מאוד מהלימוד של תורת החסידות יחד עם רבי אברהם 'המלאך', ועשה כל אשר ביכולתו להרחיב את שעות הלימוד, ואף היה מסובב את מחוגי השעון אחורה, כדי לזכות בדקות נוספות של לימוד עמו.

פעם אחת סובב את מחוגי השעון לאחור ולמד עם 'המלאך' זמן רב מעבר לשעתם הקבועה, עד שלפתע הבחין אדמו"ר הזקן כי 'המלאך' עומד לפני כלות הנפש מרוב התלהבותו והתעצמותו עם הדברים שלמד - והיה מצוי בסכנה ממש.

אדמו"ר הזקן נטל בייגל עם פוטער [-עם חמאה] והגישו לרבי אברהם וכך הצילו והחייה את נפשו. הבייגל עם הפוטער החזירו את 'המלאך' אל קרקע המציאות, בבחינת ה"שוב" שלאחר ה"רצוא".  

סיפור זה שמעתי מפי משפיעים ומלמדים שנים רבות, כאשר המסר הוא שצריך להיות 'רצוא' ו'שוב', בשונה ובניגוד לדרכו של 'המלאך' שהיתה לו נטיה ל'רצוא'.

אדמו"ר הזקן סימל את החיבור למציאות העולם, ובסגנון תורת החסידות היה בבחינת "אורות בכלים", ואילו 'המלאך' סימל ושיקף את ההתנתקות מן העולם, בבחינת "אורות גבוהים שאין הכלים מכילים אותם". וכשמו כן הוא: 'מלאך'.

•

חלפו שנים, ובשבת קודש פרשת שמיני ותזריע תשד"מ, ביאר  הרבי את הסיפור במסכת מגילה של "קם רבה ושחטיה לרבי זירא" באופן נפלא (וכבר באו הדברים בדפוס ב'לקוטי שיחות' חלק כ"ז, עמ' 267 ואילך, ומומלץ לעיין שם בביאורים ובסיפורים המרתקים).

 ביאורו של הרבי עורר הדים רבים בקרב לומדי התורה, בארץ ובעולם. זכורני שבבתי הכנסת בירושלים הפכה שיחה זו לנושא המדובר, ותלמידי חכמים רבים מכל החוגים דשו בה לעומקה והתלהבו ממנה.

באותה שיחה הרבי סיפר את סיפור 'המלאך' ואדמו"ר הזקן, אבל בהיפוך ממש!

הרבי סיפר שמי שאכל את הבייגל עם הפוטער היה דוקא אדמו"ר הזקן, ואילו 'המלאך' תמה עליו: כיצד לאחר לימוד כה נעלה הוא "מתיישב לאכול דבר גשמי וטעים דווקא"?

ואדמו"ר הזקן השיב לו, "שבעת לימודם בתורת החסידות הרגיש שעוד מעט מגיע הוא ל'כלות הנפש' ולכן הוצרך לאכול בייגל עם חמאה, כדי שנשמתו לא תיפרד מגופו". 

בהמשך השיחה שם, הרבי מבאר באופן הפוך ממה ששמעתי תדיר: שדווקא רבי אברהם 'המלאך' היה זה שלא היה בו חשש של 'כלות הנפש', מאחר שהיה מלאך ומרומם מעל העולם, לכן הוא לא צריך לאכול ולא לשתות - והדבר לא הפריע לו.

ואילו אדמו"ר הזקן, כיוון שעבודתו היתה שונה, בעבודת המטה דווקא והיה מצוי בתחתונים, הרי דווקא אצלו היה החשש ל"כלות הנפש" והיה צריך לפעולת עם 'בייגל ופוטער' כדי שנשמתו לא תיפרד מגופו.

יצויין כי בהערה 49 באותה שיחה הרבי מעיר, כי בסיפור זה יש כמה שינויי נוסחאות, אבל הצד השווה שבכולם שהפעולה של מניעת כלות הנפש קשורה לאדמו"ר הזקן.

אם כן, לפי סיפור הרבי, הדמויות מתהפכות, המלאך הוא זה שיש בו 'אורות בכלים' מחמת גודל מעלתו כמלאך, ואילו דמותו של אדמו"ר הזקן בתחילת התקרבותו לתורת החסידות, הייתה זו שהיה בה החשש ל'כלות הנפש', ושמא לא יוכל להכיל את האורות הגדולים שזכה להם.

פרט מעניין נוסף: הרבי כלל אינו מזכיר את הפרט של סיבוב המחוגים לאחור על ידי אדמו"ר הזקן, למרות שהדבר הובא ב'בית רבי', אך לא הובא בשאר מראי המקומות שצויינו בהערה שם.

•

כששמעתי את הסיפור כפי שהרבי מספר אותו, חשבתי בליבי: אולי רק בירושלים, כור מחצבתי, סיפרו אותו אחרת בטעות; אולי משפיע שקיבל גירסה שונה גרס אותה לפני תלמידיו ומכאן נוצרה ה"שבשתא כיון דעל על".

ניסיתי לברר את הדברים גם במקומות אחרים וביבשות אחרות, ומכל אלו שביררתי אצלם שמעתי את הגירסה הראשונה, בדיוק כפי שאני שמעתי בצעירותי.

כנראה שמקור הגירסה הראשונה - עליה גדלנו - היא מספר המאמרים קונטרסים (ח"ב עמוד 714), שם נכתב שאדמו"ר הזקן הציל את עצמו וגם את ר' אברהם המלאך מ'כלות הנפש', אבל הרבי בחר לאמץ את  הסיפור באופן שונה, וזאת לאור הנוסחאות האחרות.

חסד עשה עמנו הרבי גם בתחום הסיפורת החב"דית, הן בבירור העובדות לאשורן והן בביאורי הסיפורים ששופכים אור על העובדות ומסבירים אותן היטב.